לשמח ביום שמחה?!
"כל המשמח חתן וכלה כאילו בנה אחת מחורבות ירושלים"
נשאלת השאלה:
מדוע נדרש מאיתנו לשמח את החתן והכלה ביום שלכאורה הוא המאושר ביותר בחייהם?!
על מנת לענות על השאלה הזו נביא משל למה הדבר דומה:
מלך אחד ביקש לבנות גשר מפואר ולשם כך חיפש אדריכל. האדריכל שנבחר בדיוק סיים את לימודיו ובנה את הגשר במרץ רב. לאחר שסיים את המלאכה נתן המלך את הרשות לבנות את ביתו על הגשר שתיכנן, עיצב ובנה זה לא מכבר.
כשהוא המאושר באדם ניגש למלאכה לבנות את ביתו על הגשר.
אך בשיא האושר החלו להתגנב מחשבות לראשו: אולי הגשר לא יציב מספיק ולא יוכל להחזיק את הבית? וגם אם נאמר שאכן כובד הבית מתאים ליסודות הגשר, לכשיהיו לו ילדים שירוצו וישתוללו האם גם אז יעמוד הגשר איתן?, או חלילה יתרסקו הוא וילדיו אל התהום שמתחתיו?!…
כמובן שעם כל השמחה, הוא מלא בחששות כבדים ולכן, יש לחזקו ולעודדו על מנת שיבטח בעצמו ויסיר דאגה מליבו…
כן הוא הנמשל:
החתן והכלה נמצאים ביום המאושר ביותר בחייהם הם בונים את ביתם החדש. אך דווקא בשיא הבנייה מתגנב החשש לליבם: אולי הקשר לא יציב מספיק בשביל חתונה?! האם שיהיו ילדים בעזרת ה' הקשר אכן יחזיק מעמד או חלילה יתרסק אל התהום?!
אנו נדרשים ביום שמחתם לשמח את הזוג החדש, לחזק אותם, לעודד ולשמח אותם.
במילים אחרות: לבנות את החורבות (את החששות שמביאים לחורבן ביום השמחה…) – זה מה שדורשים מאיתנו חז"ל.
לתמוך בהם באופן שכביכול אומרים להם בעצם השמחה: שהגשר שבנו = הקשר החדש הזה, יהיה איתן לאורך שנים טובות.