אם לא צועקים – לא מקבלים!
ר' חיים פלאג'י בביאורו, מביא מדרש שמופיע בתחילת פרשת פקודי – "אֵלֶּה פְקוּדֵי הַמִּשְׁכָּן מִשְׁכַּן הָעֵדֻת".
שואלים חז"ל:
מדוע נאמר פעמיים מִשְׁכַּן?
משיב רש"י במקום:
המשכן משכן. שני פעמים, רמז למקדש שנתמשכן בשני חורבנין על עונותיהן של ישראל.
שואל ר' חיים פלאג'י:
איך הקב"ה יכל לקחת משכון כזה? הרי הקב"ה כותב בעצמו בתורה לגביי החזרת משכון (שמות כב, כו): "כִּי הִיא כְסוּתוֹ לְבַדָּהּ הִיא שִׂמְלָתוֹ לְעוֹרוֹ בַּמֶּה יִשְׁכָּב…".
ומבארת הגמרא – אם זה כסות יום, צריך להחזיר לו את זה ביום, ואם זה כסות לילה, צריך להחזיר לו את זה בלילה.
אם זו שִׂמְלָתוֹ לְעוֹרוֹ צריך להחזיר לו!
אם כך, כיצד הקב"ה לקח את המשכן, שזה הכסות שלנו? והלא אין לנו אחר?!
הקב"ה מצווה בתורתו שאסור לקחת משכון כזה, וצריכים להחזיר את המשכון הזה, או ביום או בלילה, איך הקב"ה לקח מאיתנו משכון כזה?!
אומר ר' חיים פלאג'י:
כי הפסוק ממשיך ואומר מהו התנאי להחזרת המשכון: "וְהָיָה כִּי יִצְעַק אֵלַי וְשָׁמַעְתִּי כִּי חַנּוּן אָנִי" – צריך שהאדם שלקחו לו את המשכון יצעק!…
אם היינו צועקים שאנחנו לא יכולים בלי המשכן, בלי בית המקדש, היינו מקבלים אותו!
הבעיה שאף אחד לא צועק! אם לא צועקים, לא מקבלים!.