נתינה בפנים שוחקות

"נתון תיתן לו ולא ירע לבבך בתתך לו"

שלוש נתינות הוזכרו בפסוק זה והן מתחלקות לשני אופנים של נתינת צדקה:

האופן האחד המובחר – הוא בנתינה לקופה של צדקה.

העני אינו מתבייש ואילו הנותן אינו יודע למי נתן נתינה זו כפולה היא, מבעל הבית לגבאי הצדקה ומהגבאי לעני.

אך זאת בתנאי שהגבאי נאמן למלא שליחותו, כמו רבי חנינא בן תרדיון (מובא במסכת עבודה זרה דף יח.) אבל אם אין הגבאי נאמן עדיפה כמובן האפשרות השנייה.

האופן השני – לתת ליד העני בעצמו.

אלא שיש חילוק בין שתי הנתינות.

כאשר נותנים לקופה של צדקה אין קפידה באופן הנתינה אם זה בעין יפה או רעה, כי בסופו של דבר אין העני רואה את הנותן, מה שאין כן בנתינה ישירה מיד הנותן לעני, יש להישמר ולהיזהר לתת בעין יפה ועל שני סוגי נתינות אלו הזהירה התורה: "נתון תיתן לו" זו הנתינה לגבאי הצדקה שהוא הנותן לעני.

אבל אם אי אפשר לסמוך על גבאי הצדקה, אזי מצווה התורה לתת לעני עצמו, אלא שעל נתינה זו מזהירה התורה: "ולא ירע לבבך בתתך לו" כאשר אתה עצמך הנותן, היזהר לתת בעין יפה ובפנים שוחקות…