להיות מלצר
"זכרנו לחיים מלך חפץ בחיים וכתבנו בספר החיים למענך אלוקים חיים".
מסופר על ר' ישראל סלנטר:
שעזב את הישיבה, והלך לאסוף נשמות לה' ולתורתו. הוא נסע לשליחות בצרפת, בתקופת ההשכלה הנוראה, כדי לנסות ולמנוע מסטודנטים יהודים מלהתבולל…
באחד המקומות בצרפת, כתוב שהוא נכנס למסעדה כדי להיפגש עם מישהו. המסעדה הייתה כשרה… ניגש אליו המלצר ושאל אותו מה הוא יהיה מעוניין להזמין…
– בשבילי כוס תה בבקשה.
המלצר חוזר אחרי כמה דקות עם כוס תה וסוכר. ור' ישראל סלנטר ביקש חשבון …
חזר המלצר לאחר כמה דקות עם החשבון "10 פרנק"…
– עשר פרנק?! זו לא טעות?!
– לא, זה החשבון! – קבע המלצר.
– אפשר לשאול אותך שאלה?
-כן.
– מה עולה כאן עשר פרנק?! הכוס מים אולי 10 אג' . השקיק תה אולי 0.10 אג' . כוס חדש אולי פרנק אחד עולה… כל זה בקושי שתי פרנק. מה עולה כאן עוד 8 פרנק?!
– כבוד הרב, כאן אתה לא משלם רק על התה… כבוד הרב אולי יודע כמה עולה שכירות במרכז פריז??? 10,000 פרנק!
יוצא שכל כוס תה שאתה שותה, יש עוד 2 פרנק שכירות…
– בסדר עוד 2 פרנק שכירות … הבנתי … מה עוד?
– כבוד הרב, אתה יושב כאן כבר חצי שעה… בסוף המסעדה יושב בן-אדם ומנגן על פסנתר. הוא מתחיל מעשר בבוקר ועד עשר בלילה. אתה שותה, והוא משמיע שירים ברקע… אתה חושב שזה לא עולה כסף?! כל כוס תה שאתה שותה, זה פרנק אחד מוזיקה!
ועוד, אתה לא חיממת את המים לבד… אני גם, עולה כסף. לקחתי את המים, הרתחתי אותם, והגשתי לך. על כל שקית תה, פרנק אחד משכורת בשבילי!
– בסדר גמור. מה עם עוד 5 פרנק הנותרים?!
– שבוע שעבר החליפו כאן את הווילונות . אתה יודע כמה עולים הווילונות האלה?! כל שנה-שנתיים מחליפים אותם… כל כוס תה, זה יוצא חצי פרנק וילונות !
בקיצור, המלצר אמר מה שאמר… (כמעט יצא שהוא הפסיד)…
אמר לו ר' ישראל סלנטר – יש לי לשאול אותך שאלה. כמה כוסות תה אתה שותה כאן ביום?
– אמממ… בערך עשר כוסות.
– ואתה משלם על זה?
– שום דבר לא. אני יכול לשתות כמה שאני רוצה!
– ולאכול?
– גם כן, כמה שאני רוצה!
שאל אותו ר' ישראל סלנטר – ולמה אתה לא משלם?
– בגלל שאני מלצר, ומלצרים לא משלמים פה!
אמר לו ר' ישראל סלנטר – יוצא, שבעשר פרנק אני משלם גם את האוכל שלך!…
לאחר הפגישה, חזר ר' ישראל סלנטר לביתו , זה היה ערב הימים הנוראים.
כינס ר' ישראל סלנטר את תלמידי הישיבה, ואמר להם:
"רבותי, הבקשה הראשונה שנבקש בליל ראש השנה תהיה – זכרנו לחיים מלך חפץ בחיים וכתבנו בספר החיים למענך אלוקים חיים".
שאל ר' ישראל סלנטר את התלמידים:
רבותי, תרשו לי להבין, מה זאת הבקשה הזאת?!
תזכור אותנו לחיים, מלך חפץ בחיים … למענך! לא בשבילי.
כביכול, אם היית שואל אותי, הייתי אומר – ריבונו של עולם, תחת המצבה יותר נחמד. תן לי שקט, ציפורים מעל הראש מצייצות …. אבל מה, ריבונו של עולם, אני אשאיר אותך לבד?! אז בשבילך, תשאיר אותי בחיים!
שמעתם פעם נוסח בקשה כזאת? איזה מין בקשה זאת?!
אמר ר' ישראל סלנטר:
רבותי, אני רוצה לומר לכם דבר אחד… הייתי בפריז ופגשתי מלצר… (סיפר להם את מה שארע במסעדה…) ואמר, למדתי מהמלצר הזה שני יסודות, שבשבילם היה שווה לנסוע עד פריז בשביל לשמוע את הרעיון!
לימד אותי המלצר, שעשר פרנק של כוס תה כוללים שכירות, וילונות, תזמורת ורצפת פרקט.
יצאתי מהמסעדה והלכתי הביתה… לקחתי כוס מים וברכתי 'שהכול נהיה בדברו' .
ריבונו של עולם, מהמלצר למדתי, כשאני מברך 'שהכול נהיה בדברו', אני לא מברך רק על המים שבכוס. המים שנמצאים בכוס, זה רק אחוז קטן מהברכה, כי על הכוס תה במסעדה שילמתי פחות מפרנק אחד.
שילמתי עשר פרנק על הווילונות, על הפרקט, על הנוף, על התזמורת…
יצאתי למרפסת ואמרתי – ריבונו של עולם, אני לוקח כוס מים, אני עומד לברך עליה 'שהכול נהיה בדברו'. אתה יודע למה?!
כי בחוץ יש מנגנים, קוראים להם 'ציפורים' . הן מנגנים כל היום וכל הלילה. הסתכלתי איזה נוף יפה עשית בעולם. (השמים נקראו בשם 'וילון'), איזה וילון יפה יש בשמים!
ריבונו של עולם, אני יושב על כיסא. יש לו שתי ידיות. יש רצפה מתחתי ולא חול. כשאני מברך 'שהכול נהיה בדברו' הכול נמצא בברכה הזאת!
אמר ר' ישראל סלנטר – אבל למדתי עוד דבר, שמלצר בעולם הזה לא משלם!
אם ככה, זאת הבקשה שלנו לראש השנה – זכרנו לחיים… תן לנו חיים !
העולם הזה, אמר ר' ישראל סלנטר, הוא מלון מאוד יקר. על כל הנאה בעולם הזה משלמים, כי העולם הזה הוא יותר מחמישה כוכבים.
כל הנאה שנהנה האדם בעולם הזה, ללא צורך, יורד לו משכרו לעולם הבא.
נשאלת השאלה:
אם ככה, מה הטעם? אתה נהנה כאן בעולם הזה, ומאבד זכויות?!
התשובה פשוטה:
יש רק דרך אחת להצלת הזכויות שלך – מלצר, לא משלם!
אדם שמשרת את הקב"ה, כאן בעולם הזה, הוא לא משלם. ומי זה 'מלצר'?
'מלצר' הוא אדם שעושה 'זיכוי הרבים'. אדם שלא דואג רק למצוות שלו. הוא דואג לזכות את הרבים! אדם כזה נקרא 'מלצר'!…