הלכות עירוב תבשילין

מהו עירוב תבשילין?

כשחל יום טוב סמוך לשבת, אסרו חכמים להכין או לבשל ביום טוב בשביל שבת, מפני שנראה כמזלזל בקדושת יום טוב. ולכן תקנו לעשות 'עירוב תבשילין', אשר בזה מראה שהתחיל את הכנותיו לשבת מלפני יום טוב, וכשמבשל ביום טוב, הוא רק כמשלים ומסיים את הכנותיו. ובמעשה זה, מותר לבשל מיום טוב לשבת. על כן, כשחל החג ביום שישי, ורוצה לבשל ביום טוב לכבוד שבת, יניח עירוב תבשילין, כפי המבואר להלן. (רעד)

הפטורים מעירוב תבשילין

כיון שהמטרה בעירוב תבשילין כדי שנוכל לאפות ולבשל מיום טוב לשבת, לכך מי שבישל את כל התבשילים של שבת לפני יום טוב, ורק מניח אותם ביום טוב על הפלאטה שיהיו חמים לשבת, אינו צריך להניח עירוב תבשילין בשביל הדלקת נרות שמדליק לכבוד שבת. ואם רוצה, יניח בלי ברכה, שספק ברכות להקל. (רעז)

בית הארחה – המתארחים שם, פטורים מלהניח עירוב, כיון שאינם מבשלים לשבת.

הכנסת אורחים – המתארחים אצל מכריהם, פטורים מלהניח עירוב תבשילין, ויסמכו על עירוב התבשילין של בעל הבית, ורשאים לעזור בהכנות לשבת כבני הבית ממש.

זמן הנחת העירוב

יניח העירוב ביום חמישי ערב יום טוב. ואפשר להניחו כבר מליל חמישי [רביעי בלילה], עד שקיעת החמה של יום חמישי. ואם שכח, יניח בבין השמשות בברכה. (יחוה דעת ו לא)

כיצד עושים עירוב תבשילין?

לוקח מאכל מבושל או צלי או כבוש, שיש רגילות לאוכלו עם פת, ויוסיף גם "כזית" [27 גרם] מאפה. ויש נהגו לקחת ביצה מבושלת ולחם. ובזמנינו שהתבשיל נשמר היטב במקרר, יקח תבשיל חשוב, כבשר או דג. וטוב שבעלת הבית תהיה נוכחת בעת הנחת העירוב, כי עיקר העירוב נעשה בשבילה שהיא עוסקת בצרכי הבית ומבשלת. 

הברכה – כשמניח את העירוב, מברך: "בא"י אמ"ה, אשר קדשנו במצוותיו, וציוונו על מצות עירוב". ואחר כך יאמר את הנוסח שתקנו חז"ל בלשון ארמית, ואם אינו מבין לשון ארמית, יאמר את הנוסח שבלשון הקודש, כדלהלן:

נוסח העירוב בארמית: "בדין עירובא, יהא שרי לנא לאפויי, ולבשולי, ולאדלוקי שרגא, ולמעבד כל צרכנא מיום טוב לשבת".

נוסח העירוב בלשון הקודש: "בזה העירוב, יהיה מותר לנו לאפות, ולבשל, ולהדליק את הנר, ולעשות כל צרכינו מיום טוב לשבת".

זמן ההכנות לשבת

העירוב מתיר לבשל מתחילת יום טוב, דהיינו מליל שישי [חמישי בלילה], ועד סוף היום השישי. וטוב להשתדל שלא לבשל בשעות המאוחרות של יום שישי, אלא כדי שיספיק האוכל להתבשל כל צרכו ביום שישי, כך שאילו יבואו אורחים ביום שישי, יוכלו לאכול מזה. ובכל אופן אם התעכב, רשאי לבשל כל יום השישי. (רעח, רפא)

מותר לגלול את ספר התורה ביום טוב [יום שישי], לצורך הקריאה של שבת, שכיון שהניח עירוב תבשילין, הרי זה בכלל מה שאמר בנוסח העירוב "ולעשות כל צרכנו".

ומטעם זה, מותר גם להדיח את הכלים, ולערוך את השלחן מיום טוב לשבת עם כלי הסעודה של שבת ולסדרו כבכל ערב שבת, וכן כל כיוצא בזה.

אכילת העירוב – לא יאכל את העירוב לפני שיגמור לבשל לשבת. וישתדל לאוכלו בסעודת שבת, שמאחר ונעשתה בו מצוה אחת, ראוי שתֵעשה בו עוד מצוה.

שכחה – על כל אדם להניח עירוב תבשילין. אולם אם שכח להניח, רשאי לבשל מיום טוב לשבת, כיון שרב העיר מזכה את העירוב שלו לכל בני העיר, ויוצאים בזה ידי חובה. ואפילו אם שכח כמה פעמים בכמה חגים להניח עירוב תבשילין, רשאי לסמוך על רב העיר, כיון שבזמנינו כוונת הרב לזכות גם לאנשים כאלו ששכחו. (רצא)

פשע – אם לא הניח עירוב תבשילים בפשיעה, אינו רשאי לבשל לשבת. ומכל מקום רשאי לבשל לצורך יום טוב הרבה בסיר אחד, אף שמטרתו לשייר לשבת. (רצד)

אבד העירוב – קודם שבישל לצורך השבת, יסמוך על עירובו של רב העיר ויבשל. (רצב)

זיכוי הרבים – הרוצה לזכות לאחר שאינו יודע לעשות עירוב, יאמר לו את הברכה מילה במילה, והוא יחזור אחריו. ואחר כך יאמר החכם: "בזה העירוב יהיה מותר לפלוני לאפות ולבשל ולהדליק את הנר, ולעשות כל צרכיו מיום טוב לשבת". ואם אותו אדם אינו יודע לברך כלל, רשאי החכם גם לברך במקומו. וכתב הגאון החיד"א שכך היה המנהג בירושלים ללכת מבית לבית לזכות את שאינם בקיאים לעשות עירוב. וברוך המחזיר עטרה ליושנה.