זכר לענני הכבוד
ידועה המחלוקת לשם מה אנו חוגגים בסוכות ויושבים בסוכה. האם מכיוון שה' הושיב אותנו בסוכות ממש – "כי בסוכות הושבתי את בני ישראל", או שהם זכר לענני כבוד? נפסק בשולחן ערוך שאנו עושים סוכות זכר לענני הכבוד.
שאלה:
מדוע דווקא ענני כבוד? הרי היו ניסים כמו המן והבאר? מדוע לזכרם לא עושים שום חג?
תירוץ:
המן– בזכות משה.
באר– בזכות מרים.
ענני כבוד– בזכות אהרון.
ומכיוון שהחג מסמל אחדות וזה בא לידי ביטוי בכמה מישורים:
- יציאה מהבית אל הרחוב- לצאת מהמקום שלי אל היהודים שבחוץ.
- הזמנת אושפיזין בכל יום וכן אורחים מזדמנים לסוכה שלנו.
- 4 המינים כשאוגדים אותם מסמלים הם את 4 השכבות בעם ישראל, ומכאן שכולנו כאגודה=אחדות, זוהי מהותו של עם ישראל.
לכן דווקא לזכר ענני הכבוד חוגגים את חג הסוכות, שהם זכר לאהרון הכהן שהוא סמל האחדות: "אוהב שלום ורודף שלום אוהב את הבריות ומקרבן לתורה"
מדוע לא עושים זכר למן ולבאר?
כיון שהמן והבאר היו לאותה שעה, ואילו העננים הם לדורות ולומדים מהם לקח: אנו לומדים מענני הכבוד את ההסתפקות במועט.
כשם שביציאת מצרים נשארו עם אותם הבגדים והעננים כבסו להם "נעלך לא בלתה מעליך ורגלך לא בצקה זה ארבעים שנה"- והם לא ביקשו נעליים חדשות…
בנוסף, מענני הכבוד עם ישראל הזדכך בכל יום עד לקבלת התורה, שכן לא רק כבסו את בגדיהם אלא גם את הזוהמה שהייתה בהם (ולכן מי שיצא מענני הכבוד נפגע ע"י עמלק, לא הייתה הגנה מחוץ לעננים)…
וזוהי בדיוק המשמעות של המעבר לסוכה – דירת ארעי, ואדם צריך בכל זאת לקחת את כל כליו הנאים ושולחנו ולהביאם לסוכה, דבר המרגיל את האדם לחשוב שגם הזמן המועט שהוא יושב בסוכה הרי היא חשובה בעיניו כזמן רב.
זוהי ההכנה שצריך לעשות כל אחד ואחד שה' מחל לו, להבין שכאן בעולם הזה הכל זמני, ובכל זאת צריך הוא להכין ולהביא את המקסימום לחשוב שהזמן הקצר שהוא בעולם הזה חשוב בעיניו כזמן ארוך.
לכן דווקא סוכה זכר לענני כבוד ולא המן והבאר, שאין בהם לקח לדורות…