פרקי אבות- פרק ו משנה ב

פרק ו משנה ב

אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי:

בְּכָל יוֹם וָיוֹם

בַּת קוֹל יוֹצֵאת מֵהַר חוֹרֵב וּמַכְרֶזֶת וְאוֹמֶרֶת

אוֹי לָהֶם לַבְּרִיּוֹת מֵעֶלְבּוֹנָהּ שֶׁל תּוֹרָה!

שֶׁכָּל מִי שֶׁאֵינוֹ עוֹסֵק בַּתּוֹרָה נִקְרָא נָזוּף,

שֶׁנֶּאֱמַר: "נֶזֶם זָהָב בְּאַף חֲזִיר אִשָּׁה יָפָה וְסָרַת טָעַם" (משלי יא, נב),

וְאוֹמֵר: "וְהַלֻּחֹת מַעֲשֵׂה אֱלֹהִים הֵמָּה

וְהַמִּכְתָּב מִכְתַּב אֱלֹהִים הוּא חָרוּת עַל הַלֻּחֹת" (שמות לב, טז),

אַל תִּקְרָא חָרוּת אֶלָּא חֵרוּת,

שֶׁאֵין לְךָ בֶּן חוֹרִין אֶלָּא מִי שֶׁעוֹסֵק בְּתַלְמוּד תּוֹרָה,

וְכָל מִי שֶׁעוֹסֵק בְּתַלְמוּד תּוֹרָה – הֲרֵי זֶה מִתְעַלֶּה,

שֶׁנֶּאֱמַר: "וּמִמַּתָּנָה נַחֲלִיאֵל וּמִנַּחֲלִיאֵל בָּמוֹת" (במדבר כא, יט).

באור המשנה

אמר רבי יהושע בן לוי: בכל יום ויום בת קול יוצאת מהר חורב – מהר סיני שבו ניתנה התורה. ומכרזת ואומרת: אוי להם לבריות מעלבונה של תורה – אוי לבריות שלא עוסקים בתורה ועל ידי כך מעליבים הם את התורה. שכל מי שאינו עוסק בתורה נקרא נזוף – כלומר, מנודה לשמים. שנאמר: "נזם זהב באף חזיר" – שכמו שיש לחזיר נזם באף שאינו משמרו אלא הולך ונובר באשפה וממאיסו לכך גם דומה תלמיד חכם שיודע תורה ומזניח את לימודה. ואומר: "והלוחות מעשה אלהים המה והמכתב מכתב אלהים הוא חרות על הלוחות" אל תקרא "חרות" אלא "חירות" שאין לך בן חורין אלא מי שעוסק בתלמוד תורה – לפי שבני אדם מכבדים ומשמשים לפניו, ומי שאינו עוסק בתורה מתרחקין ממנו ונחשב כמנודה. וכל מי שעוסק בתלמוד תורה – תדיר, הרי זה מתעלה – עולה הוא לגדולה. שנאמר: "וממתנה נחליאל ומנחליאל במות" – ובתחילת הפסוק נאמר: "וממדבר מתנה" ודרשו על כך חכמים: אם אדם משים את עצמו כמדבר זה שהכל דשים בו, תלמודו מתקיים בידו, והתורה ניתנת לו במתנה. וכיון שהתורה ניתנת לו במתנה "נחלו אל". כלומר, ה' הוא נחלתו שנאמר: "וממתנה נחליאל". וכיון שנחלו אל, זוכה ועולה הוא לגדולה שנאמר: "ומנחליאל במות".

מעשי אבות

רבי יהושע בן לוי היה מגדולי אמוראי ארץ ישראל שבדור הראשון. למד תורה אצל בר קפרא שהיה תלמידו של רבי יהודה נשיא, ורבו המובהק היה רבי יהודה בן פדיה. מתלמידיו היו: רבי יוחנן, רבי אלעזר ורבי חייא בר אבא. מקום מושבו היה בעיר לוד שהרביץ שם תורה.

רבי יהושע בן לוי זכה פעמים רבות לגילוי אליהו הנביא. כפי שמובא במעשיות דרבי ניסים גאון, ברבי יהושע בן לוי שצם ימים רבים וישב בתענית והתפלל לה' יתברך שיראה לו את אליהו הנביא זכור לטוב. והנה הקדוש ברוך הוא שמע לתפילתו ושלח אליו את אליהו הנביא שיתגלה אליו. וכשנגלה אליו אמר לו אליהו: האם יש לך בקשה ממני שאעשה לך? אמר לו רבי יהושע: יש לי רצון עז ללכת עמך ולראות את מעשיך בעולם, כדי שאוכל ללמוד ממך חכמה גדולה. אמר לו אליהו: לא כדאי שתבוא עימדי מכיון שלא תוכל להבין את מעשי ואצטרך לטרוח להסביר לך כל דבר ודבר שתשאל. אמר לו רבי יהושע: לא אשאל אותך שום שאלה בדרך, רצוני רק לראות את מעשיך בלבד ולא יותר. אז עשה אליהו הנביא תנאי עם רבי יהושע שיוכל להתלוות אליו אך בתנאי שלא ישאל דבר על מעשיו.

וילכו שניהם יחדיו עד שהגיעו לביתו של איש מסכן ואביון רש ואין לו כלום, כי אם פרה אחת שהיתה עומדת עמו בחצר. והאיש ואשתו יושבים פתח השער ויראו אותם באים כנגדם. ויצאו מיד לקראתם, ושאלו בשלומם והזמינו אותם לביתם ונתנו להם לאכול ולשתות ממה שהיה להם ושמחו איתם שמחה גדולה. לעת ערב אף ביקשו מהם שילונו אצלם. ויהי בבוקר טרם הלכו אליהו הנביא ורבי יהושע בן לוי לדרכם התפלל אליהו הנביא על פרתו של אותו עני שתמות ומיד מתה ואז הלכו לדרכם. כשראה זאת רבי יהושע בן לוי תמה בלבו מאוד על כך. ואמר לו לאליהו: וכי זהו "שכרו" של אותו עני שאירח אותנו בכבוד גדול ועכשיו גרמת לכך, שתמות פרתו, והלא הוא ואשתו עשו לנו כבוד גדול?! ענה לו אליהו ואמר לו: האם שכחת את התנאי שהיה בינינו שתשתוק כל הדרך ולא תשאל דבר על מעשי אף שהם תמוהים לך? אמר לו רבי יהושע: מחילה, רצוני להמשיך עמך בדרך ולא אשאל ממך שאלות.

ויהי בערב ויבואו אל ביתו של עשיר אחד, וביקשו ממנו אם יוכל לארח אותם בביתו. ויאמר להם אותו העשיר: אתם יכולים לשבת פה עד מחר אך תסתדרו לבד להשיג לכם אוכל ושתיה מבחוץ, ולא התייחס אליהם כלל. וישבו בביתו בלא אכילה ושתיה, ובביתו של עשיר זה היה קיר שנפל והיה עליו לבנותו. ויהי בבוקר ויתפלל אליהו הנביא ובנה את הקיר, וילכו שניהם משם. וגם על כך מאוד תמה רבי יהושע בן לוי בלבו אך לא אמר לאליהו דבר כפי שהתנה עמו.

המשיכו אליהו הנביא ורבי יהושע בן לוי ללכת לדרכם כל היום עד שהגיעו בערב לבית כנסת גדולה שהיו שם ספסלים מזהב ומכסף. וכל אחד שם היה יושב על כסאו, איש איש כפי כבודו ויקרו. וכשראו אותם האנשים אמר אחד מהם: מי יאכיל את העניים האלו הלילה הזה? ויען אחד מהם לאמור: שיביאו להם לכאן לחם ומים ומלח ויאכלו וישתו. וכן עשו, ואף אחד מהם לא הזמינם לביתו, ולא כיבדו אותם כראוי כלל. וילינו וישבו במקומם עד אור הבוקר. ויהי בבוקר ויקומו ובטרם שהלכו אמר להם אליהו: ישימכם אלהים כלכם ראשים! והלכו לדרכם כל היום. ונוסף לרבי יהושע יגון על יגון, אך לא אמר דבר.

לעת ערב הגיעו לעיר אחת וכשראו אותם תושבי העיר מיד יצאו לקראתם בלב טוב ובשמחה גדולה, ויקבלום בסבר פנים יפות. וישמחו עמהם והושיבו אותם בבית הגדול והיפה שבעיר, ויאכלו וישתו וילינו שם בכבוד גדול. ויהי בבוקר טרם הלכו להם התפלל אליהו ואמר: יהי רצון שלא יתן בכם הקדוש ברוך הוא אלא ראש אחד.

כאשר שמע זאת רבי יהושע בן לוי, כבר לא יכל להתאפק יותר מכל המעשים שראה את אליהו הנביא עושה. ויאמר אל אליהו: אמור לי מה הטעם לכל מעשיך התמוהים הללו? ויאמר לו אליהו: אגלה לך את טעם מעשי אלו שראית. דע, כי האיש המסכן שהרגתי את פרתו נגזר על אשתו אותו היום שתמות, ואני התפללתי לקדוש ברוך הוא שפרתו תהיה פדיון לנפש אשתו. והטעם שבניתי לאיש העשיר את הקיר שנפל בביתו הוא, מפני שאם הייתי מניחו לבנותו היה מגלה את יסודו והיה מוצא בו מטמון גדול מזהב ומכסף, ועל כן בניתי לו את הקיר. ודע שמהרה שוב יפול הקיר ולא יבנה עוד.

ואותם אנשים שהתפללתי עליהם שיהיו כולם ראשים הוא מפני שרעה היא להם שכולם יהיו ראשים, שעל ידי כך יהיו במחלוקת בעצתם ובמחשבותיהם וכל מקום שכולם בו ראשים מיד נשחת ונחרב ומשתומם. והאנשים שהתפללתי עליהם שיהיה להם רק ראש אחד הוא מפני שטובה היא להם לפי שישובו מעשיהם ועצתם לעצה אחת, וישמחו ורוח המחלוקת לא תבוא ביניהם ולא תתחלף עצתם ולא תופר מחשבתם. על כן יאמרו המושלים: ברוב חובלים תטבענה הספינות, וכן אמרו: בראש אחד תתיישב עיר.

ועוד אמר לו אליהו הנביא לרבי יהושע בן לוי לפני שנפרד ממנו: דע שאם תראה בעולם הזה רשע וטוב לו, דע לך שזה לרעתו. לפי שמקבל את שכרו בעולם הזה ועונשו עתיד להיות לעולם הבא. ואם תראה צדיק ורע לו בעולם הזה, דע ששכרו מובטח לו לעולם הבא. ואחר כך שאלו איש בשלום חבירו, ונפרדו לדרכם בשלום (מעשיות דרבי ניסים גאון).

דמות פניו של רבי יהושע בן לוי היתה כפני מלאך. כפי שמובא מעשה ברבי חנינא ורבי יהושע בן לוי שהלכו אל השר של העיר קיסרי, וכשראה אותם עמד מפניהם. אמרו לו משרתיו: וכי מלפני יהודים אלו אתה עומד?! אמר להם: דמות פניהם כפני מלאכים לפיכך עמדתי (ירושלמי ברכות פ"ה ה"א).

במסכת כתובות (עז:) מובא שם איך שרבי יהושע בן לוי למד תורה במסירות נפש, והיה מלמד תורה גם לבעלי מחלות מדבקות ולא חשש כלל להידבק מהם. הוא היה תמיד אומר שהתורה מגינה ומצילה והעוסק בתורה אינו עלול לחלות. אדרבא, אם חלה התורה מבריאתו. חש בראשו יעסוק בתורה, שנאמר: "כי לוית חן הם לראשך" (משלי א, ט). חש בכל גופו יעסוק בתורה, שנאמר: "ולכל בשרו מרפא" (שם ד, כב).

זכרונו היה מופלא ביותר כפי שהוא העיד על עצמו שהוא זוכר את הנשים שהיו עם אמו בשעת לידתו (ירושלמי כתובות פ"ה ה"ו).

בכל ערב שבת היה נכדו קורא באזניו את פרשת השבוע. פעם אחת שכח רבי יהושע בן לוי לשמוע את הפרשה מפי נכדו, ורק לאחר שנכנס לבית המרחץ ופשט את בגדיו נזכר בכך. מה עשה? מיד לבש את מלבושו וחזר לביתו. וכשראה זאת רבי חייא בר אבא תלמידו מאוד תמה על כך. ואמר לרבו עד כדי כך אתה טורח בשביל לשמוע את הפרשה מפי נכדך! אמר לו רבי יהושע בן לוי: חייא בני, האם קלה היא בעיניך שמיעת הפרשה מנכדי? דע לך שכל השומע פרשה מבן בנו כאילו שמעה מהר סיני, שנאמר (דברים ד, ט–י): "והודעתם לבניך ולבני בניך וגו' יום אשר עמדת לפני ה' אלהיך בחורב" (קידושין ל.).

רבי יהושע בן לוי אף זכה לפגוש את המשיח בחייו. כפי שמסופר במסכת סנהדרין (צח.) שפעם אחת שאל רבי יהושע בן לוי את אליהו הנביא אימתי יבוא המשיח? אמר לו אליהו: לך ושאל אותו בעצמו. והיכן הוא שרוי? אמר לו: בשער רומי הוא יושב, בין עניים סובלי חולאים. והסימן שיהיה לך כדי לזהותו הוא, שכל העניים מתירים תחבשותיהם וחוזרים וחובשים כל פצעיהם בבת אחת. ואילו הוא מתיר וחובש, מתיר וחובש, כדי שלא תתעכב הגאולה על ידו אם יתבקש פתאום.

כששמע זאת רבי יהושע בן לוי מיד הלך לשער רומי מצאו למשיח וברכו: שלום עליך רבי ומורי. ענה לו המשיח ואמר: שלום עליך בר לואי (בן לוי). שאל אותו רבי יהושע: אימתי יבוא אדוני? אמר לו: היום! חזר רבי יהושע אל אליהו הנביא. אמר לו אליהו: מה אמר לך המשיח? אמר לו: אמר לי "שלום עליך בר לואי"! אמר לו אליהו: מדבריו משמע שאתה ואביך תיזכו לחיי עולם הבא. לפי שאם לא היית אתה ואביך צדיקים גמורים, הוא לא היה נותן לך שלום וכן לא היה מזכיר את שם אביך. אמר לו רבי יהושע: הוא שיקר לי בדבריו שאמר לי שיבוא היום ולבסוף הוא לא בא. אמר לו אליהו: הוא לא שיקר לך אלא כך היתה כוונתו בזה שאמר לך "היום". דהיינו: "היום, אם בקולו תשמעו" (תהילים צה, ז) – כלומר, כשישראל ישמעו בקול הקדוש ברוך הוא לשמור את מצוות התורה אז הוא יבוא (סנהדרין צח.).

רבי יהושע בן לוי זכה להיות אחד מהעשרה שלא טעמו טעם מיתה ובחייהם נכנסו לגן עדן. כפי שמסופר במסכת כתובות (עז:) שכאשר הגיע זמן פטירתו של רבי יהושע בן לוי, אמרו למלאך המוות: לך ועשה לו את רצונו. וכשהגיע מלאך המוות לרבי יהושע בן לוי, אמר לו: רצוני שתוליכני לגן עדן, ותראה לי את מקומי שם. אמר לו מלאך המוות: הן. אמר לו רבי יהושע: תן לי את סכינך מכיון שאפשר שתפחיד אותי בדרך. נתן לו את סכינו וכשהגיעו לשם הראה לו את מקומו השמור לו בגן עדן.

מה עשה רבי יהושע? קפץ לתוך מקומו שבגן עדן עם הסכין, מיד אחז מלאך המוות בבגדו וניסה להוציאו משם. אמר רבי יהושע: אני נשבע שלא אצא מכאן! אמר הקדוש ברוך הוא: אם הוא נשבע שבועה בחייו ונשאל עליה להתירה אז גם כאן יישאל על שבועתו. ובדקו ומצאו שלא נשאל על שבועתו מעולם. אמר לו מלאך המוות: תן לי את הסכין בחזרה! לא רצה לתת לו. יצאה בת קול ואמרה לו: תן לו את סכינו כי היא נצרכת לבריות.

הכריז אליהו הנביא בגן עדן ואמר: פנו מקום לבר לואי! פנו מקום לבר לואי! הלך רבי יהושע בן לוי ופגש את רבי שמעון בר יוחאי, שהיה יושב על שלשה עשר כסאות של פז. אמר לו: אתה הוא בר לואי? אמר לו: הן. אמר לו: האם נראתה הקשת בימיך? אמר לו: הן. אמר לו: אם כן הוא, אין אתה בר לואי, ואין אתה ראוי לכרוז זה שאני שומע (כי הקשת היא אות ברית שלא ייחרב העולם, ואם יש צדיק בדור אז אין צריך אות זה). ובאמת לא נראתה הקשת בימיו ורבי יהושע בן לוי אמר לו שנראתה לפי שלא רצה להחזיק את עצמו לצדיק ומותר לשנות מפני ענווה כפי שלמדנו במסכת בבא מציעא (כג:).

מעשה בזבדי בן לוי שהיה מתאוה לראות את פניו של רבי יהושע בן לוי. נראה לו בחלומו, הראהו בני אדם שפניהם זקופות ובני אדם שפניהם נמוכות. אמר לו: אלו מה הם? אמר לו: אלו שפניהם זקופות תלמודם בידם, אלו שפניהם נמוכות אין תלמודם בידם (קהלת רבה ט).

לעיתים קרה שאליהו הנביא נמנע מלהתגלות אליו. כפי שמובא המעשה בעולא בר קושב, שתבעה אותו המלכות לדין מוות. מה עשה? ברח משם והלך לעיר לוד אצל רבי יהושע בן לוי. באו אנשים מן המלכות והקיפו את אותו המקום שעולא בר קושב היה שם. ואמרו: אם אתם מסגירים אותו בידינו מוטב ואם לאו אז אנו נחריב את כל העיר ונהרוג את כולכם. כששמע זאת רבי יהושע בן לוי הלך למקום מחבואו של עולא בר קושב ופייס אותו ושכנע אותו שימסור את עצמו למלכות ולא יהרגו כל הציבור בגללו ועולא השתכנע ומסר את עצמו לידם.

בתחילה היה אליהו הנביא זכור לטוב רגיל לבוא וללמוד תורה עם רבי יהושע בן לוי, ומאותו מעשה שהיה עם עולא בר קושב שמסר אותו לידם לא נתגלה אליו אליהו הנביא עוד. התענה רבי יהושע בן לוי כמה תעניות כדי שאליהו הנביא יחזור ויתגלה אליו ואז נגלה אליו אליהו הנביא. אמר לו רבי יהושע בן לוי מדוע לא נגלית אלי עד כה? אמר לו אליהו: ומה אתה חושב שאני מגלה עצמי למי שהוא מוסר נפש לידי זרים?! אמר לו רבי יהושע בן לוי: והלא עשיתי כמו שכתוב בתוספתא (תרומות פרק ז) "סיעה של בני אדם שאמרו להם גויים: תנו לנו זה האיש דוקא – יתנו להם זה האיש דוקא, ואל יהרגו כולם". אמר לו אליהו: וכי זוהי דרך חסידים?! כלומר, נכון שכך הוא הדין, אמנם לחסיד כמוך אין היה ראוי לעשות כן ודבר זה היה צריך להעשות על ידי אחרים (ירושלמי מסכת תרומות פרק ח הלכה ד).

ובדומה לזה מובא מעשה באיש אחד שאכל אותו אריה במרחק של שלש פרסאות ממקומו של רבי יהושע בן לוי, ולא דיבר עמו אליהו הנביא שלשה ימים, מפני שהיה לו לבקש רחמים על דורו שלא יארע מקרה כזה (מסכת מכות יא.).

הוא היה אומר

רבי יהושע בן לוי אומר: למה נמשלו ישראל? לזית! מה זית זה אין עליו נושרין, אף ישראל אין להם בטלה עולמית (מנחות נג:).

אמר רבי יהושע בן לוי: כל החושד בכשרים לוקה בגופו (יומא יט:).

אמר רבי יהושע בן לוי: לעולם ישכים אדם לבית הכנסת, כדי שיזכה וימנה עם עשרת הראשונים, שאפילו מאה באים אחריו קיבל שכר כנגד כולם (ברכות מז:).

אמר רבי יהושע בן לוי לבניו: השכימו והעריבו לבית הכנסת כדי שתאריכו ימים (ברכות ח.).

אמר רבי יהושע בן לוי: כל העונה אמן יהא שמיה רבא מברך בכל כוחו (רש"י פירש בכל כוח כוונתו) – קורעים לו גזר דינו (שבת קיט:).

רבי יהושע בן לוי אומר: אל יוציא אדם דבר מגונה מפיו. שהרי עיקם הכתוב שמונה אותיות ולא הוציא דבר מגונה מפיו, שנאמר (בראשית ז, ח): "מן הבהמה הטהורה ומן הבהמה אשר איננה טהורה" (יכל הכתוב לומר בקצרה: "ומן הבהמה הטמאה". התורה רצתה ללמדנו שלעולם לא נוציא דבר מגונה מפינו, ולכן נקטה בלשון: "אשר איננה טהורה").

אמר רבי יהושע בן לוי: בשעה שאמר הקדוש ברוך הוא לאדם: "קוץ ודרדר תצמיח לך" (בראשית ג, יח) זלגו עיניו דמעות. אמר: אני וחמור, נאכל באבוס אחד? כיון שאמר לו: "בזיעת אפך תאכל לחם" (שם שם, יט) – נתקררה דעתו (פסחים קיח.).

אמר רבי יהושע בן לוי: כל הרגיל לעשות צדקה זוכה לבנים בעלי חכמה, בעלי עושר ובעלי אגדה (בבא בתרא ט:).

אמר רבי יהושע בן לוי לבניו: היזהרו לכבד כראוי גם זקן ששכח תלמודו מחמת אונסו, שאמרו חכמים: לוחות ושיברי לוחות מונחים בארון. כלומר, כשם ששיברי לוחות הברית היו מונחים בארון כך גם היזהרו לכבד זקן ששכח תלמודו (ברכות ח:).

אמר רבי יהושע בן  לוי: אסור לו לאדם שיהלך ארבע אמות בקומה זקופה, שנאמר (ישעיה ו, ג): "מלא כל הארץ כבודו" (קידושין לא.).

אמר רבי יהושע בן לוי: עשרים וארבע תעניות ישבו אנשי כנסת הגדולה על כותבי ספרים תפילין ומזוזות שלא יתעשרו, שאלמלא מתעשרין אין כותבין (פסחים נ:).

אמר רבי יהושע בן לוי: אמר הכתוב (זכריה ב, י): "כי כארבע רוחות השמים פרשתי אתכם, נאם ה' " – כשם שאי אפשר לעולם בלא רוחות, כך אי אפשר לעולם בלא ישראל (תענית ג:).

אמר רבי יהושע בן לוי: "אילו היו אומות העולם יודעים כמה המקדש יפה להם, היו מעמידים קסטריות (גדודי חיילים) ומקיפים אותו כדי לשומרו" כלומר, בית המקדש היה יפה להם יותר מאשר לישראל, שכן שלמה המלך סידר בתפילתו (מלכים-א, פרק ח): "וגם אל הנוכרי אשר לא מעמך ישראל הוא… ועשית ככל אשר יקרא אליך הנוכרי" כלומר, גם אם הוא לא ראוי לכך תשמע לבקשתו לפי שאם לא תתן לו יקרא עליך תיגר ולא יתלה זאת במעשיו, אבל כשהוא ישראל מה כתוב (דברי הימים-ב, פרק ו): "ונתת לאיש ככל צרכיו אשר תדע לבבו" וגו' אם היה ראוי – היה נותן לו, ואם לא – לא היה נותן לו. ולא תאמר בית המקדש, אלא אילולא ישראל לא היה מטר יורד לעולם ולא היתה השמש זורחת כלל, בזכותם הקדוש ברוך הוא מביא רווחה לעולמו (במדבר רבה א, ג).