"תרומה שאיננה כשרה מפריעה בעבודת ה'!"

התורה מסיימת את פרשת יתרו, בציווי על עשיית המזבח:

"מִזְבַּח אֲדָמָה תַּעֲשֶׂה לִּי וְזָבַחְתָּ עָלָיו אֶת עֹלֹתֶיךָ וְאֶת שְׁלָמֶיךָ אֶת צֹאנְךָ וְאֶת בְּקָרֶךָ"…

ספר 'שערי אורה' בפרשת משפטים שואל שאלה:

למה מסיימת התורה, את מעמד הר סיני, בפסוקים הקשורים למזבח? מה קשור המזבח, לסיום פרשת יתרו?

התשובה שלו היא:

כל מטרת עשיית המשכן, הייתה למען הקמת המזבח. והמיוחד במזבח – שהוא מקום הכפרה על העוונות. כפי שאומרת התורה (דברים ג, כה): "הָהָר הַטּוֹב הַזֶּה וְהַלְּבָנוֹן…" ודורשים חז"ל: הַטּוֹב הַזֶּה – זו ירושלים  וְהַלְּבָנוֹן – זה בית המקדש…

ונקרא ההר הטוב – משום שבו "מלבינים" חטאיהם של ישראל…

יוצא אם כן, כפרת העוונות נעשית במשכן.

הראייה לזה:

בע"ה, בעוד חודש וחצי (במעוברת חודשיים וחצי)… שנסב לליל הסדר, נודה לקב"ה, על כל הניסים שהוא עשה איתנו, מיציאת מצרים… על אחת כמה וכמה, כפולה ומכופלת, למקום עלינו … שֶׁהוֹצִיאָנוּ מִמִצְרַים, » וְעָשָׂה בָהֶם שְׁפָטִים, וְעָשָׂה בֵאלֹהֵיהֶם, וְהָרַג אֶת בְּכוֹרֵיהֶם, וְנָתַן לָנוּ אֶת מָמוֹנָם, וְקָרַע לָנוּ אֶת הַיָּם, וְהֶעֱבֵירָנוּ בְּתוֹכוֹ בֶּחָרָבָה, וְשִׁקַע צַרֵנוּ בְּתוֹכוֹ, וְסִפֵּק צָרְכֵּנוּ בּמִדְבָּר אַרְבָּעִים שָׁנָה, וְהֶאֱכִילָנוּ אֶת הַמָּן, וְנָתַן לָנוּ אֶת הַשַׁבָּת, וְקֵרְבָנוּ לִפְנֵי הַר סִינַי, וְנַתַן לָנוּ אֶת הַתּוֹרָה, וְהִכְנִיסָנוּ לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, וּבָנָה לָנוּ אֶת בֵּית הַבְּחִירָה לְכַפֵּר עַל כָּל עֲוֹנוֹתֵינוּ.

כל המטרה להגיע לארץ ישראל, היא להגיע לבית הבחירה… כדי לכפר על כל עוונותינו!

זאת אומרת שהשיא של המשכן, הוא הקמת המזבח, לכפרת העוונות …

הרמב"ם כותב (הלכות בית הבחירה, פרק ב, הלכה א-ב):

א. הַמִּזְבֵחַ מְקוֹמוֹ מְכֻוָּן בְּיוֹתֵר. וְאֵין מְשַׁנִּין אוֹתוֹ מִמְּקוֹמוֹ לְעוֹלָם. שֶׁנֶּאֱמַר (דברי הימים א כב-א) 'זֶה מִזְבַּח לְעוֹלָה לְיִשְׂרָאֵל'. וּבַמִּקְדָּשׁ נֶעֱקַד יִצְחָק אָבִינוּ שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית כב-ב) 'וְלֶךְ לְךָ אֶל אֶרֶץ הַמֹּרִיָּה'. וְנֶאֱמַר בְּדִבְרֵי הַיָּמִים (דברי הימים ב ג-א) 'וַיָּחֶל שְׁלֹמֹה לִבְנוֹת אֶת בֵּית ה' בִּירוּשָׁלַיִם בְּהַר הַמּוֹרִיָּה אֲשֶׁר נִרְאָה לְדָוִיד אָבִיהוּ אֲשֶׁר הֵכִין בִּמְקוֹם דָּוִיד בְּגֹרֶן אָרְנָן הַיְבוּסִי'

ב. וּמָסֹרֶת בְּיַד הַכּל שֶׁהַמָּקוֹם שֶׁבָּנָה בּוֹ דָּוִד וּשְׁלֹמֹה הַמִּזְבֵּחַ בְּגֹרֶן אֲרַוְנָה הוּא הַמָּקוֹם שֶׁבָּנָה בּוֹ אַבְרָהָם הַמִּזְבֵּחַ וְעָקַד עָלָיו יִצְחָק. וְהוּא הַמָּקוֹם שֶׁבָּנָה בּוֹ נֹחַ כְּשֶׁיָּצָא מִן הַתֵּבָה. וְהוּא הַמִּזְבֵּחַ שֶׁהִקְרִיב עָלָיו קַיִן וְהֶבֶל. וּבוֹ הִקְרִיב אָדָם הָרִאשׁוֹן קָרְבָּן כְּשֶׁנִּבְרָא וּמִשָּׁם נִבְרָא. אָמְרוּ חֲכָמִים אָדָם מִמְּקוֹם כַּפָּרָתוֹ נִבְרָא.

לפי דברי הרמב"ם, מקום המזבח זה עיקרו של המשכן… זה עיקרו של המקדש… ולכן, מיד לאחר  מעמד הר סיני, כותבת התורה את הציווי על המזבח, כי זה תחילת הציווי על עשיית המשכן.

אמנם כאן בפרשה שלנו, אנחנו מתחילים: "וְזֹאת הַתְּרוּמָה אֲשֶׁר תִּקְחוּ מֵאִתָּם…" אבל התחלת הציווי על בניית המשכן, מופיע בפרשת יתרו… וזה מופיע שם כי זה ההמשך הטבעי, למעמד הר סיני.

ממשיך ספר 'שערי אורה' ושואל שאלה:

אם פרשת מעמד הר סיני, ההמשך הטבעי שלו זה עשיית המשכן… ואת המזבח, מצווה התורה בפרשת יתרו… אז למה התורה עושה הפסקה, ועוסקת בפרשת משפטים ואחרי זה  מביאה פרשת יתרו?

ואם תאמר לי כמו רש"י מבאר: "ואלה המשפטים". ואלה מוסיף על הראשונים… זאת אומרת שגם פרשת משפטים, נאמרה בסיני… הוא היה צריך לצוות את זה, ולאחר "נעשה ונשמע", היה צריך לצוות על המזבח ולהמשיך פרשת תרומה?!

לכאורה, הסדר כאן לא מסודר?

בית הלוי מביא תירוץ נפלא:

כשהקב"ה אומר למשה רבינו דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִקְחוּ לִי תְּרוּמָה מֵאֵת כָּל אִישׁ…

 הקב"ה אמר כאן למשה רבינו יסוד לבניית המשכן: "אתה הולך לקבל תרומות מבני ישראל… תזהיר אותם! אני לא רוצה לקבל תרומות, שלא עברו את המסננת של משפט הצדק… לכן שמתי את פרשת משפטים, בין מעמד הר סיני, לבין פרשת תרומה… שכל אחד מהם, לפני שהוא מוציא את התרומה מן הכיס, תבדוק אם התרומה הזאת 'נקייה'… אם התרומה 'לא נקייה' – אני לא רוצה אותה בתרומת המשכן!

זה מה שאומר הנביא (ישעיה נו, א): "שִׁמְרוּ מִשְׁפָּט וַעֲשׂוּ צְדָקָה…"

 ישנם הרבה אנשים שנותנים צדקה, אבל הצדקה שלהם באה, מכסף לא כשר…

לדוגמא:

יש בן-אדם שמשלם עשרים שנה ביטוח על הדירה, נו… ברוך ה' הדירה מבוטחת. חלפו עשרים וחמש שנה, הנה לילה אחד נסע לחתונה ונכנסו גנבים רח"ל. גנבו את מה שהיה בסלון ונמלטו כנראה בשל העובדה שהבעלים חזרו מוקדם מן הרגיל. מזמינים משטרה,  לוקחים תביעות אצבעות ושואלים את מיודענו: "מה לקחו?". הוא מבין את הפוטנציאל הרווחי ומיד ממרר בבכי: "מה לקחו? – הכול! לא נישאר לאשתי אפילו עגיל אחד!!!"

השוטר כותב הערכת נזק "30,000$"… שולחים לחברת ביטוח… ברוך ה', אחרי שלושים יום, הוא מקבל צ'ק מחברת הביטוח על סך 156,000 ₪.

הוא יודע שבסך הכל נגנבו לו באמת 3500₪ ועל השאר צריך להודות… הוא פונה לה' ואומר: "ריבונו של עולם, מזמן רציתי לתרום לבית הכנסת פרוכת יפה… גם לראש השנה וגם לכיפור…"

זה עולה 18,000₪… הוא רושם על זה "לע"נ אבינו סבינו הצדיק… נדבת…"

והרי זה לא שלו, לא גנבו באמת תכשיטים, מה אתה תורם פרוכת?!

בא בן-אדם, עושה פתיחת היכל… מה אתה פותח?! זה גנוב!!!

נביא דוגמה יותר מציאותית:

הולך איש עסקים בעל רשת חנויות עם 1000 עובדים… מעכב את שכר הפועלים שלו, בשלושה ימים כיוון שהבורסה עולה… נשים את ה-300,000 דולר משכורות… שלושה ימים בבורסה, נרוויח 4% … מה זה משנה?!… אז העובדים יסחבו עוד שלושה ימים…

אבל אתה עובר על איסור (ויקרא יט, יג): "לֹא תָלִין פְּעֻלַּת שָׂכִיר אִתְּךָ עַד בֹּקֶר…"?! הווו אז יש לו תירוץ משכנע מאוד: "למה אני לוקח את הכסף לכיס שלי?! זה בשביל הכולל של אחי… אני נותן את הכסף הזה לצדקה לגמ"ח עזרה לנזקקים…"

זועק הנביא ואומר: שִׁמְרוּ מִשְׁפָּט וַעֲשׂוּ צְדָקָה… הקב"ה לא רוצה את הצדקה הזאת!!! …

אומר הבית הלוי – לכן קדמה פרשת משפטים, לפני תרומה… תחילת הציווי על המשכן, מתחיל בפרשת יתרו.

אומר הקב"ה "תעשה מזבח … אבל לפני שאני מצווה אותך להביא תרומות למשכן, תעביר את התרומה מבחן – בכור  ההיתוך של פרשת משפטים… תראה אם זה עובר את המבחן של  כסף כשר… 

כסף לא כשר – מפריע, בעבודת ה'! 

אפילו בבית המדרש ובבית הכנסת – סידור שנעשה לא בקדושה… התפילות לא מתקבלות!!!…

ממילא, באה פרשת משפטים, ו"מעכבת" את התרומה שנעשתה שלא בכשרות בכך שהיא מקדימה את פרשת תרומה…