זיכוי הרבים שלי
"ואתחנן אל ה' בעת ההוא לאמר"
אומרת הגמרא במסכת סוטה יד, א:
דרש רבי שמלאי מפני מה נתאווה משה רבינו להיכנס לארץ ישראל? וכי לאכול מפריה הוא צריך או לשבוע מטובה הוא צריך?!
אלא כך אמר משה הרבה מצות נצטוו ישראל ואין מתקיימין אלא בארץ ישראל אכנס אני לארץ כדי שיתקיימו כולן על ידי.
כותב ספר חסידים באות תקל"ד:
ירא שמים אחד חלה, והיה בוכה בכל יום. אמר: "לא מפני הנאת עצמי אני בוכה, אלא כל זמן שהייתי חי, הייתי מוכיח את הרבים".
וכן משה רבינו לא עבור הנאתו אמר אֶעְבְּרָה נָּא וְאֶרְאֶה אֶת הָאָרֶץ לא בגלל שמשה רבינו נהנה גם בעולם הזה, לכן קשה לו לעזוב את העולם הזה וכי בעבור הנאתו של משה היה מבקש?!
אלא אמר אם אהיה בארץ, אני אזכה את ישראל. ענהו הקב"ה ואמר לו : אם צדיק מת, וכיוצא בו עומד אחריו, כאילו לא מת – אם צדיק מת, ותלמידו עומד אחריו, כל הפעולות שהוא יעשה, יזקפו לזכותו.
ממילא אומר לו הקב"ה – אתה רוצה לזכות את הרבים?! זה שיהושע ישמש אחריך, כל הזכויות שלו נזקפים אליך!
מבאר הספר המאור שבתורה לאור הדברים הללו:
משה רבינו רצה להיכנס לארץ, כדי שכל המצוות האלה, התקיימו על ידו.
על פי זה מובן היטב, משה רבינו רצה לעשות זיכוי הרבים, כמו שכותב בדיוק ספר חסידים.
אמר משה: "אני רוצה לזכות אותם, כדי שהתקיימו על ידי. שממני ילמדו לעשות!. כי אינו דומה הלומד מפי הרב, כלומד מפי תלמיד".
והקב"ה אמר לו – מעלה אני עליך, כאילו עשית. אם תלמידך יעשו את מה שציווית, אז זיכוי הרבים יחשב שלך…