שעטנז אל מול גאווה
"לא תלבש שעטנז צמר ופשתים יחדו"
פעם אחת הגיע הגאון רבי ישראל סלנטר בפקודת הרופאים לעיירת נופש ומרפא ידועה. באותה עיירה נפש באותו זמן עשיר אחד אשר היה ידוע גם כלמדן גדול.
באחד הימים צעד רבי ישראל ברגל בשבילי העיירה לפתע נעצרה לידו כרכרה ישב העשיר והזמין את רבי ישראל שיצטרף אליו לנסיעה. דחה רבי ישראל את ההצעה בנימוס.
רבי – אמר העשיר – כלום חושש הרב מאיסור שעטנז? שהרי במושב מרכבה כבר הכריעו גדולי הפוסקים כי אין חשש שעטנז כלל.
אמנם כן – ענה רבי ישראל – אין אני חושש מאיסור שעטנז אבל מחשש גאווה אני חרד…