"שעשה לי כל צרכי"
"לא תחמוד בית רעך.. שורו חמורו.. אשת רעך.. וכל אשר לרעך"
נשאלת השאלה:
לשם מה נדרש פירוט כה ארוך אם יש סיכום כולל "וכל אשר לרעך" הכולל הכל בתוכו?!
תירוץ:
תחילה אדם משווה בין המותרות – וילה, רכב ואישה והוא מתאווה להם ומתאונן מדוע לו אין גם כאלו.
בא סוף הפסוק = הדיבר לומר וכל אשר לרעך גם את הצרות שלו האם אתה מעוניין בהם? כל המחלות, העצבנות, הדאגה – האם אתה מוכן להחליף בשלווה שלך.
האדמו"ר מרופשיץ אמר:
לעתיד לבוא ישב המשיח באולם גדול ויבקש מכל אחד להניח את צרור צרותיו לאחר מכן יקרא לכל אחד ויבקש ממנו לבחור מה שבא לו.
לאחר שסוקר את החולי והעשירות בוחר הוא את צרורו הישן והמוכר ומכאן שאין להתקנא באדם אחר לכן אנו מברכים בכל יום: "שעשה לי כל צרכי"…
סיפור יפה בהקשר הזה:
עני בא לפני ה"ישמח ישראל" והרבי ברכו, התלונן האיש: "כבוד הרב, הרי האיש העשיר שהיה אצלך ממש לפניי, דיברת עימו שעה, מדוע ההפליה הזו?! וכי הוא יותר טוב ממני?!
ענה לו הרבי: "אתה מבין מה מצוקתך ובמה עלי לברכך…
אבל העשיר עלי לקלף שכבה אחר שכבה כדי להסביר לו עד כמה זקוק הוא לרחמים וחמלה לכן זה לוקח זמן…