על מה בוכים?

האמונה והבכי

"דור שלא נבנה בית המקדש בימיו כאילו חרב בימיו".

מסופר בשמואל ב' יב, כב:

דוד המלך התחתן עם בת-שבע. לפני שנולד לו שלמה המלך, נולד לו ילד. בנביא לא כתוב את שמו. והילד הזה היה חולה, ולאחר תקופה הוא מת.

לאחר שהבן של דוד המלך נפטר, הוא ביקש לאכול.

שאלו אותו האנשים: "מה זה, אתה אבל, למה אתה לא בוכה, הבן שלך מת?!"

אומר להם דוד המלך תשובה – "וַיֹּאמֶר בְּעוֹד הַיֶּלֶד חַי צַמְתִּי וָאֶבְכֶּה כִּי אָמַרְתִּי מִי יוֹדֵעַ וְחַנַּנִי ה' וְחַי הַיָּלֶד" – כל זמן שהילד חי, במצב קשה, בכיתי, צמתי, התפללתי, אולי הקב"ה יושיע… עכשיו הילד מת! מה יש לי לבכות?! אין יותר מה לבכות!…

מביא הרב ברוך רוזנבלום את שאלתו של ה'משך חכמה', בביאורו למגילת איכה:

מה זאת אומרת אין יותר מה לבכות? הרי יש שלושה ימים לבכי?!.

ועוד, פסוק לאחר מכן דוד המלך מנמק את סירובו לבכות: "וְעַתָּה מֵת לָמָּה זֶּה אֲנִי צָם הַאוּכַל לַהֲשִׁיבוֹ עוֹד אֲנִי הֹלֵךְ אֵלָיו וְהוּא לֹא יָשׁוּב אֵלָי".

נשאלת השאלה – מה יותר גרוע מזה? מת לו בן! אז למה הוא לא בוכה?!

משיב ה'משך חכמה' ומביא יסוד לחיים:

רק על דבר שיש תקוה בוכים, אבל על דבר הנאבד שטות גדולה לבכות, והמשכיל יחכם להקשיח לבו מהר.

אומר המשך חכמה, שלבכות על דבר שלא יחזור – זו טיפשות!.

משל למה הדבר דומה:

נניח שאתה הולך לריף הדולפינים, רצית לראות דולפינים. התכופפת ונפל לך ארנק עם 50,000 $, למעמקי הים הגדול. אתה נבהל ומתחיל לבכות…

מה אתה בוכה? אל תתכופף, לא יפלו לך 50,000$!!!. וכי מה יעזור לך שתבכה?!
תגיד "הריני כפרתו…" ותלך לדולפין הבא…

הגם שזה כואב ועל סכום כזה עבדת הרבה זמן, אין טעם לבכות!

כן הוא הנמשל:

אדם שבוכה על דבר שלא יכול לחזור, זה סתם שטות!, כי זה לא יחזור, אז בשביל מה צריך לבכות?!

אם כן נשאל:

לפי זה, דוד המלך צודק, למה בוכים על מת? הרי הוא לא יחזור?!

כותב הרמב"ן:

הבכי שהותר על מת, זה כדי לשחרר את המועקה של האדם מהלב ולא מעבר לכך…

אז על מה בוכים בתשעה באב?

שונה הוא הבכי בתשעה באב, איננו בוכים על בית מקדש שלא יחזור אלא מצפים שיחזור וכאן יש כאן מקום לבכי.

כשם שחבר לוקח לילד ממתק הוא פורץ בבכי כי הוא יודע שאבא יחזיר לו את הממתק.

מי שאינו מאמין בבניין בית המקדש השלישי באמת שאלה גדולה היא על מה הוא בוכה?!…