לראות בשמחתה של ירושלים
"כל המתאבל על ירושלים זוכה ורואה בשמחתה"
נשאלת השאלה:
מדוע אמרו חז"ל על המתאבל בלשון הווה: "זוכה ורואה בשמחתה"? הרי כרגע הוא מתאבל?!
ניתן לומר שכוונתם הייתה שיזכה לראות – בעתיד. אך אם חז"ל כתבו רואה משמע שיש כאן כוונה אחרת. מהי?!
מבאר החתם סופר זצ"ל:
עצם זה שיהודי מתאבל על החורבן הוא כרגע זוכה שירושלים לא נשכחת מליבו.
יהודי שמצטער על החורבן ירושלים מראה הוא להקב"ה שלמרות כל התלאות והשנים שעברו – עדין כואב לו שבית המקדש חסר.
אם אלו הם פני הדברים, כעת ברור למה זוכה היהודי שמתאבל על ירושלים:
הוא זוכה לשמחתה של ירושלים, ירושלים שמחה שזוכרים אותה ומתאבלים על חורבנה.
את שמחתה של ירושלים זוכים לראות באמצעות האבל ובתוך כדי האבלות…