לאן בורחים כשקשה?

"לאן אתה בורח כשקשה לך?"

מסופר שבשנה אחת אצל האדמו"ר מסלונים ביום הכיפורים לפני תפילת נעילה הגיעו קנטוניסטים להתפלל (=חיילים שנלקחו לצבא רוסיה עוד בהיותם ילדים לשירות בצבא הצאר הרוסי). הם ידעו שיום הכיפורים היום והם באו להתפלל, אך לא היה להם מושג מה אומרים או איך להתפלל בסידור…

דבר אחד הם זוכרים היטב – הם זוכרים שאימא שלהם אמרה שהם יהודים!.

האדמו"ר מסלונים לפני תפילת נעילה עלה לדוכן, פתח את ההיכל ושאל שאלה:

במסכת כלים נאמר: "כל הבא מן הים טהור, חוץ מכלב הים" (מכיון שבזמן שבאים ציידים הוא בורח ליבשה).

זאת אומרת, אם עושים כלי מכל חיות הים – הוא טהור, חוץ מכלי שנעשה מכלב הים – שהוא טמא!.

שאל הרב:  מה השוני בזה שהוא בורח ליבשה?!

והוא ענה תשובה נפלאה:

דעו לכם תלמידי היקרים! יכול להיות ש-50 שנה לא יחפשו אחריו ציידים והוא יישאר במים – מקום חיותו.

והנה פעם אחת, ירדוף אחריו צייד ולאן הוא בורח? תמצא אותו ביבשה – משונה מכל חיות הים שעל מנת להגן על עצמן בורחות למקום חיותן, למעמקי המים…

כך אותו הדבר אצל היהודי:

ברגע שיש צרה הוא מיד בורח אל מקום חיותו – אל בית הכנסת, וההוכחה לכך – הקנטוניסטים הללו…

אם כך הם פני הדברים, אפשר להתחיל את תפילת נעילה…

והלקח לגבינו:

לא חשוב שכל השנה היהודי היה מנותק מיהדות לגמרי… אנו מסתכלים לאן הוא בורח כשקשה לו…