הבריחה של אלימלך

"וַיְהִי, בִּימֵי שְׁפֹט הַשֹּׁפְטִים, וַיְהִי רָעָב, בָּאָרֶץ. וַיֵּלֶךְ אִישׁ מִבֵּית לֶחֶם יְהוּדָה, לָגוּר בִּשְׂדֵי מוֹאָב – הוּא וְאִשְׁתּוֹ, וּשְׁנֵי בָנָיו.  וְשֵׁם הָאִישׁ אֱלִימֶלֶךְ וְשֵׁם אִשְׁתּוֹ נָעֳמִי וְשֵׁם שְׁנֵי-בָנָיו מַחְלוֹן וְכִלְיוֹן, אֶפְרָתִים – מִבֵּית לֶחֶם, יְהוּדָה…"

נשאלת השאלה:

למה הכתוב לא אומר לנו – וילך אלימלך ונעמי, מחלון וכיליון לגור בשדי מואב, לשם מה, הכתוב מוסיף עוד פסוק לשמות האנשים העוזבים את בית לחם?

חז"ל מבארים:

שאלימלך היה מראשי הפרנסים בבית לחם, אבל הוא היה קמצן.

הוא ראה שיש רעב והוא הבין שעכשיו יתחילו לבקש ממנו דברים, "לנצל" את מעמדו הכלכלי ולכלות את ממונו. לכן אלימלך דאג להעביר את כל רכושו בסתר לשדי מואב, ובליל העזיבה, אלימלך מזמין כרכרה, והוא נוטש את בית לחם בשקט.

תושבי בית לחם ראו משפחה עוברת – איש אישה וילדים עוזבים את בית לחם ולא שיערו שאלימלך יוכל לעזוב עם כל רכושו בכרכרה קטנה שכזו…

לאחר שאנשי בית לחם לא רואים את משפחת אלימלך יום אחר יום, בתחילה חשבו הם, אך מקרה הוא, אך משראו שעובר זמן והאנשים נעלמו – לא יודעים מה קורה איתם?

הם מחליטים לעשות מעשה נועז ופורצים את דלת הבית. ולפתע נגלה לעיניהם מחזה – אין כלום! ואז מבינים – האיש שעזב בלילה – אלימלך, האישה שעזבה – נעמי – הילדים שעזבו – מחלון וכיליון.

הם עזבו כשהם מותירים אחריהם אנשים מסכנים שיכלו להיעזר בהם…

לכן המגילה בתחילה כותבת על משפחה אנונימית שעזבה ומקדישה בפסוק נוסף לשמותיהם – לאחר שהבינו בני העיר במי מדובר…