להשתמש בנשמה…
פרק כד' בתהילים (השיר של יום בתחילת השבוע – יום ראשון) נבחר להיות הפרק של יום ראש השנה.
בפרק הזה נאמר: "מי יעלה בהר ה'… אשר לא נשא לשווא נפשי".
מלמדים אותנו חז"ל: ה' נתן לנו נשמה קדושה שבעזרתה אדם יכול להגיע למדרגות גבוהות ועליו להשתמש בה כראוי…
משל למה הדבר דומה:
לחבר שנקלע לחובות וחברו גייס את כל הונו ונתן לנו צ'ק בנקאי לזמן קצוב שיתאושש מן המצב הקשה. בהגיע זמן הפירעון הגיע המלווה לבית הלווה, והנה פותח הלווה את מגירת השולחן ומוציא משם את שטר הכסף שקיבל. "הא לך", אמר הלווה, "לא השתמשתי בכספך כלל ואני משיב לך אותו כמות שהיה במלואו".
"היתכן?!", נעלב המלווה. "אני התאמצתי והלוויתי לך סכום גדול, משכנתי את כל רכושי משום שחסתי עליך, ואתה כלל לא השתמשת בכסף אלא הוא היה מונח במגירה במשך כל הזמן הזה?!… איך יכולת לעשות לי את זה?!….
כך גם הנמשל לגבינו:
ה' נתן לנו פיקדון – נשמה גבוהה. האם נוכל לומר שהשתמשנו בה כראוי? האם ניצלנו את הטובה שהעניק לנו הקב"ה?…
בדרך צחות ניתן לומר: שזוהי כוונת הפסוק "מי יעלה בהר ה'" – מיהו הראוי לעלות בהר ה'? "אשר לא נשא לשווא נפשי" – אדם שלא נשא את נפשו לשווא אלא השתמש בה כראוי!…
מסופר:
כשהיה מגיע האדמו"ר מויז'ניץ למילים: "ולא נשבע למרמה" היה בוכה.
לתמיהת חסידיו הסביר: כשאדם נולד משביעים אותו תהי צדיק ואל תהי רשע. מי יכול להעיד שהוא לא נשבע למרמה…