"וורטים לפורים"
"שבע ועשרים ומאה מדינה"
במדרש רבא מובא מעשה ברבי עקיבא שהיה יושב ודורש. התחילו תלמידיו להתנמנם.
רצה ר' עקיבא לעוררם משנתם, ואמר: יודעים אתם מפני מה מלכה אסתר על שבע ועשרים ומאה מדינה?
אלא, תבוא בת בתה של שרה אמנו, שחיה מאה עשרים ושבע שנה, ותמלוך על שבע ועשרים מדינה!
בעל ה"חידושי הרי"ם" אומר, כי מדרש זה טעון הסבר:
מדוע דברים אלו עוררו את התלמידים משנתם? ומה בכך?
אלא, תירץ הרבי:
ר' עקיבא לימד את תלמידיו והודיע להם: אסתר מלכה על שבע ועשרים ומאה מדינה כנגד כל שנותיה של שרה. כנגד כל שנה מחייה של שרה מלכה אסתר על מדינה אחת.
ולפי חשבון זה אפשר לומר שכנגד כל שבוע מחייה של שרה מלכה אסתר על עיר אחת, וכנגד כל שעה מלכה אסתר על כפר בודד.
אם כן ראו נא, הודיע ר' עקיבא לתלמידיו, מה אפשר להפסיד על ידי נמנום קל של שעה אחת…
———————
"המן מן התורה מנין?"
הגמרא במסכת חולין דף קלט שואלת:
המן מן התורה מנין?
ומתרצת היא:
שנאמר: (בראשית ג, יא): "המן העץ".
ולכאורה, מה הקשר בין הדברים?
ר' איסר זלמן מלצר זצ"ל מוצא קשר הדוק בין חטאו של אדם הראשון בעץ הדעת להמן בן המדתא האגגי צורר היהודים.
המן הרשע היה ראש וראשון בין שרי המלך אחשוורוש, ולא היה חסר לו מאומה, לפי שעשיר גדול היה ושליט על הכול.
אלא, שכל זה לא היה שווה בעיניו, כל עוד מרדכי היהודי אינו כורע ומשתחווה לו.
חסרון זה, שיש מאן דהוא שהוא אינו שולט בו, היה לצנינים בעיני המן, עד שהפך לעיקר החשוב ביותר עבורו!
ודבר זה מרומז בתורה אצל אדם הראשון במילים: "המן העץ", שכן, אדם הראשון גם הוא לא היה חסר דבר מה, היה מדבר עם השכינה ,חי חיי נצח, היה שרוי בגן עדן והכול היה מוכן להנאתו חוץ מעץ אחד, עץ הדעת.
איסור זה לא נתן לו "מנוחה", וסופו שחטא בו וגרם לו מיתה!…