ההסברה הלאומית של מואב

"וַיֹּאמֶר מוֹאָב אֶל זִקְנֵי מִדְיָן עַתָּה יְלַחֲכוּ הַקָּהָל אֶת כָּל סְבִיבֹתֵינוּ כִּלְחֹךְ הַשּׁוֹר אֵת יֶרֶק הַשָּׂדֶה…".

מבאר רש"י – אל זקני מדין:

והלא מעולם היו שונאים זה את זה, שנאמר (בראשית לו, לה) המכה את מדין בשדה מואב, שבאו מדין על מואב למלחמה. אלא מיראתן של ישראל עשו שלום ביניהם.

ומה ראה מואב לטול עצה ממדין? כיון שראו את ישראל נוצחים שלא כמנהג העולם, אמרו מנהיגם של אלו במדין נתגדל, נשאל מהם מה מדתו. אמרו לו אין כחו אלא בפיו. אמרו אף אנו נבא עליהם באדם שכחו בפיו.

נשאלת השאלה:

בשביל מה צריך בלק להביא משל – "כִּלְחֹךְ הַשּׁוֹר אֵת יֶרֶק הַשָּׂדֶה", כדי להסביר את הפחד שלו?!

נקדים ונאמר:

סיחון ועוג היו ממלכות עצומות, כולנו יודעים מה הכוח, שהיה לסיחון מלך האמורי, ומה הכוח שהיה לעוג מלך הבשן…

בשבת, אנחנו אומרים 26 פעמים 'כי לעולם חסדו' כאשר לסיחון ולעוג מקדישים שני פסוקים נפרדים למרות שבפסוקים שלפני כן, מודים לה' על הכאת מלכים אדירים והריגתם:

הוֹדוּ לַה' כִּי טוֹב – כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ… לְמַכֵּה מְלָכִים גְּדֹלִים – כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ: וַיַּהֲרֹג מְלָכִים אַדִּירִים – כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ: לְסִיחוֹן מֶלֶךְ הָאֱמֹרִי – כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ: וּלְעוֹג מֶלֶךְ הַבָּשָׁן – כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ…

מדברים כאן על שתי מעצמות, שעם ישראל גבר עליהם לשם מה להביא משל על הדבר – כִּלְחֹךְ הַשּׁוֹר אֵת יֶרֶק הַשָּׂדֶה?!

בלק יכול היה לומר: 'מפחדים שיחסלו אותנו, כמו סיחון ועוג!' …

התשובה היא:

אומר רש"י – כלחוך השור. כל מה שהשור מלחך אין בו ברכה.

הדבר לא מובן וכי מה שהחמור מלכך, יש לו סימן ברכה?! והאם מה שהסוס מלכך, יש לו סימן ברכה?!

מה פירוש דברי רש"י הללו, שכל מה שהשור  מלכך אין סימן ברכה?

המפרשים מסבירים:

שיש הבדל בין סוס וחמור, לבין שור…

כשסוס וחמור אוכלים עשב, הם חותכים אותו ואוכלים… אבל השור, לא אוכל את העשב ומשאיר את השורש… אלא הוא עוקר את השורש, ולא משאיר שום זכר.

לכן נאמר: "כִּלְחֹךְ הַשּׁוֹר אֵת יֶרֶק הַשָּׂדֶה" – בלק מנסה להסביר כשאומות באים להילחם נגדך, חלקם משאירות את הנשים והילדים והזקנים… חלקם לוקחים רק את הצעירים… לא כך עם ישראל.

עם ישראל פועל כמו השור – עוקרים גם את השורשים.

כותב הספר קדושת לוי, לר' לוי יצחק מברדיצ'ב:

חשבו המואבים, שעם ישראל הולך לעשות 'תרגיל'.

שהרי עם ישראל נצטווה (דברים ב, ט): "אַל תָּצַר אֶת מוֹאָב וְאַל תִּתְגָּר בָּם מִלְחָמָה" – אסור להם להילחם נגדם…

לכן עם ישראל ייקחו אומה אחרת, ויצוו אותה ללכת ולהילחם מול מואב, ולאחר שהאומה הזאת תכניע את מואב, אז יבואו ישראל להילחם כנגד אותה אומה, ואז הם 'יבלעו' את אותה אומה שבלעה את מואב.

זה פירוש הדבר:

"כִּלְחֹךְ הַשּׁוֹר אֵת יֶרֶק הַשָּׂדֶה" –  כשאתה אוכל שור, אתה אוכל גם עשב. כי השור, כידוע לכולם, אוכל עשב … ובאותו רגע שאכלת את השור, אכלת גם את העשב…

אמרו מואב – ככה עם ישראל, ייתן לאומה אחרת לכבוש אותנו, ואז הם יכבשו את אותה אומה, וזה יהיה כמו כִּלְחֹךְ הַשּׁוֹר אֵת יֶרֶק הַשָּׂדֶה – כמו שאתה לא רואה את העשב שהשור אוכל, כך ישראל שיבואו לכבוש את אותה אומה, לא יראו שמואב בתוכם…

לכך השתמש בלק במשל כחלק מההסברה הלאומית של מואב…