"בכייה לדורות"

הגמרא במסכת תענית (דף ל, א-ב) מביאה את מנהגו של ר' יהודה ברבי אילאי  בערב תשעה באב:

כך היה מנהגו של רבי יהודה ברבי אילעאי ערב תשעה באב מביאין לו פת חריבה במלח ויושב בין תנור לכיריים ואוכל ושותה עליה קיתון של מים ודומה כמי שמתו מוטל לפניו

רבי יהודה ברבי אילעאי , היה יושב ואוכל לחם יבש עם מים, וישב על הרצפה ודמיין שמתו מוטל לפניו.

אדם כזה, שמתו מוטל לפניו בסלון, אין לו שום דמיון בשכל, או רצון כלשהו, לאכול אוכל או לטעום משהו…

שואל ר' דב צבי קרלנשטיין בספרו 'שיח צדק':

אומנם, אנחנו היום עושים כמו רבי יהודה ברבי אילעאי. אבל מהיכן הוא לקח את המקור לכך שאדם צריך לשבת על הרצפה ולחשוב שמתו מוטל לפניו?!

הוא עונה תשובה שמבוססת על דברי המדרש בילקוט שמעוני (פרשת שלח):

חז"ל מספרים, כיצד חזרו המרגלים לארץ ישראל , וכיצד הם "חיממו" את עם ישראל, כנגד ארץ ישראל. כל אחד בשבטו, הלך וכינס את כל אנשי השבט, ובכו בצעקות, עד ש-600,000 איש, בכו בבת אחת בלילה הזה וכך מספר המדרש –

כיון שבאו המרגלים מתור הארץ, עמדו ופיזרו עצמם בכל שבטי ישראל, וכל אחד בתוך שבטו ומתנפל לתוך זווית ביתו, ובניו ובנותיו באים אליו ואומרים לו מה לך מרי, ובעוד שהוא עומד, עושה עצמו נופל .
אמר להם המרגל – אוי לי עליכם, בני ובנותי וכלותי , איך האמוריים עתידים לשלוט בכם, איך אמורים לתעתע בכם, מי יוכל לראות פני אחד מכם?!…

באו אליהם  המרגלים ואמרו – אנחנו הולכים להתעלף רק מהמחשבה! אתם תכנסו לארץ ישראל, אתם יודעים מי הם האמוריים?!… אף אחד ממכם לא יישאר בחיים!…

המדרש ממשיך לתאר – והיו בוכים, כאדם שיש לו מת, והוא צורח ובוכה. מיד כולם היו גואים בבכייה, בניהם ובנותיהם וכלותיהם, עד שהיו השכנות שומעות, והיו אף הם בוכות, עד שהייתה משפחה למשפחה בוכה, והיה כל השבט בוכה, וכן חברו מבכה את שבטו וכל אחד ואחד, עד שנעשו שישים ריבו, חבורה אחת של בוכים, ונתנו קול בכיתם למרום.

אומר הספר שיח צדק – בֹא תנסה להיכנס לעולם הדמיון:

לכולנו נזדמן להיות בלוויה ל"ע…

ברגע שיש מספיד, שיודע לדבר טוב, לעורר את הציבור, חמישים איש, מבני המשפחה הקרובה פורצים בבכי. אם הדברים מתעוררים, אז ב"ה, הנשים כשהם שומעות שחמישים איש בוכים, מיד הם עונים כנגדם…

מיד מהצד השני מתחיל גם כן צעקות, אז גם אנשים שלא כל-כך יש להם ענין לבכות, בוכים. אבל היות והסביבה בוכה, אז אתה נמשך אחריהם , אתה גם מתחיל לבכות.

זה כשמדובר בחמישים איש שבוכים.

נתאר לעצמנו, ש – 3000 איש בוכים? או 5000 איש בוכים, איך זה נשמע?…

מדובר כאן, שכל בית בישראל בכה, שבטים אחרי שבטים, 600,000 גברים בוכים, כאשר אליהם מצטרפים נשים וטף לבכיות.

זאת אומרת שבהערכה, מדובר בחמישה מיליון אנשים שבוכים בלילה אחד. האם אנו מסוגלים לדמיין מצב כזה?!…

אמר הקב"ה – אתם בכיתם בכיה של חינם, אני אקבע לכם בכייה לדורות.

מה היא "בכייה לדורות"?

אומר הספר שיח צדק רעיון נפלא – כתוב בגמרא (מסכת בבא-בתרא , פתיחה לאיכה ) איך עם ישראל מת במדבר, 600,000 איש?

אומרים חז"ל – בכל ליל תשעה באב, היו כולם חופרים בורות, ונכנסים לבורות לישון.

היכן שחנו, שם היו חופרים בורות ונכנסים. בבוקר של תשעה באב, היה אומר משה – צאו מקבריכם, והיו יוצאים החוצה.

יצאו כולם, חוץ מ – 15,000 שנשארו בתוך הבור מתים. וככה כל שנה ושנה, לאט לאט, עם ישראל הולך ופוחת.

אם כך, ננסה להבין, מה קרה בכל שנה ב-ח' באב, מה קרה במחנה ישראל – משה רבינו מודיע – "רבותי, כולם מוזמנים לחפור קברים, כל אחד ימדוד לפי המידות שמתאים לו, יחפור את הבור ויכנס בפנים".

(למחרת בבוקר, 15,000 איש לא קמים, אף אחד לא יודע מי יקום ומי לא…)

לכן כל אחד נפרד מהמשפחה שלו. לכל יהודי 60-70 ילדים, ניפרד מכולם, האישה נפרדת מבעלה, אחד סולח לשני, אחר כך להורים…

בכל בית, בשנה הראשונה בכו, ועוד איך בכו! בכייה של פרידה מהעולם הזה – אבא נפרד מהילדים, הילדים נפרדים מההורים. בכל הבתים בכו, בדמעות שליש.

זהו שאמר הקב"ה – אתם בכיתם בכיה של חינם, אני אקבע לכם בכיה לדורות.

עכשיו זו תהיה בכייה אמיתית, כי עכשיו אתם נפרדים מהמשפחות. אז בכל בית בעם ישראל, כולם בכו, כולם קוננו, על מה שעם ישראל צריך לעבור מחר , 15,000 לוויות.

כל שנה הייתה אותה פרידה, כל שנה פחות 15,000 אנשים מעם ישראל, עד שהגיעו לשנה האחרונה.

אמר הקב"ה – אתם בכיתם בכייה של חינם, אני אקבע לכם בכיה לדורות – עכשיו תבכו באמת! כי כל אחד ייפרד מהמשפחה שלו. כל ליל ט' באב, כולכם תבכו כמו שצריך ! הבכי הזה יכפר, על הדמעות שבכיתם בכיות של חינם, כשלא רציתם להיכנס לארץ ישראל.

כעת אנו מבינים, מהיכן לקח רבי יהודה ברבי אילעאי , שאדם צריך לשבת ולקונן על החורבן כאילו מתו מוטל לפניו…

אם כל אחד בכה, בליל תשעה באב, כאילו מתו מוטל לפניו. והקב"ה אמר: "אתם בכיתם בכייה של חינם, ואני אקבע לכם בכיה לדורות", אמר רבי יהודה ברבי אילעאי אזי צורת הבכי – צורת הקינה, צורת האבלות שצריכה להיות בכל בתי ישראל, יש לה להיות בהרגשה הזאת – שמת נמצא אצלך בבית.

אתה תבכה ותקונן כמו שבכו אז, ביום שקוננו על העניין הזה, שלא רצו להיכנס לארץ ישראל.

הם בכו כמי שמתו מוטל לפניו, כדי לתקן זאת עלינו לבכות כמי שמתו מוטל לפניו!