יעקב אבינו – האושפיזין ביום השלישי

יעקב אבינו 

יעקב בחיר האבות

יעקב אבינו – בחיר האבות הוא. (מדרש שכל טוב בראשית לג)

אמר רבי אבא: עד שלשה דורות לא פסקה זוהמה מאבותינו – אברהם הוליד גם את ישמעאל, יצחק הוליד גם את עשו, אולם אצל יעקב פסקה הזוהמה, וזכה להוליד י"ב שבטים שכולם קדושי עליון, ולא היה בהם שום דופי. (שבת קמו ע"א)

"יעקב – כולו קדושה" (שוחר טוב פא) "מיום שנברא אדם הראשון, לא היה גוף קדוש כגופו של יעקב. ותואר פניו של יעקב – מעין תואר פניו של אדם הראשון". (זוהר ח"ב קיא. בבא מציעא פד ע"א)

יעקב אבינו – עמוד התורה. אין לך אדם שהתייגע בתורה כיעקב אבינו. יוצא מבית מדרשו של שם, והולך לבית מדרשו של אברהם. (תנחומא ב וישלח ט) ובכל מקום שהיה יעקב – יושב ועוסק בתורה! (בראשית רבה צה ג) ארבע עשרה שנה שהיה יעקב בישיבת שם ועבר, בדרכו לחרן, לא טעם טעם שינה אלא היה יושב והוגה בתורה! (רש"י בראשית כח יא)

יעקב ועשו

"הלכה בידוע – שעשו שונא ליעקב!" (ספרי בהעלותך סט) רבי ברכיה אמר: "שלא תאמר – משנולד יעקב ויצא ממעי אמו, הזדווג לו עשו והתחיל להתנכל לו, אלא עוד כשהוא בתוך מעי אמו – מלחמתו נטושה נגדו!" (בראשית רבה סג ו)

"וַיִּגְדְּלוּ הַנְּעָרִים, וַיְהִי עֵשָׂו אִישׁ יֹדֵעַ צַיִד אִישׁ שָׂדֶה, וְיַעֲקֹב אִישׁ תָּם יֹשֵׁב אֹהָלִים". (בראשית כה כז) – שניהם הלכו לבית הספר, ולא היה אדם מבדיל בין זה לזה, במשך חמש עשרה שנה. אמר רבי לוי: למה היו דומים? להדס ולעצמוני [מין קוץ], כל זמן שהם קטנים, אין אדם מבדיל ביניהם, אך כאשר הם גדלים – זה מראה את קוציו, וזה מדיף את ריחו הטוב. כך יעקב ועשו, כל זמן שהיו קטנים, לא היה אדם מבדיל ביניהם, גדלו – "ויהי עשו איש יודע ציד, ויעקב איש תם יושב אהלים"! (תנחומא כי תצא ד)

שנאתו של עשו ליעקב גדלה ביותר כאשר מסר יצחק אביהם את ברכותיו ליעקב ולא לו. שנאמר (בראשית כז מא): "וַיֹּאמֶר עֵשָׂו בְּלִבּוֹ, יִקְרְבוּ יְמֵי אֵבֶל אָבִי, וְאַהַרְגָה אֶת יַעֲקֹב אָחִי!" מה עשה עשו? הלך לו אל ישמעאל דודו, אמר לו: "אין זו דרך ארץ שאהרוג אני את אבא יצחק, אלא אתה תהרוג אותו, ואני אהרוג את יעקב, ואחר כך אני ואתה נירש את העולם כולו!". כך היה עשו אומר בפיו, אבל בלבו היה חושב: לאחר שיהרוג ישמעאל את אבא ואני את יעקב, אני בא אל ישמעאל ואומר לו: "למה הרגת את אבא שלי?" ואז אני הורג את ישמעאל, ואני יורש את כל העולם כולו לעצמי! (אגדת בראשית ב)

מכירת הבכורה

אותו יום שנפטר אברהם אבינו, היה יעקב מבשל עדשים, להביא לאביו ולנחמו. ואילו עשו – באותו יום ממש, היה נמצא בשדה, ועבר על חמש עבירות חמורות. כאשר חזר עשו מן השדה כשהוא עייף ורעב, נכנס וראה את יעקב שהוא עומד ומבשל, ועיניו מתעשנות מן הבישול, אמר לו: כל האנשים בעולם אוכלים מכל דבר שנמצא, דגים ושקצים ורמשים וכל הבא ליד, ואתה כה טורח ומתייגע כדי לבשל קערה של עדשים?! אמר לו יעקב: "ואם אנו עושים כמוהם ואוכלים מאכלים אסורים, היאך נגיע לעולם הבא, לאותו יום שבו משלם הקב"ה שכר טוב לצדיקים, ונפסיד את שכרנו?!" לגלג לו עשו: "וכי יש עולם הבא?! וכי יש תחיית המתים?!" אמר לו יעקב: "אם אין עולם הבא, ואין תחיית המתים, לשם מה צריך אתה את הבכורה?! מכור לי אותה!" (מדרש הגדול בראשית כה לא)

ומדוע כה היה חפץ יעקב לקנות את הבכורה? כי כל עוד שלא הוקם המשכן, היו הבכורות מקריבים קרבנות. אמר יעקב: "היתכן שהרשע הזה עשו, יהיה עומד ומקריב קרבנות לה'?!" לפיכך נתן נפשו על הבכורה, והשתוקק מאוד לזכות בה, אך לעומתו עשו שנא את הבכורה מתחילה, והיה מחכה ליעקב שיקחה ממנו אפילו בלי כסף! (זבחים קיב ע"ב. בראשית רבה סג. במדבר רבה ד ח. זוהר ח"א קלט ע"א)

הסכים עשו למכור את הבכורה, בתנאי שיתן לו יעקב את נזיד העדשים שבישל. הוא פנה אליו ואמר לו: "הַלְעִיטֵנִי נָא מִן הָאָדֹם הָאָדֹם הַזֶּה, כִּי עָיֵף אָנֹכִי!" – עשו הרשע פער את פיו כמו גמל, ואמר ליעקב: "אני פותח את פי, ואתה שופך את התבשיל לתוך גרוני!" (בראשית רבה סג יב)

דרש עשו תמורת הבכורה, שיעקב יתן לו זהב אדום יקר. שילם לו יעקב ככל אשר דרש, ואף האכילו והשקהו כדי שימכור לו בעין טובה. ואכן עשו מכר לו את הבכורה בלב שלם, וגם לאחר שהשביע את רעבונו והתיישב יותר בדעתו, לא התחרט על המכירה, אלא בז לבכורה, כמו שכתוב: "וַיֹּאכַל וַיֵּשְׁתְּ וַיָּקָם וַיֵּלַךְ, וַיִּבֶז עֵשָׂו אֶת הַבְּכוֹרָה". (לקח טוב בראשית כה לד)

יעקב ועשו – היו ראויים יחד להעמיד את עם ישראל: עשו היה ראוי להעמיד מלכים, ויעקב – כהנים. אך כאשר מכר עשו את הבכורה, הפסיד את חלקו הרוחני, וקיבל זאת יעקב. ועל עשו נאמר: "וְלֹא חָפֵץ בִּבְרָכָה, וַתִּרְחַק מִמֶּנּוּ". (מדרש שיר השירים עמוד יח. בראשית רבה סג)

זיווגו של יעקב אבינו

"וַיִּקְרָא יִצְחָק אֶל יַעֲקֹב וַיְבָרֶךְ אֹתוֹ, וַיְצַוֵּהוּ וַיֹּאמֶר לוֹ: לֹא תִקַּח אִשָּׁה מִבְּנוֹת כְּנָעַן, קוּם לֵךְ פַּדֶּנָה אֲרָם… וְקַח לְךָ מִשָּׁם אִשָּׁה מִבְּנוֹת לָבָן אֲחִי אִמֶּךָ". (בראשית כח א)

בשעה שאמר זאת יצחק ליעקב, עדיין לא היו ללבן בנות, אולם מפני שיצאו מפיו של הצדיק המילים "מבנות לבן", מיד התעברה אשת לבן, וילדה לסוף השנה שתי בנות תאומות – רחל ולאה. וכיון שידע יעקב אבינו על כך, לא הלך מיד אל פדן ארם, אלא הלך לבית המדרש של שם ועבר ללמוד תורה, ושהה שם ארבע עשרה שנה, עד שתגדלנה הבנות ותהיינה ראויות להביא ילדים. (בראשית רבתי לה יט)

כשהיה יעקב בדרך לבית לבן, רצה עשו אחיו להורגו, ושלח את אליפז בנו לרדוף אחריו. אמר לו יעקב: אנא ממך אל תהרגני. אמר לו אליפז: ומה אעשה לציוויו של אבא? אמר לו יעקב: קח ממני את כל רכושי, והרי "עני – נחשב כמת". ואכן לקח ממנו אליפז את כל ממונו, ואפילו את בגדיו הסיר מעליו, וכך לא היה ליעקב אפילו בגד ללבוש. נכנס יעקב אל הנהר הסמוך, וידיו פרושות השמימה בתפילה. מיד זימן ה' פרש רוכב על סוס, נכנס לנהר וטבע. פשט יעקב את בגדי הפרש מעליו, כיבסם בנהר ולבשם ורכב על סוסו בדרכו ללבן. (מדרש אגדה בראשית כח כ. ספר הישר)

יעקב אבינו אצל לבן

בבואו לחרן, הגיע יעקב אל באר המים, וראה שם את רועי הצאן יושבים סביב הבאר, והם אינם מצליחים להסיר את האבן שעל פי הבאר מחמת כובדה. בעודו משוחח עימם, הגיעה אל הבאר אף רחל בתו של לבן, כשהיא רועה את צאנו של אביה. ניגש יעקב והסיר את האבן בקלות רבה בידו האחת, כמו שמסירים פקק מפי הבקבוק! ועלו המים לפניו, והשקה את צאן לבן אחי אימו, ומאז היתה באר המים שוטפת ושופעת מים במשך עשרים שנה! וכשראה שהמים עולים לפניו, אז ידע שמכאן יזדמן לו זיווגו. (תרגום יונתן בראשית כט י. זוהר ח"א קנב ע"א)

אמר יעקב לרחל: תנשאי לי? אמרה לו: כן, אלא שאבא שלי רמאי הוא, ולא תוכל להסתדר איתו. אמר לה: אל דאגה, אחיו אני ברמאות, יודע אני כמוהו לרמות. אמרה לו: האם מותר לצדיק להתנהג ברמאות? אמר לה: כן, "עם עיקש – תתפתל"! אמר לה, במה יכול הוא לרמות אותי? אמרה לו: יש לי אחות גדולה ממני ושמה לאה, ולא ישיא אותי לפניה. מה עשה יעקב? מסר לרחל סימנים, כדי שבליל החתונה יכיר בה שהיא רחל. (מגילה יג ע"ב)

פנה יעקב ללבן ואמר לו: "אֶעֱבָדְךָ שֶׁבַע שָׁנִים, בְּרָחֵל בִּתְּךָ הַקְּטַנָּה". אמר יעקב ללבן: יודע אני שאנשי המקום רמאים הם, ולכן אני  מברר היטב על עסקי עימך. "ברחל" – ולא בלאה. "בתך" – שלא תביא לי אשה אחרת מן השוק ששמה רחל, "הקטנה" – שלא תחליף את שמות בנותיך זו בזו, וללאה תקרא רחל, ולרחל תקרא לאה. (בראשית רבה ע יז)

לאחר שעבד יעקב שבע שנים, מה עשה לבן? אסף את כל אנשי מקומו ואמר להם: "יודעים אתם שעד עכשיו היינו דחוקים למים, וכאשר הגיע הצדיק הזה לכאן, נתברכו המים". אמרו לו: "ומה נוכל לעשות עכשיו?" אמר להם: "אם תעזרו לי, אני ארמה אותו ואתן לו את לאה, ומכיון שהוא אוהב מאוד את רחל, הוא יעבוד כאן עוד שבע שנים, וכך נרוויח שנמשיך להתברך בזכותו". אמרו לו: "הטוב בעיניך – עשה!" אמר להם: "חושש אני שאחד מכם יגלה את כוונתי ליעקב, וכך כל התוכנית שלי תתקלקל, לכן אני דורש שתתנו לי משכונות, שיהיו מופקדים בידי עד אחר החתונה, כדי שאף אחד מכם לא יפרסם את הדבר". הסכימו ונתנו לו משכונות, אך לבן ברמאותו לקח את המשכונות וקנה בהם בשר, יין ושמן, וכל צורכי סעודת החתונה. ערך לבן משתה גדול, וכל אנשי המקום היו שרים ושמחים ורוקדים לכבוד החתן והכלה. אמר להם יעקב: "מדוע אתם כל כך גומלים עימי חסד, ומשמחים אותי?" אמרו לו במתק שפתיים: "הלוא אף אתה גמלת עימנו חסד, שבזכותך התברכו המים, ויש לנו הכרת הטוב אליך". והיו כולם משוררים בקולם בקולות וקריאות של שמחה וחגיגה: "הא-לייא הא-לייא", כמתכוונים לומר לו: "היא לאה, היא לאה", [כדי שיוכלו לאחר מכן לומר לו שגילו לו שהיא לאה.] בלילה, הביאו את הכלה וכיבו את כל הנרות. אמר להם יעקב: "מדוע אתם מכבים את הנרות?" אמרו לו: "מה אתה חושב, שאנו פרוצים כמו במדינתכם? אצלנו עורכים הנישואין בהצנע!", וכך הביאו לו את לאה. ויעקב לא הרגיש בכך, כי רחל מסרה לה את הסימנים כדי שלא תתבייש. (בראשית רבה ע יט)

כך סיבב הקב"ה את הדברים, כדי שיעקב ישא גם את לאה וגם את רחל, ומהם יעמיד שנים עשר בנים קדושים וצדיקים.

שהה יעקב בבית לבן 20 שנה, שבהם התנכל אליו לבן ורימה אותו שוב ושוב. אמרו חז"ל: כל הסכם שהיה לבן מתנה עם יעקב, היה חוזר בו מדיבורו עשר פעמים! (בראשית רבה עג ט) ועוד, אם היה פועל מקבל עשרה מטבעות ליום, היה נותן לבן ליעקב חמישה מטבעות. ואם סבל מקבל ששה מטבעות, היה נותן לבן ליעקב שלושה מטבעות. (בראשית רבה ע יד)

ואולם הקב"ה נתן ליעקב ברכה במעשי ידיו, "וַיִּפְרֹץ הָאִישׁ מְאֹד מְאֹד, וַיְהִי לוֹ צֹאן רַבּוֹת, וּשְׁפָחוֹת וַעֲבָדִים וּגְמַלִּים וַחֲמֹרִים". צאנו היה פרה ורבה ביותר, והיו אומות העולם באים ונותנים ליעקב כסף וזהב בשביל לקנות בהמות מצאנו המבורך. (תנחומא וישלח יא)

התמהמה יעקב אבינו בבית לבן, ולא רצה ללכת מעימו אלא רק כאשר תלד רחל, שמא יאמר לו לבן: "הואיל שלא ילדה לך רחל במשך כל השנים הללו, השאר אותה כאן". (אגדת בראשית נה) ואולם כאשר נולד יוסף, אז ידע יעקב כי הגיע הזמן ללכת. כעת גם יש בידו את הכח לעמוד מול עשו, שהרי "כיון שנולד יוסף, נולד שטנו של עשו". (בראשית רבה עג ה)

אמר הקדוש ברוך הוא ליעקב: "חמיך אינו מסביר לך פנים, ואתה יושב כאן?! שוב אל ארץ אבותיך, ואהיה עמך!" (בראשית רבה עג יב), ואכן ברח יעקב מחרן, וששים ריבוא מלאכים [600,000] היו שמחים ורוקדים לפני יעקב אבינו בצאתו מבית לבן. (שיר השירים רבה ז א)

והנה לאחר שברח יעקב, באו הרועים אל הבאר ולא מצאו מים כמקודם. המתינו שלושה ימים אולי יתגברו המים, אך המים לא התגברו. חששו שמא יצא יעקב מן המקום, הלכו ללבן, ואז התברר להם שאכן יעקב ברח! (תרגום יונתן בראשית לא כב)

רדף לבן אחריו, והשיג אותו ביום השביעי. לאחר דין ודברים, הסכימו לכרות ביניהם ברית שלום. "וְעַתָּה לְכָה נִכְרְתָה בְרִית אֲנִי וָאָתָּה, וְהָיָה לְעֵד בֵּינִי וּבֵינֶךָ. וַיִּקַּח יַעֲקֹב אָבֶן וַיְרִימֶהָ מַצֵּבָה… וַיִּקְרָא לוֹ לָבָן יְגַר שָׂהֲדוּתָא וְיַעֲקֹב קָרָא לוֹ גַּלְעֵד".

אמר רבי שמואל בר נחמן: אל יהא לשון פרסי הזה קל בעיניך, שבתורה, בנביאים, ובכתובים מצינו שהקב"ה חולק לו כבוד! [בתורה: "ויקרא לו לבן יגר שהדותא". בנביאים: "כִּדְנָה תֵּאמְרוּן לְהוֹם…". בכתובים: "וַיְדַבְּרוּ הַכַּשְׂדִּים לַמֶּלֶךְ אֲרָמִית".] (בראשית רבה עד יד)

רֵאשִׁיתְךָ מִצְעָר וְאַחֲרִיתְךָ יִשְׂגֶּה מְאֹד

נפרד יעקב מלבן – וכבר תכפו עליו צרות נוספות, בזו אחר זו: אחיו עשו הרשע יצא לקראתו, עם צבא מזויין, כדי להורגו. בדרכו אף נפגש יעקב עם מלאכו של עשו אשר נאבק עימו. לאחר מכן באה עליו צרת דינה, אשר שכם בן חמור חטף אותה. ועל כולם – עלתה צרת יוסף, אשר נמכר לעבד במצרים. במשך 22 שנה היה יעקב שרוי באבל עצום ומאן להתנחם, "מיום שנגנב יוסף, נסתלקה רוח הקודש ממנו, רואה ואינו רואה, שומע ואינו שומע". (בראשית רבה צא ו) אמר יעקב: "כמה יגעתי להעמיד שנים עשר שבטים, הרי נפרצה ברית השבטים!" (ילקוט שמעוני וישב קמג)

רק בסוף ימיו זכה לישב בשלוה כשהוא רואה את כל בניו הולכים בדרך ה'. "שבע עשרה שנה חי יעקב בארץ מצרים, בשמחה וביקר ובשלמות כללית". (זוהר ח"א קפ ע"א) עליו נאמר הפסוק (איוב ח ז): "וְהָיָה רֵאשִׁיתְךָ מִצְעָר, וְאַחֲרִיתְךָ יִשְׂגֶּה מְאֹד", שהצדיקים תחילתם צער וסופם שמחה לעולם, שנאמר (ישעיה לה י): "וְשִׂמְחַת עוֹלָם עַל ראשָׁם". (מדרש הגדול)

פטירת יעקב אבינו עליו השלום

"וַיְהִי יְמֵי יַעֲקֹב שְׁנֵי חַיָּיו שֶׁבַע שָׁנִים וְאַרְבָּעִים וּמְאַת שָׁנָה. וַיִּקְרְבוּ יְמֵי יִשְׂרָאֵל לָמוּת…" (בראשית מז כח-כט)

עד שנפטר יעקב, כיצד היו בני האדם נפטרים? – היו מתעטשים ונפשם יוצאת, בשוק או בדרך! בא יעקב וביקש מהקב"ה שיביא חולי על האדם לפני שהוא נפטר. אמר לפניו: "רבון העולמים, אם אדם מת בלא חולי, אינו מספיק ליישב בין בניו ולצוות עליהם את דבריו האחרונים. על ידי שהוא חולה שניים או שלשה ימים קודם פטירתו, הוא יכול ליישב בין בניו. אמר לו הקדוש ברוך הוא: חייך, דבר טוב תבעת, וממך הוא מתחיל! (בראשית רבה סה ט. ילקוט שמעוני לך לך עז)

ואכן בעת שחלה יעקב אבינו, קרא לכל בניו, ובירך אותם אחד אחד, בזה אחר זה. והקב"ה הסכים עימו על כל ברכה וברכה. (אוצר המדרשים רכט)

רצה יעקב אבינו לגלות לבניו את הקץ [זמן ביאת המשיח], ונתכסה ממנו הדבר. משל לאוהבו של מלך, שבא להיפטר מן העולם, והיו בניו סובבים את מיטתו, אמר להם: בואו ואגלה לכם את סתרי המלך, ובאומרו כך נשא את עיניו והנה ראה את המלך, אמר להם: "היו זהירים בכבודו של המלך!". כך יעקב אבינו, נשא את עיניו וראה שכינה עומדת על גביו, אמר להם: היו זהירים בכבודו של הקדוש ברוך הוא! אמרו לו בניו: "שְׁמַע יִשְׂרָאֵל, ה' אֱלֹהֵינוּ, ה' אֶחָד!", ואף הוא ענה ואמר להם: "ברוך, שם כבוד מלכותו, לעולם ועד!". (בראשית רבה צח)

עם פטירתו של יעקב אבינו, היה אבל כבד בכל מצרים. כולם הוקירו את יעקב, אשר בזכותו פסק הרעב, והיה שפע טובה וברכה. כעת התאבלו על פטירתו, ובכו אותו במשך 70 יום.

נשאו בניו את ארונו בכבוד גדול אל ארץ ישראל כדי לקוברו במערת המכפלה. כששמעו על כך בני עשו ובני ישמעאל, רצו לצאת נגדם למלחמה. ואולם כאשר ראו הם את כתרו של יוסף הצדיק תלוי על הארון, נטלו כל אלופי עשו ונשיאי ישמעאל את כתריהם ותלו אותם אף הם על ארונו של יעקב, וכך היה הארון מוקף בשלושים וששה כתרים, וכולם ספדו שם מספד גדול וכבד מאוד.

כאשר הגיעו אל מערת המכפלה, בא עשו ורצה למנוע מהם מלקבור את יעקב.

אמר להם: "הלוא שני קברים נותרו במערת המכפלה שאותם ירשנו מאבינו יצחק, ומאחר ויעקב קבר את אשתו לאה במערה, בכך קיבל את חלקו, ואם כן הקבר האחרון שנותר – מגיע לי!" אמרו לו: "הלוא אתה מכרת את חלקך לאבינו יעקב!" אמר להם: "הראו לי את שטר המכירה!" ואמנם שטר המכירה היה במצרים, ושלחו את נפתלי ללכת ולהביאו, כי היה קל רגליים מאוד כאיילה שלוחה.

בינתיים בעוד כולם ממתינים, היה שם חושים בנו של דן שהיה חרש, ולא שמע את כל השיחה עם עשו. תמה ואמר: "מדוע מתעכבים מלקבור את סבי יעקב?!" הצביעו לו על עשו ואמרו לו: "זה מעכב אותנו. כעת מחכים עד שישוב נפתלי מארץ מצרים ויביא את שטר המכירה".

אמר להם: "ועד שיגיע נפתלי מארץ מצרים, יהא אבי אבא מוטל בבזיון?!"

מה עשה? לקח אבן וזרקה על ראשו של עשו, בא יהודה ערף את ראשו ומת, ונפלו עיניו לרגליו של יעקב. פתח יעקב את עיניו וחייך! כמו שנאמר: "ישמח צדיק כי חזה נקם, פעמיו ירחץ בדם הרשע". (סוטה יג ע"א. תוספות גיטין נה ע"ב)

כך נקבר יעקב אבינו במערת המכפלה, זכותו תגן עלינו ועל כל ישראל, אמן.