תַּעֲנִית בְּכוֹרוֹת

זֵכֶר לַנֵּס

נָהֲגוּ הַבְּכוֹרוֹת הַזְּכָרִים לְהִתְעַנּוֹת בְּעֶרֶב פֶּסַח, זֵכֶר לַנֵּס שֶׁהִצִּיל הַקָּבָּ"ה אֶת בְּכוֹרֵי יִשְׂרָאֵל בְּשָׁעָה שֶׁנָּגַף אֶת בְּכוֹרֵי מִצְרַיִם בְּמַכַּת בְּכוֹרוֹת. (רו, רטו)

חוֹלֶה

בְּכוֹר שֶׁיֵּשׁ לוֹ אֵיזֶה חֹלִי שֶׁהוּא אוֹ כְּאֵבֵי עֵינַיִם, פָּטוּר מִלְּהִתְעַנּוֹת, שֶׁבִּמְקוֹם חֹלִי וְצַעַר לֹא גָּזְרוּ רַבּוֹתֵינוּ לְהִתְעַנּוֹת. (רח)

סְעוּדַת מִצְוָה

בְּדוֹרוֹת אֵלּוּ שֶׁיָּרְדָה חֻלְשָׁה לָעוֹלָם, נָהֲגוּ לְהַפְסִיק אֶת הַתַּעֲנִית עַל יְדֵי הִשְׁתַּתְּפוּת בִּסְעוּדַת מִצְוָה כְּסִיּוּם מַסֶּכֶת, בְּרִית מִילָה, פִּדְיוֹן הַבֵּן, בַּר מִצְוָה שֶׁחָל זְמַנּוֹ בְּעֶרֶב פֶּסַח, וְכַדּוֹמֶה. עַל כֵּן הַבְּכוֹרוֹת יַתְחִילוּ לְהִתְעַנּוֹת מֵהַבֹּקֶר, ואין להם לשתות אפילו תה או קפה וכדומה, קודם שֶׁיִּשְׁתַּתְּפוּ בִּסְעוּדַת מִצְוָה. אך לְאַחַר שֶׁיִּשְׁתַּתְּפוּ, הֲרֵיהֶם פְּטוּרִים מִן הַתַּעֲנִית, וְרַשָּׁאִים לֶאֱכֹל כָּל הַיּוֹם. (רח, ריב)

אֲכִילַת כַּזַּיִת

כְּדֵי לְהִפָּטֵר מֵהַתַּעֲנִית צָרִיךְ לְכַתְּחִלָּה שֶׁיִּטְעַם הַבְּכוֹר לְפָחוֹת "כַּזַּיִת" [27 גְּרָם] מִינֵי דָּגָן אוֹ פֵּרוֹת מִסְּעוּדַת הַמִּצְוָה. אִי לְכָךְ, עַל הָאַחֲרָאִים לָשִׂים לֵב לְהָבִיא כִּבּוּד, שֶׁיַּסְפִּיק לְפָחוֹת שִׁעוּר 'כַּזַּיִת' לְכָל בְּכוֹר, וְלֹא יִסְתַּפְּקוּ בַּאֲכִילַת תְּמָרָה אַחַת וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה. וְעַל כָּל פָּנִים אִם לֹא אָכְלוּ הַבְּכוֹרוֹת שָׁם כְּלוּם, לֹא נִפְטְרוּ מֵהַתַּעֲנִית. (מנחת יצחק וויס, שו"ת ויברך דוד. ריב)

רביעית יין

אף שתיית רביעית יין, מועילה כדי לפטור את הבכור מן התענית. שהרי אפילו אכילת כזית פירות שאינה נחשבת ל"סעודה" לענין "קידוש במקום סעודה" בשבת, מועילה לפטור את הבכור מן התענית, כל שכן רביעית יין שמועילה ל"קידוש במקום סעודה", שבוודאי תועיל לפוטרו מן התענית. וכן מדויק מלשון מרן מלכא זצוק"ל בחזון עובדיה (שם) שכתב, שלא מועיל אם יקחו מסעודת הסיום איזו עוגה או יין ויתנו לבכור שלא היה בסעודה. ומבואר שאם השתתף הבכור ושתה יין, הרי זה מועיל.

שְׁמִיעַת הַסִּיּוּם

בְּכוֹר הַפּוֹטֵר אֶת עַצְמוֹ מִתַּעֲנִית עַל יְדֵי הִשְׁתַּתְּפוּת בִּסְעוּדַת סִיּוּם מַסֶּכֶת, צָרִיךְ שֶׁיִּשְׁמַע אֶת הַסִּיּוּם וְיִשְׁתַּדֵּל לַהֲבִינוֹ. וְאָמְנָם אִם לֹא שָׁמַע אֶת הַסִּיּוּם מַמָּשׁ, אַךְ הִשְׁתַּתֵּף בְּחֵלֶק מִדְּרָשַׁת הַמְסַיֵּם שֶׁהֶאֱרִיךְ מְעַט בְּדִבְרֵי אַגָּדָה וּמוּסָר, וְרוֹצֶה לִפְטֹר אֶת עַצְמוֹ בָּזֶה מֵהַתַּעֲנִית, אֵין לִמְחוֹת בּוֹ בְּחָזְקָה. וְכָתַב בַּסֵּפֶר נְהַר מִצְרַיִם לַגָּאוֹן רַבִּי אַהֲרֹן בֶּן שִׁמְעוֹן, הַלּוֹקְחִים לְבֵיתָם מַאֲכָל מִסְּעוּדַת מִצְוָה כְּדֵי לְהַאֲכִיל לִבְנָם הַבְּכוֹר, רָאוּי לִגְעֹר בָּהֶם בִּנְזִיפָה שֶׁעוֹשִׂים אֶת הַמִּצְוָה לַלַּעַג וָקֶלֶס, וַהֲרֵיהֶם כְּאוֹכְלִים בְּיוֹם תַּעֲנִיתָם בִּשְׁאָט נֶפֶשׁ. (ריב)

מַסֶּכֶת מִשְׁנָיוֹת

סִיּוּם מַסֶּכֶת מִשְׁנָיוֹת [עִם פֵּרוּשׁ בַּרְטְנוּרָא וּקְצָת עִקַּר תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב] נֶחְשָׁב כִּסְעוּדַת מִצְוָה, וּפוֹטֵר מִתַּעֲנִית בְּכוֹרוֹת רַק לַמְסַיֵּם עַצְמוֹ וְלֹא לַשּׁוֹמְעִים. (רי)

מַסֶּכְתּוֹת קְטַנּוֹת. חֻמָּשׁ. נָבִיא.

סִיּוּם מַסֶּכְתּוֹת קְטַנּוֹת, כְּמוֹ מַסֶּכֶת סוֹפְרִים אוֹ מַסֶּכֶת כַּלָּה, מוֹעִיל לִפְטֹר מֵהַתַּעֲנִית (פמ"ג). וְכֵן חֻמָּשׁ אֶחָד (אגרות משה) אוֹ נָבִיא אֶחָד (מהר"ש קלוגר). (יביע אומר ח"א סימן כו אות י)

הֲבָנָת הָעִנְיָן

אֵין הַסִּיּוּם פּוֹטֵר מִתַּעֲנִית בְּכוֹרוֹת, אֶלָּא דַּוְקָא אִם לָמַד בַּהֲבָנָה, אֲבָל בִּקְרִיאָה בִּלְבַד לֹא מוֹעִיל. כִּי בִּקְרִיאַת דִּבְרֵי תּוֹרָה בְּלִי הֲבָנָה, אֵינוֹ מְקַיֵּם מִצְוַת תַּלְמוּד תּוֹרָה. (מגן אברהם סימן נ סק"ב. ריא)

כָּתַב מָרָן זצוק"ל (יבי"א ח"א סימן כו אות ט): אִם לוֹמֵד בְּגִרְסָא בִּלְבַד, נִרְאֶה וַדַּאי שֶׁלֹּא נֶחְשָׁב לוֹ לִמּוּד, כְּדֵי לְסַיֵּם בַּאֲכִילָה וּשְׁתִיָּה, וּכְמוֹ שֶׁכָּתַב הַמָּגֵן אַבְרָהָם שֶׁבִּקְרִיאַת דִּבְרֵי תּוֹרָה בְּלִי הֲבָנָה, לֹא מְקַיֵּם מִצְוַת תַּלְמוּד תּוֹרָה, וְכֵן כָּתְבוּ בְּשׁוּ"ת עֵמֶק הֲלָכָה, פְּנֵי מֵבִין, שֶׁמֶן רֹאשׁ, הַחִידָ"א וְעוֹד. וּמִכָּאן תְּשׁוּבָה לִקְצָת אֲנָשִׁים שֶׁיֵּשׁ לָהֶם סְגֻלָּה לִגְמֹר אֶת כָּל הַשַּׁ"ס בְּתוֹךְ תְּקוּפָה קְצָרָה בְּלִי הֲבָנָה כְּלָל, וְהוּא אִבּוּד זְמַן, וְאֵינוֹ נֶחְשָׁב לָהֶם לִמּוּד, וְאֵין לְךָ בִּטּוּל תּוֹרָה גָּדוֹל מִזֶּה. וְכֵן כָּתַב הַגָּאוֹן רַבִּי גַּבְרִיאֵל אִיסְפְּרָאנְסָה. וְטוֹב מְעַט בְּכַוָּנָה מֵהַרְבּוֹת בְּלִי כַּוָּנָה. וְעַל כָּל פָּנִים לְבַטֵּל תַּלְמִידֵי חֲכָמִים מִלִּמּוּדָם כְּדֵי שֶׁיִּגְמְרוּ אֶת הַשַּׁ"ס גִּרְסָא בְּלִי הֲבָנָה, הוּא אִסּוּר גָּמוּר. וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה כָּתַב בְּפֶּלֶא יוֹעֵץ (מערכת ידיעה): מִי שֶׁיָּכוֹל לְפַלְפֵּל בְּחָכְמָה, וְלִקְנוֹת יְדִיעָה חֲדָשָׁה, וּמוֹצִיא הַזְּמַן בְּלִמּוּד תְּהִלִּים וְזֹהַר, הֲרֵי זֶה נֶחְשָׁב לוֹ בִּטּוּל תּוֹרָה. וּבְשׁוּ"ת צְלַ"ח בְּשֵׁם סֵפֶר שַׁעֲרֵי חַיִּים נִשְׁאַל עַל מִי שֶׁהִקְדִּישׁ סְכוּם לְתַלְמִיד חָכָם בִּתְנַאי שֶׁיִּלְמַד בְּכָל יוֹם י"ח פִּרְקֵי מִשְׁנָה, וְהַתַּלְמִיד חָכָם שֶׁהִתְחִיל לְקַיֵּם הַתְּנַאי, חָזַר בּוֹ בְּטַעֲנָה שֶׁהוּא לוֹמֵד י"ח פְּרָקִים בְּלִי הֲבָנָה, וְנֹחַ לוֹ לִלְמֹד ח' פְּרָקִים עִם הַבַּרְטָנוּרָא וְהַתּוֹסְפוֹת יו"ט, וְהַמַּקְדִּישׁ טוֹעֵן שֶׁרְצוֹנוֹ יוֹתֵר שֶׁיִּלְמַד י"ח פְּרָקִים, כְּדֵי שֶׁיְּסַיֵּם הַמִּשְׁנָיוֹת בְּכָל חֹדֶשׁ. וְהֵשִׁיב, שֶׁמִּכֵּיוָן שֶׁלִּמּוּד מִשְׁנָה בְּלִי הֲבָנָה לֹא נֶחְשַׁב לִמּוּד, יוֹתֵר טוֹב שֶׁיִּקְרָא ח' פְּרָקִים בַּהֲבָנָה וְלֹא בַּאֲמִירָה בִּלְבַד. וְרַק מִי שֶׁפֶּתִי וְאֵינוֹ יָכוֹל לְהָבִין, יֵשׁ לוֹ שָׂכָר עַל קְרִיאָתוֹ, אַךְ אֵין זֶה נֶחְשָׁב סְעֻדַּת מִצְוָה, וּמִי שֶׁיָּכוֹל לְהָבִין וְאֵינוֹ עוֹשֶׂה כֵּן, הֲרֵיהוּ כְּמִתְרַפֶּה בִּמְלֶאכֶת שָׁמַיִם. ע"כ.

וְעַיֵּן בְּסֵפֶר "נֶפֶשׁ הַחַיִּים" שֶׁכָּתַב, כִּי יֶשְׁנָם שְׁנֵי סוּגֵי בִּטּוּל תּוֹרָה – בְּכַמּוּת וּבְאֵיכוּת. בְּכַמּוּת, כְּגוֹן שֶׁיָּכוֹל לִלְמֹד חָמֵשׁ שָׁעוֹת בְּיוֹם וְלוֹמֵד שָׁלֹשׁ שָׁעוֹת, הֲרֵי זֶה בִּטּוּל תּוֹרָה, אֲבָל יֶשְׁנוֹ אָדָם שֶׁיָּכוֹל לִלְמֹד חָמֵשׁ שָׁעוֹת וְלוֹמֵד חָמֵשׁ שָׁעוֹת, וּבְכָל זֹאת הוּא נֶחְשָׁב מְבַטֵּל תּוֹרָה, הָא כֵּיצַד? כְּגוֹן שֶׁיָּכוֹל לִלְמֹד בַּהֲבָנָה טוֹבָה לָעֹמֶק, וְלוֹמֵד בְּשִׁטְחִיּוּת. וּרְאָיָה לָזֶה מִמַּסֶּכֶת מְגִלָּה (ג ע"א) שֶׁאָמְרוּ שָׁם: "מְבַטְּלִים תַּלְמוּד תּוֹרָה, מִפְּנֵי מִקְרָא מְגִלָּה". וְיֵשׁ לְהָבִין, וְכִי מִקְרָא מְגִלָּה אֵין זֶה לִמּוּד תּוֹרָה, הַלֹּא מְגִלַּת אֶסְתֵּר הִיא אַחַת מֵעֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה כִּתְבֵי הַקֹּדֶשׁ? אֶלָּא כֵּיוָן שֶׁיָּכֹל לַעֲסֹק בַּתּוֹרָה בַּהֲבָנָה יוֹתֵר וְעוֹזֵב אֶת לִמּוּדוֹ לִקְרֹא מְגִלָּה, יֵשׁ כָּאן בִּטּוּל תּוֹרָה בְּאֵיכוּת, שֶׁהֲרֵי הוּא רַק קוֹרְאָהּ וְלֹא לוֹמְדָהּ כִּשְׁאָר לִמּוּדַיו שֶׁרָגִיל בָּהֶם בְּבֵית הַמִּדְרָשׁ, אַךְ בְּכָל זֹאת חִדְּשׁוּ חֲזַ"ל שֶׁמְּבַטְּלִים תַּלְמוּד תּוֹרָה בִּשְׁבִיל מִקְרָא מְגִלָּה, כִּי זוֹהִי עַתָּה מִצְוַת הַיּוֹם לְפַרְסֵם אֶת נִסֵּי ה' בָּרַבִּים.

זֹהַר הַקָּדוֹשׁ

סִיּוּם סֵפֶר אֶחָד מֵהַזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ, עַל אַף שֶׁאֵינוֹ מֵבִין מַה שֶּׁקּוֹרֵא, נֶחְשָׁב כִּסְעוּדַת מִצְוָה. וּכְבָר כָּתַב הַגָּאוֹן הַחִידָ"א, שֶׁהַקְּרִיאָה בַּזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ מְסֻגֶּלֶת לְהָאִיר אֶת הַנֶּפֶשׁ וַאֲפִלּוּ אִם יִטְעֶה בִּקְרִיאָתוֹ, וְהוּא תִּקּוּן גָּדוֹל לַנְּשָׁמָה. וְכֵן אָמַר רַבֵּנוּ הָאֲרִ"י זַ"ל לְבַעַל תְּשׁוּבָה אֶחָד לִלְמֹד בְּכָל יוֹם חֲמִשָּׁה דַּפִּים בַּזֹּהַר, אַף שֶׁאֵינוֹ מֵבִין מַה שֶּׁאוֹמֵר. וְכֵן הוֹרָה הַגָּאוֹן רַבִּי בֶּן צִיּוֹן אַבָּא שָׁאוּל זַצַ"ל לְמִי שֶׁהָיָה קָשֶׁה לְהָבִין גְּמָרָא. (ריא)

סיום מסכת על ידי קטן

קטן פחות מגיל בר מצוה שעושה סיום מסכת בערב פסח, פוטר גם את הבכורים הגדולים מתענית בכורות. (כן הובא בשם הגר"ש וואזנר בקובץ מבית לוי חלק א עמוד מ. והגרי"ש אלישיב באשרי האיש, מועדים עמוד שסד. והגר"ח קניבסקי זצ"ל בספר הקטן והלכותיו עמוד 20)

בְּכוֹר קָטָן

יֵשׁ נוֹהֲגִים שֶׁהָאַבָּא מִתְעַנֶּה עֲבוּר בְּנוֹ בְּכוֹרוֹ כְּשֶׁהוּא קָטָן. וְאָמְנָם, גַּם בִּמְקוֹמוֹת שֶׁלֹּא נָהֲגוּ כֵן, טוֹב שֶׁהָאַבָּא יִשְׁתַּתֵּף בְּסִיּוּם מַסֶּכֶת עַד שֶׁיַּגִּיעַ בְּנוֹ לְגִיל מִצְווֹת. וּבְאֹפֶן שֶׁגַּם הָאַבָּא בְּעַצְמוֹ בְּכוֹר, הַמִּנְהָג בְּהַרְבֵּה קְהִלּוֹת שֶׁהָאִמָּא מִתְעַנָּה עֲבוּר בְּנָהּ. וְטוֹב שֶׁתִּשְׁתַּדֵּל לְהִשְׁתַּתֵּף בְּסִיּוּם מַסֶּכֶת, וּבָזֶה תִּפָּטֵר מֵהַתַּעֲנִית. (ריד)

בְּכוֹר שֶׁטֶּרֶם מָלְאוּ לוֹ שְׁלֹשִׁים יוֹם לְלֵדָתוֹ, אֵין אָבִיו צָרִיךְ לְהִתְעַנּוֹת עֲבוּרוֹ. וְאִם מִתְאַפְשֵׁר לָאַבָּא בְּקַלּוּת, טוֹב שֶׁיִשְׁתַּתֵּף בְּסִיּוּם מַסֶּכֶת. (ריד)

אָבֵל

מֻתָּר לִבְכוֹר שֶׁהוּא אָבֵל בְּתוֹךְ הַשִּׁבְעָה, לְהִשְׁתַּתֵּף בִּסְעוּדַת סִיּוּם מַסֶּכֶת, כְּדֵי לְהִפָּטֵר מִתַּעֲנִית בְּכוֹרוֹת. וְאִם לֹא הִתְאַפְשֵׁר לוֹ לְהִשְׁתַּתֵּף בְּסִיוּם מַסֶּכֶת, וְקָשָׁה לוֹ הַתַּעֲנִית, יִפְדֶּה אֶת הַתַּעֲנִית בִּצְדָקָה, דְּהַיְנוּ שֶׁיִּתֵּן מְחִיר סְעוּדָה אַחַת לַעֲנִיִּים, וְרַשַּׁאי לֶאֱכֹל. (חזו"ע אבלות ג קטז. ב שנה. ריג)

וְאָמְנָם, כֵּיוָן שֶׁהָאָבֵל אָסוּר בְּדִבְרֵי תּוֹרָה, עַל כֵּן בְּעֵת שֶׁמְּבָאֲרִים אֶת הַסִּיּוּם, טוֹב שֶׁיַּסִּיחַ דַּעְתּוֹ וְיֹאמַר בְּלַחַשׁ דְּבָרִים שֶׁהוּא מֻתָּר בָּהֶם, כִּפְסוּקֵי תְּפִלָּה וְכַדּוֹמֶה. כִּי בְּעֶצֶם הִשְׁתַּתְּפוּתוֹ בַּסִּיוּם, הֲרֵיהוּ נִפְטָר מֵהַתַּעֲנִית. וּבְסֵפֶר אָז נִדְבְּרוּ כָּתַב, אָנוּ נוֹהֲגִים שֶׁגַּם אִם הַשּׁוֹמְעִים אֵינָם מְבִינִים כְּלָל אֶת הַסִּיּוּם, מְקִלִּים לְפוֹטְרָם מִן הַתַּעֲנִית. וְאוּלָם טוֹב שֶׁיִּתְרֹם הָאָבֵל לְצוֹרֵךְ הַסְּעוּדָה שֶׁבְּזֶה כָּתַב הַיַּעֲבֵ"ץ שֶׁרַשָּׁאִים הַתּוֹרְמִים לְהִשְׁתַּתֵּף בִּסְעוּדַת הַסִּיּוּם בְּחֹדֶשׁ אָב וְלֶאֱכֹל בָּשָׂר אַף שֶׁאֵינָם מְבִינִים. וכמבואר בחוברת "האבלות בהלכה ובאגדה".

עֶרֶב פֶּסַח שֶׁחָל בְּשַׁבָּת

כְּשֶׁחָל עֶרֶב פֶּסַח בְּשַׁבָּת, הַמִּנְהָג לְהַקְדִּים אֶת הַתַּעֲנִית לְיוֹם חֲמִישִׁי י"ב בְּנִיסָן. וְהַמֵּקֵל בִּמְקוֹם צֹרֶךְ שֶׁלֹּא לְהִתְעַנּוֹת, יֵשׁ לוֹ עַל מַה לִּסְמֹךְ. וּבְכָל אֹפֶן יְכוֹלִים לְהִשְׁתַּתֵּף בִּסְעוּדַת מִצְוָה כִּבְכָל שָׁנָה. וְהַמִּתְעַנֶּה בִּשְׁבִיל בְּנוֹ קָטָן, רַשַּׁאי לֹא לְהִתְעַנּוֹת.