נחתם על הגזל
"וַיֹּאמֶר אֱלֹוקִים לְנֹחַ קֵץ כָּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי כִּי מָלְאָה הָאָרֶץ חָמָס מִפְּנֵיהֶם וְהִנְנִי מַשְׁחִיתָם אֶת הָאָרֶץ"
מבאר רש"י:
'לא נחתם גזר דינם אלא על הגזל'
תמהו המפרשים:
הרי היו בידם עוונות חמורים כעבודה זרה וגילוי עריות, אם מדוע נחתם דינם 'אלא' על הגזל?!
מבאר הילקוט הגרשוני:
כשהקב"ה מעניש בנגעים אנו רואים שבתחילה פוגע הקב"ה בממון האדם – בביתו ובבגדיו, ואם לא שב הוא פוגע בנפשות, אם למה כאן פגע מיד בנפשות?!
אלא כיון שהממון לא היה שלהם שהיה מן הגזל, אם אין זה עונש להם שיפגעו בממונם, וזהו 'לא נחתם גזר דינם' למיתה ולא בממונם, 'אלא על הגזל' שהממון לא היה שלהם…
'איל המילואים' מביא תירוץ נוסף:
ידוע שבחטא העגל לימד משה רבינו זכות על ישראל, ואמר להקב"ה הרי כשאמרת לי: "אָנֹכִי ה' אֱלֹהֶיךָ" – לשון יחיד, בני ישראל הבינו שדווקא לי אמרת ולא להם. והנה הציווי של שבע מצוות בני נח,לומדים מהפסוק: "וַיְצַו ה' אֱלֹוקִים עַל הָאָדָם לֵאמֹר מִכֹּל עֵץ הַגָּן אָכֹל תֹּאכֵל…"
וגם שם היה אפשר לומר שהציווי היה רק לאדם הראשון שהרי כתוב 'על האדם'.
אך זה אי אפשר לומר, שהרי מוזכר שם גזל ואדם הראשון לא היה לו ממי לגזול שהכול היה שלו…
על כן חייבים לומר שהציווי היה לדורות הבאים אחריו.
אם כן גזירת המבול אכן הייתה בגלל שאר העוונות החמורים, אבל נחתם גזר דינם אלא על הגזל, שמגזל יש ראיה שהציווי היה גם עליהם…