עשרה בטבת- ירושלים היא משל לגביי האדם
צום עשרה בטבת הוא אחד מארבעה צומות שצמים על חורבן הבית, בו החל המצור על ירושלים.
לכאורה הוא היה אמור להיות הקל שבין ארבעת הצומות שהרי לא קרה בו כלום מלבד המצור, אך מסתבר שההפך הוא הנכון, כל צום אחר נדחה מפני השבת למעט עשרה בטבת שאפילו אם חל בשבת צמים בו, שנאמר: "בעצם היום הזה" (-מאז שסידר הילל את לוח השנה צום י' בטבת לעולם לא יחול בשבת… (ולכן אם הוא חל ביום שישי צמים ומתענים בו (בניגוד לצומות האחרים שאם חלים ביום שישי, נדחים)…
מה הרעיון במצור?
מרעיבים את הנמצאים בעיר, מחלישים את כוחם, אין אפשרות להביא מזון ותרופות ואז אין בעיה לפרוץ את החומה ההתנגדות של אנשי העיר היא מתוך תשישות…
הדבר נכון שבעתיים בירושלים שלא היו בה גינות כפי שמבאר רש"י: כיון שמנכשים את העשבים הם מסריחים, וגם מפני הזיבול – גורם ריח רע – חילול ה'.
תוספתא נגעים דף ו:
'אין עצים בירושלים' כיון שעצים מאהילים על המת – ומפני טומאה לא נוטעים עצים בירושלים. כמו כן לא היו מעיינות בירושלים, התושבים ניזונו ממי בורות שלא בעקביות היה בהן מים היו כפי שראינו אצל נקדימון בן גוריון ששכר מגוי 12 בורות שיהיו לעולי רגלים.
מסקנה:
ברגע שמטילים מצור על ירושלים גוזרים על האנשים למות ברעב!
הגמרא (במסכת פסחים ח:) שואלת:
מדוע אין חמי טבריה בירושלים?
ומשיבה:
כדי שלא יאמרו עולי רגלים אילו עלינו לחוף בחמי ירושלים – דיינו! – שאנשים יעלו לשם שמים…
כמו כן, למה אין פירות גינוסר (=פירות משובחים שהלחם טפל להם מרוב שהיו מתוקים הגמרא במסכת ברכות מ"ד מבארת את מתיקותם…) בירושלים? כדי שאנשים לא יגידו אילו עלינו לרגל בשביל פרות גינוסר – דיינו! המטרה היא שיעלו לשם שמים…
מדוע דווקא עיר כלילת יופי – עשה הקב"ה שלא יהיה בה מעיינות ופירות?!
השל"ה הקדוש מבאר:
הקב"ה ברא את העולם ואת ירושלים שם במרכזה. ירושלים ליבו של העולם.
המהר"ל:
איך יתכן לומר שארץ ישראל גבוהה מכל הארצות שרואים בחוש שזה אינו נכון?
העולם הוא כדור, אילו היה שטוח היינו יכולים למדוד, אך מכיוון שאין לו התחלה ואין לו סוף – אי אפשר לקבוע אמצע אלא במקום החשוב ביותר – הוא האמצע והיא הגבוהה ביותר… טבעי שנבחר בירושלים…
מבאר הזוהר:
הרגלים הם מחוץ לגוף ואם נמדוד את הלב ללא הרגלים – נראה שהלב באמצע – וכשם שהלב הוא ביהמ"ק שבאדם, כך ירושלים ליבו של העולם. הקב"ה בחר בירושלים: "כי בחר ה' בציון איווה למושב לו", "יגער ה' בך הבוחר בירושלים" – כינויו של ה' כמו שה' בחר בירושלים מכל העולם, כך בחר מכל הגוף את הלב של האדם…
יכול להיות אדם שמושלם בכל אבל ליבו נמשך אחרי הריקנות כולו לא שווה כלום… אוי להם לתלמידי חכמים שעוסקים בתורה ואין להם יראת שמים – אדם שיודע את כל התורה ולא הפנים אותה לא שווה כל התורה שלו…
דואג ואחיתופל היו ראשי סנהדרות. שאלו את החכמים 300 שאלות בעניין של מגדל הפורח באוויר ולא ידעו לפתור. קם רבא ושאל – וכי זו גדלות לפתור שאלות ולהתפלפל?
רחמנא ליבא בעי! (=ה' רוצה את הלב, לא את השכל) ובאמת שניהם נמנים מבין אלו שאין להם חלק לעולם הבא…
הלב איננו יכול לפעול בעצמו, הוא צריך למקורות חיצוניים למרות שהוא מפעיל את כל הגוף, כך עשה ה' לירושלים, היא אורו של עולם נותנת אור לכל העולם אבל לא יכולה לקיים את עצמה, חייבת להביא מים ומזון מבחוץ… (ה' השווה אותה ללב שלנו…)
הקב"ה רוצה שהלב ידבק בו ויאהב אותו.
כיצד? רמב"ם (יסודי התורה ה,ב): ואיך הדרך לאהבתו ויראתו?
בשעה שיתבונן האדם במעשיו ובברואיו של הקב"ה ויראה מהם חכמתו שאין לה' קץ, הוא מיד אוהבו ומתחבר אליו… כמו שאמר דוד "צמאה נפשי לאלוקים לא-ל חי" כשרואים שה' חי = פועל, אז יש צימאון לה'…
השמים מספרים כבוד א-ל ומעשה ידיו מגיד הרקיע – רש"י: ה התבוננות בהם מביאה את האדם לספר את כבודו של ה' (רש"י) האם אנו מתבוננים?!
אוי להם לבריות שרואות ולא יודעות מה רואות…
הקב"ה ברא עולם יפה שנבין כמה אנו חשובים לו ונעריך אותו.
כשבעל נכנס הביתה עם זר פרחים מה הוא מביע בזה? שהוא אוהב את אשתו.
כך הקב"ה ברא בעולם פרחים לומר לנו שהוא אוהב אותנו שנפתח את ליבנו עבורו…
האלשיך הקדוש:
"שירו לו זמרו לו שיחו בכל נפלאותיו" בא לך לשיר? תשיר לה', בא לך לדבר? שיחו בכל נפלאותיו…
באו חז"ל לאותת לנו – ירושלים היא כמו הלב כשצרו עליה אם יש לה מזון משל עצמה לא ניתן להכניעה, כך הוא הלב של האדם, בא מלך גדול (=היצר הרע) וצר עליה, אם אין ללב שלנו מזון רוחני מבחוץ אזי המלך מכניע אותו בקלות…
כשם שירושלים נצרכת למזון ושתייה מבחוץ, כך כל אחד ואחד מאיתנו צריך לשמוע שיעורי תורה להתבונן בבריאה ולומר תודה לה'…