אין תפילה שהולכת לאבדון!

המבי"ט (ר' משה מטרני) בספרו בית אלוקים (שער התפילה, פרק י"ז) מדבר על ענין התפילות, שאנחנו מתפללים ומבקשים מהקב"ה, שישלח לנו גואל.

בהתחלה הוא כותב – טעם התפילה, שאנחנו מתפללים על הגאולה ועל הישועה, גם כי בעוונותינו הרבים שעברו אלף וכמה שנים, ועדיין לא נתקבלה התפילה.

אנחנו כבר כ- 1950 שנה מחורבן בית שני, ועדיין בית המקדש לא נבנה.

שואל ר' משה מטרני:

אנחנו מתפללים שלוש תפילות ביום, מבקשים מהקב"ה כל-כך הרבה בקשות – גואל ישראל, תשכון בתוך ירושלים עירך, את צמח דוד עבדך, כמה שאנחנו מבקשים מהקב"ה בקשות שיבנה את בית המקדש.

כמה מיליוני תפילות נאמרו כבר במשך מאות שנים, שיבנה הקב"ה את בית המקדש ועדיין לא נבנה, למה? מתי זה ייבנה?

כותב כאן המבי"ט:

כל העניין שצריכים לבקש הרבה על בניית בית המקדש "כי להיות העניין גדול הערך, צריך ריבוי תפילות, דור אחר דור, כדי שתקובל תפילת הגאולה, ובהיות נשלמות התפילות הנצרכות הידועות לו יתברך, אז בדור ההוא תקובל תפילתם. אבל דע לך, כאשר יגיע הזמן שבו יושלם סכום התפילות הנצרכות, תקובל התפילה ויבנה בית המקדש, לא בשביל התפילה ההיא, כי באם יצטרף אותה לתפילות הקודמות".

זה לא בא בגלל התפילה של אותו דור. אם בע"ה השנה יבנה, אל תאמר – אהה, ב"ה, התפילות שלנו בתשעה באב עזרו ובית המקדש נבנה…

לא!!!.

היו צריכים סכום מסוים של תפילות, רק כעת הושלמה הכמות שצריך לצורך כך…

ממשיך המבי"ט ואומר – ואז, באופן שכל התפילות הקודמות מועילות גם כן, וכשתתקבל תפילה זו לדור אחרון, כשתצטרף עם הקודמות, הרי היא כאילו נתקבלה תפילת ראשונים, כיון שהייתה סעד לקבלת תפילה זו.

אומר לנו המבי"ט – דע לך, יש כמות של תפילות, והכמות של התפילות האלה, ברגע שיגיע העת שהכמות של התפילות תתקבל, בית המקדש יבנה.

אבל אל תגיד, בגלל הדור ההוא התקבלה התפילה, לא! זה הדור ההוא, והדור לפני זה, ושתי דורות לפני, זכות כל הדורות שהתפללו על בית המקדש, הכול יצטרף לכמות התפילות הנצרך.

מקשר הרב ברוך את דבריו לפרשת השבוע באופן נפלא:

לכאורה, כל אחד שואל שאלה, לאור מה שכתוב במדרשים – משה רבינו התפלל לקב"ה 515 תפילות, כדי להיכנס לארץ ישראל.

חז"ל מביאים במדרש רבה, שהתחנן משה רבינו, כמניין 'ואתחנן' = 515 תפילות, ביקש משה רבינו להיכנס. אומרים חז"ל,  ש-515 זה גימטרייה של תפלה (ללא האות יו"ד).

משה מבקש ומבקש, ומגיע ל-515, אומר לו הקב"ה – רב לך – אל תבקש יותר! כי אם תבקש עוד בקשה אחת אתה נכנס.

נשאלת השאלה:

אם הקב"ה ידע שהוא לא מתכוון להיענות לבקשה של משה רבינו, לשם מה הוא נותן לו להתפלל כל כך הרבה?!

אחרי שלושת תפילות הראשונות, תגיד לו – "משה, אל תתאמץ, זה לא יעזור, אתה לא תיכנס, אם יש "אעברה נא", אין "סלח-נא".

הוא נותן לו להתפלל ולהתפלל, לבקש ולבקש, כשהוא מגיע לפני התפילה האחרונה, הוא כבר הולך להיענות, אומר לו הקב"ה – רב לך – אל תתפלל יותר!

ומשיב הרב ברוך רוזנבלום:

זה בא ללמד אותנו יסוד גדול  – אין תפילה שהולכת לאבדון!.

כותב המבי"ט – מיליארדי תפילות שהתפללו על בית המקדש, כל זה נצרך לבניין, כי הקב"ה קבע סכום של תפילות, סכום של דמעות, כדי שבית המקדש יבנה, וכשיבנה, לכל יהודי תהיה שם חוליה. יראו כמה דמעות הוא הוריד בתפילותיו, כמה כל אחד בכה, הכול יצטרף לחשבון הגדול.

הקב"ה רצה ללמד אותנו באמצעות משה רבינו, שיש עניין להתפלל, גם אם התפילה לא נענית…

גם אם זה לא יעזור לך זה יעזור לכלל ישראל!