זמן הספירה

לילה

זמן ספירת העומר מתחילת הלילה, כשם שקצירת העומר הייתה בלילה. ואם שכח לספור בתחילת הלילה, הולך וסופר כל הלילה. (סימן תפט סעיף א)

שקיעת החמה. צאת הכוכבים.

מן הדין אפשר לספור ספירת העומר כבר משקיעת החמה. שכיון שבארנו שספירת העומר בזמן הזה מדרבנן, ספק דרבנן להקל, ורשאי לספור בבין השמשות הוא ספק יום ספק לילה. כן דעת רוב הראשונים: תוספות, הרשב"א, המאירי, העיטור, רבנו יצחק, רבנו פרץ, רבנו ירוחם, ריצב"א, אוהל מועד, מהר"ם מרוטנבורג, הרא"ש, ארחות חיים, תרומת הדשן, הטור, אבודרהם, שלחן ערוך ועוד. וכתב הב"ח שכן המנהג. ואדרבה יש מהראשונים שכתבו, שעדיף לספור בשקיעה, שכיון שאמרה התורה 'תמימות תהיינה', היינו שצריך שכל לילה ולילה יהיה ספור כבר מתחילתו, ואז נמצא שכולו יהיה תמים ושלם בספירה. ומכל מקום לכתחילה ראוי להחמיר ולדקדק לספור מצאת הכוכבים, שבזה יצא ידי חובה לכל הדעות.

זיכוי הרבים

ציבור שסיימו להתפלל תפילת ערבית בבין השמשות [פרק הזמן שמהשקיעה ועד צאת הכוכבים], ויודע השליח ציבור שאם לא יספרו עכשיו את העומר, יש חשש שישכחו חלקם לספור, מצוה עליו לספור עתה, ולא ימתין דוקא לצאת הכוכבים, כי מעלת זיכוי הרבים גדולה יותר.

מצווה גוררת מצווה

מנהג טוב ללמוד וללמד בציבור בפרקי אבות בין מנחה לערבית, כדי להדר לספור את העומר בצאת הכוכבים. ואולי בזכות זה ימשיכו כן לכל השנה לזכות את הציבור בשיעורים בהלכה ובאגדה, שמצוה גוררת מצוה. (רלו) ועצה טובה ללמד לציבור מתוך החוברת "פרקי אבות" עם פירוש "מאירת עיניים" ו"שמחת הלב" מסדרת החוברות "בהלכה ובאגדה", בשפה קלה ונעימה בשילוב מעשיות מחזקים מגדולי הדורות. ועיין עוד בזה להלן (עמוד 166).

תנאי בספירה בבין השמשות

המתפלל ערבית עם הציבור מבעוד יום וסיים את התפילה בבין השמשות, והוא נוהג בכל לילה לדקדק לספור את העומר אחר צאת הכוכבים, אך חושש שמא ישכח לספור בביתו, רשאי לספור עתה בלי ברכה, ויתנה בדעתו: "אם אשכח לספור בלילה, הריני סומך על ספירה זו לצאת בה ידי חובתי, אך אם אזכור בלילה לספור את העומר, הריני מכוון במפורש שלא אצא ידי חובת ספירת העומר בזה". ואז כשיזכור בלילה, יספור בברכה כמנהגו הטוב לספור אחר צאת הכוכבים. (רלג)

כן מבואר בראשונים. וכיוצא בזה כתב הראב"ד: בקריאת שמע של ערבית שאני מתפלל מבעוד יום, אני נוהג לענות אמן אחר ברכת מעריב ערבים ואהבת עולם שאומר השליח ציבור, וקורא קריאת שמע עם הציבור כקורא בתורה, ועונה אמן אחר ברכת אמת ואמונה והשכיבנו שאומר השליח ציבור, ומתפלל ערבית עם הציבור, וכשמגיע זמן צאת הכוכבים אני חוזר וקורא קריאת שמע בברכותיה. ומה שאני עושה כן, כדי שאם חס ושלום אשכח מלקרות קריאת שמע בעונתה [אחר צאת הכוכבים] בברכותיה, אהיה כאחד מן הציבור שקראו מבעוד יום, אף על פי שאינם קוראים את שמע בעונתה. ע"כ. וברור דהיינו על ידי תנאי שהיה חושב בלבו, שאם ישכח לברך ולקרוא בלילה, הוא מכוון לצאת בברכותיו של השליח ציבור. ואם יזכור בלילה, הוא מכוון שאינו יוצא ידי חובת ברכות קריאת שמע ששומע מפי השליח ציבור.

תנאי בספירה בפלג המנחה

ציבור המתפללים ערבית מוקדמת, דהיינו בזמן "פלג המנחה" [שעה ורבע לפני צאת הכוכבים בשעות זמניות, בערך 18:10], וחוששים שמא ישכחו חלק מהציבור לספור את העומר בלילה, יספרו עתה בלי ברכה, ויכוונו בדעתם שאם יזכרו ויספרו בלילה, אינם רוצים לצאת ידי חובה בספירה זו. ואז כשיזכרו בלילה, יברכו ויספרו שוב. [ומכל מקום מי שבכל זאת שכח לספור בלילה זו, יכול להמשיך לספור בשאר הלילות בברכה, וכמבואר להלן].

מרן הבית יוסף (סימן תפט) הביא את רבנו דוד אבודרהם בשם המחזור ויטרי שכתב: המתפלל עם הציבור מבעוד יום, מונה עמהם בלא ברכה, ויאמר אם אזכור בלילה בביתי אחזור ואברך כדין, ונמצא שלא ברכתי לבטלה, ואם אשכח הרי מניתי ימים ושבועות למצוה. וכך פסק בשלחן ערוך (סעיף ג): המתפלל עם הציבור מבעוד יום, מונה עמהם בלא ברכה. ואם יזכור בלילה, יברך ויספור. והנה הט"ז והגר"א פירשו 'מבעוד יום' היינו 'בין השמשות', אלא שאדם זה רוצה לדקדק ולספור מצאת הכוכבים, לכן הוא מונה עמהם עתה, פן ישכח אחר כך. אולם, הרבה אחרונים [ומהם: הלבוש, אליה רבה, חק יעקב, מאמר מרדכי, נהר שלום] פירשו 'מבעוד יום', היינו בעודו יום ממש דהיינו 'פלג המנחה'. ואף על פי שעדין לא הגיע זמן הספירה, מכל מקום יש מקומות שנהגו להקל בזה, משום שהיו רגילים להתפלל ערבית קודם חשיכה, וחששו שאם לא יספרו אז וילכו כל אחד לביתו, ישכחו מחמת טרדה ולא יספרו. וכיון שספירת העומר בזמן הזה מדרבנן זכר למקדש, אין להחמיר בה יותר מבקריאת שמע ותפילה שאנחנו מחשיבים את זמן פלג המנחה לתחילת הלילה. ולכן אף מי שהוא תלמיד חכם וחושש שמא ישכח לספור ביחידות, יכול לספור עם הציבור בלי ברכה, וכשיגיע הלילה יברך ויספור, ואינה ברכה לבטלה, כי הספירה הראשונה אינה כלום מעיקר הדין (משנה ברורה וביאור הלכה שם). והנה, אף שלהלכה אנחנו לא סופרים בפלג המנחה, ומי שטעה וספר בברכה, עליו לחזור ולספור שוב בלילה בלי ברכה, מכל מקום במקום שמתפללים מוקדם ויש חשש שמא ישכחו מלספור אחר כך בכלל, יספרו בזמן פלג המנחה בלי ברכה, ותועיל להם ספירה זו למקרה שאם שכח לחזור ולספור בלילה, שיהיה רשאי להמשיך לספור בברכה בלילה שלמחרת, כי בדיעבד יש לסמוך על המקילים לספור בזמן זה, בצירוף הדעה שכל לילה מצוה בפני עצמה.

ותהילות לאל, יצא לאחרונה שו"ת יביע אומר (חלק יא או"ח סימן מח אות ג), וראיתי שם חיזוק לדברים הנ"ל. כי הביא שם מה שכתב הרב יחיאל מיכל טוקצינסקי זצ"ל שיש אומרים שאפשר לספור מבעוד יום כנ"ל, ושכן נראה מלשון מרן השלחן ערוך, ותמה שאיך אפשר לעכל את הדברים הללו, ואיך תלו את זמן ספירת העומר בזמן ערבית, וכי מה ענין זה אצל זה, הרי דוקא תפילת ערבית זמנה מפלג המנחה, כיון שנתקנה כנגד איברים ופדרים של תמיד בין הערבים, אבל ספירת העומר שכתוב "ממחרת השבת" וקצירתו בליל ט"ז, כיצד אפשר לספור מבעוד יום שאינו זמנו. ע"כ. ותמה עליו מרן זצוק"ל וכתב: ויושב ודורש כמשה מפי הגבורה, והלא זוהי מחלוקת רבנו תם והרא"ש לענין קריאת שמע, האם מדמים דין קריאת שמע לתפילה, ומה שכתב, זו סברת הרא"ש. והרי מרן (סימן תרצב סעיף ד) פסק שיכולים לקרוא את המגילה מפלג המנחה למי שחלש. וכמבואר בספר האשכול, ובארחות חיים בשם הראב"ד, והכל בו והמאירי. ובסימן תרעב (סעיף א) כתב מרן, יש מי שאומר שמי שטרוד יכול להקדים להדליק נר חנוכה מפלג המנחה ולמעלה. אם כן למה נחמיר כל כך שלא לספור מבעוד יום, על ציבור שיש חשש שהרבה מהם ישכחו. וגם אם נחמיר בזה, אבל לא עד כדי כך שסברא זו יהיה קשה לעכלה. והרי דעת הרבה אחרונים כן, ועל כולם כבוד מרן ז"ל. ויסודתו בהררי קודש על פי רבנו תם שמפלג המנחה לילה הוא גם לענין קריאת שמע. ואף אם לא נפסוק כרבנו תם בקריאת שמע, אבל ספירת העומר שהיא מדרבנן, לא עדיפה מקריאת מגילה שהיא מדברי קבלה. וכבר הביאו האחרונים דברי הגהות מנהגים לרבי אייזיק טירנא בשם הראב"ן, שבערב שבת סופרים את העומר מבעוד יום. עי"ש. שוב יצא ספר ילקוט יוסף (ספירת העומר עמוד ק) וראיתי שגם פסק כן.