כמו זוג יונים

"שָׂשׂוֹן וְשִׂמְחָה"

בברכת החתנים אנו מברכים: "אֲשֶׁר בָּרָא שָׂשׂוֹן וְשִׂמְחָה חָתָן וְכַלָּה"

נשאלת השאלה:

למה אומרים "שָׂשׂוֹן וְשִׂמְחָה" , ולא "שִׂמְחָה וְשָׂשׂוֹן"?

ובפרט שאם נתבונן נראה, שכל מקורות השמחה בתורה או בנביאים או בכתובים ה"שמחה קודמת ל"ששון" לדוגמה:

במגילת אסתר (פרק ח, טז) כתוב: "לַיְּהוּדִים הָיְתָה אוֹרָה וְשִׂמְחָה וְשָׂשֹׂן וִיקָר".

עוד נאמר (פרק ח, יז): "וּבְכָל מְדִינָה וּמְדִינָה וּבְכָל עִיר וָעִיר מְקוֹם אֲשֶׁר דְּבַר הַמֶּלֶךְ וְדָתוֹ מַגִּיעַ שִׂמְחָה וְשָׂשׂוֹן לַיְּהוּדִים מִשְׁתֶּה וְיוֹם טוֹב …

יוצא שהסדר, הוא קודם כל "שמחה", ולאחר מכן "ששון"?

נמצא מקום נוסף בו הששון קודם לשמחה:

ישנו פיוט ששרים אותו בכל תפוצות ישראל, ביום שמחת תורה "שׂישׂו ושמחו בשמחת תורה, ותנו כבוד לתורה".

שואל הרב רוזנבלום:

מדוע הקדים הפייטן "שׂישׂו" לפני "שמחו"?

אז יש שיאמרו – אם הוא היה מקדים "שמחו" ל – "שׂישׂו", אז היו שואלים למה הוא הקדים "שמחו" ל – "שׂישׂו"…

נשאלת אם כן השאלה:

למה פתח הפייטן, קודם ב"ששון" ולאחר מכן "שמחה"? ואם דבר הוא, מה הקשר בין שמחת תורה לחתן וכלה?!

כדי לענות על התשובה נקדים את ביאורו של הגאון מוילנה:

בפיוט "אֵל אָדוֹן עַל כָּל הַמַּעֲשִׂים", נאמר "שְׂמֵחִים בְּצֵאתָם שָׂשִׂים בּבֹאָם, עוֹשִׂים בְּאֵימָה רְצוֹן קוֹנֵיהֶם".

"שמחה", זה כאשר האדם יוצא לדרך לעסקי מסחר, מתוך תקוה שבע"ה הוא יזכה למכור את סחורתו. "ששון", זה כאשר הוא חוזר מן הדרך, לאחר שהוא עשה עסקאות טובות, לכן יש לו ששון.

זהו שאומרת התורה (דברים לג, יח): "וְלִזְבוּלֻן אָמַר שְׂמַח זְבוּלֻן בְּצֵאתֶךָ וְיִשָּׂשׂכָר בְּאֹהָלֶיךָ".

שְׂמַח זְבוּלֻן בְּצֵאתֶךָ – ברגע שהוא יוצא לדרך, הוא שמח. בחזור זה כבר "שישו"…

אם כך, נוכל להבין דבר נפלא כותב הספר מנחת אשר:

ביום שמחת תורה, יום שמיני עצרת, הוא יום שאנו גומרים את פרשת 'וזאת הברכה', ומיד לאחר מכן אנחנו מתחילים את פרשת בראשית, ללא הפסקה ביניהם.

אומר הפייטן "שׂישׂו" – על סיום התורה. סיימנו בשלום חמשה חמשי תורה. לאחר מכן, מגיע השלב הבא, של תחילת חומש בראשית, אז על תחילת הדרך אנחנו אומרים "שמחו" .

אם אלה הם פני הדברים, נוכל בס"ד, להבין את 'ברכת החתנים':

בשעה שמברכים מתחת לחופה "אֲשֶׁר בָּרָא שָׂשׂוֹן וְשִׂמְחָה…". למה אומרים "שָׂשׂוֹן וְשִׂמְחָה" , ולא "שִׂמְחָה וְשָׂשׂוֹן"?

התשובה כעת ברורה:

ה"ששון" הוא, על סיום ימי הרווקות ו"השמחה" היא, על תחילת ימיו החדשים בתור אדם נשוי…

נברך את הזוג הצעיר שיעלה זיווגם יפה יפה ושהשמחה הזו תלווה אותם בדרכם החדשה…