מסכת אבות- פרק ד משנה ט

פרק ד משנה ט

רַבִּי יוֹנָתָן אוֹמֵר: 

כָּל הַמְקַיֵּם אֶת הַתּוֹרָה מֵעֹנִי, 

סוֹפוֹ לְקַיְּמָהּ מֵעשֶׁר. 

וְכָל הַמְבַטֵּל אֶת הַתּוֹרָה מֵעשֶׁר, 

סוֹפוֹ לְבַטְּלָהּ מֵעֹנִי.

באור המשנה 

רבי יונתן אומר: כל המקיים את התורה מעוני – כל מי שדחוק מבחינה כלכלית ובכל זאת מתבטל ממלאכתו כדי לעסוק בתורה, סופו לקיימה מעושר – שתהא פרנסתו מרובה ויוכל לעסוק בתורה ללא טרדות ודאגות (ו"השפת אמת" פירש לכך פירוש אחר: כל המקיים את התורה מעוני סופו לקיימה מעושר – שיזכו אותו מן השמים להיות שמח בחלקו שזהו העשיר האמיתי. כמו שנאמר: איזהו עשיר? השמח בחלקו).

וכל המבטל את התורה מעושר – כל מי שאינו לומד תורה מחמת רוב ממונו ועסקיו המרובים, שצריך ליתן לבו פעם לכאן ופעם לכאן ואין לו פנאי לעסוק בתורה, סופו לבטלה מעוני – בסופו של דבר הוא עתיד להיבטל מלימוד התורה מחמת עניותו וחוסר פרנסתו.

מעשי אבות

רבי יונתן היה תלמידו של רבי ישמעאל, ומלבד משנה זו אינו נזכר יותר במשנה, לעומת זאת נזכר שמו פעמים רבות במכילתא לספר שמות ובספרי לספר במדבר שהם מדרשי הלכה מיסוד בית מדרשו של רבי ישמעאל.

מעשה באשה אחת שהיה לה דין אצל רבי יונתן, הביאה לו דורון סל של תאנים ולא רצה לקבלם, אמר לה: בבקשה ממך, אם הכנסת אותן מגולות הוציאי אותן מגולות, כדי שיראו האנשים שבחוץ שאת מוציאה אותם כמו שהם ראו שהכנסת אותם ולא יחשבו שקבלתי אותם ממך, ואם הכנסת אותם כשהן מכוסות תוציאי אותן מכוסות, שלא יאמרו הבריות דינרים נתנה לו והוא כיבדה בתאנים שלא לשלחה ריקם כדרך מקבלי דורונות (ירושלמי בבא בתרא פ"ב הי"א).

ובירושלמי (מסכת שבת פ"א ה"ד) מסופר שכך היה רבי יונתן נוהג לעשות כשהיה רואה שר גדול בא לתוך העיר, היה משלח לו מתנות לכבדו, ומפני מה? לפי שאמר: אם יבוא לפניו איזה דין של יתום או אלמנה אמצא חן בעיניו לפייסו למענם.

רבי יונתן מלמדנו במשנתנו שצריך ללמוד את התורה אף מתוך דוחק ואף מתוך עושר והרווחה. ובאמת הגמרא במסכת יומא (לה:) אומרת שאם אדם עני יטען בבית דין של מעלה שהוא לא עסק בתורה מחמת זה שהיה טרוד במזונותיו, יאמרו לו: כלום היית יותר עני מהלל שהיה משתכר בכל יום בטרפעיק (סוג מטבע) אחד בלבד, חציו היה נותן לשומר בית המדרש וחציו לפרנסתו ולפרנסת אנשי ביתו… ואם אדם עשיר יטען בבית דין של מעלה שהוא לא עסק בתורה מפני שהוא היה עשיר, יאמרו לו: כלום עשיר היית יותר מרבי אלעזר! שאמרו עליו על רבי אלעזר בן חרסום שהניח לו אביו אלף עיירות ביבשה וכנגדן אלף ספינות בים, ובכל יום ויום היה נוטל נאד של קמח על כתפו ומהלך מעיר לעיר וממדינה למדינה על מנת ללמוד תורה. 

ובעניין מעלת התורה כתב האור החיים הקדוש (רבי חיים בן עטר, מגדולי רבני מרוקו שחי לפני כ-250 שנה, היה רבו של החיד"א, עלה לארץ ישראל בסוף ימיו, יסד את ישיבתו בירושלים בעיר העתיקה ונפטר בן 47 שנים): "ואין טוב אלא תורה שאם היו בני אדם מרגישים במתיקות ועריבות טוב התורה היו משתגעים ומתלהטים אחריה ולא יחשב בעיניהם מלא עולם כסף וזהב למאומה, כי התורה כוללת כל הטובות שבעולם" (אור החיים, דברים כו, א)