תורה רק כשיש שלום

"וַיַּקְהֵל מֹשֶׁה אֶת כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם אֵלֶּה הַדְּבָרִים אֲשֶׁר צִוָּה ה' לַעֲשֹׂת אֹתָם"

בהיות הגאון מטשעבין זצ"ל ילד רך בשנים, היה דרכו לשמוע לפני שבת איזה דבר תורה מפי אביו הגאון אב"ד הערמילוב זצ"ל, ובשבת קודש היה עולה על הדוכן בארון הקודש ומוסר את הדברים למתפללים.

פעם אחת היה אביו טרוד במשך כל השבוע בבוררות באיזה דין ומריבה שהייתה בקהילה ולא היה לו פנאי לומר את הדבר תורה לבנו. היה זה בפרשת ויקהל, ובשבת כשהגיע העת לומר הדבר תורה, עלה הילד החריף על הדוכן ואמר:

נאמר בפרשת השבוע: "וַיַּקְהֵל מֹשֶׁה אֶת כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם"

פירוש: שכאשר כל העדה נקהלים יחדיו ושלום ביניהם בלי מחלוקת, אז "ויאמר אליהם" אפשר להגיד להם דבר תורה, אך כשאין אחדות והרב עסוק כל השבוע בדין תורה, אי אפשר להגיד להם דבר תורה!.

וירד מן הדוכן…