הלכות ודיני ליל פורים

בגדים נאים

בליל פורים יבוא לבית הכנסת בבגדים נאים של יום טוב, לכבוד היום הקדוש והחשוב הזה, ולא כאותם הבאים עם בגדי חול. וכבר הפליגו חז"ל בשבח יום פורים, עד שאמרו שיום הכיפורים מעלתו כיום פורים. (צט. ועיין תיקוני הזוהר נז ע"ב)

תפלת ערבית

קודם תפלת ערבית, נהגו להזכיר לציבור לתת המעות של 'זכר למחצית השקל', כמבואר לעיל בהרחבה. וקוראים מזמור תהלים (פרק כב) 'למנצח על אילת השחר', שדרשו אותו חכמים בגמרא (יומא כט ע"א) על אסתר המלכה.

אחר העמידה אומר החזן חצי קדיש, וקורא את המגילה בשמחה ובחדוה ובדקדוק כהלכה. ואחר הקריאה, יאמרו קדושת 'ובא לציון' ויתחילו מ'ואתה קדוש', ויאמר החזן קדיש תתקבל, שיר למעלות אשא עיני, קדיש יהא שלמא, ועלינו לשבח.

לבני אשכנז, אחר העמידה אומר החזן קדיש 'תתקבל' וקורא המגילה. ואחר 'ואתה קדוש' יש שנהגו לומר שוב קדיש 'תתקבל', ויש שנהגו לומר קדיש 'יהא שלמא'.

הטעם שאומרים 'ואתה קדוש' אחר קריאת המגילה, כיון שעיקר קריאת המגילה בלילה סמכו חז"ל על הפסוק (תהלים כב ג): אֱלֹהַי אֶקְרָא יוֹמָם וְלֹא תַעֲנֶה וְלַיְלָה וְלֹא דוּמִיָּה לִי. וסמוך לפסוק זה נאמר: וְאַתָּה קָדוֹשׁ יוֹשֵׁב תְּהִלּוֹת יִשְׂרָאֵל.

'ועל הניסים' – בכל התפילות מוסיפים נוסח 'ועל הניסים' שהוא שבח ותהילה לבורא עולם על הניסים שעשה לאבותינו בימים ההם בזמן הזה.

נכון יותר לומר 'ועל הניסים' עם ו' החיבור, ולא 'על הניסים'. וכן נכון יותר לומר 'בימים ההם בזמן הזה', ולא 'ובזמן הזה'. ובסופו יאמר: "ועשית עימהם 'ניסים ונפלאות' בלשון רבים, ולא 'ועשית עימהם נס ופלא', בלשון יחיד. והטעם לזה, שכשם שבחנוכה היו שני ניסים עיקריים, נס ההצלה ונס פך השמן, כך בפורים שתים זו שמענו, נס ההצלה מההריגה חס ושלום, ונס הרמת קרן ישראל וגדולת מרדכי היהודי למעלה למעלה.

שכח ולא אמר 'על הניסים' – אם נזכר כשאמר 'ברוך אתה' קודם שהמשיך 'ה' הטוב שמך ולך נאה להודות', חוזר ואומר 'על הניסים', אבל אם כבר אמר ברוך אתה ה', כיון שהזכיר שם ה' בחתימת הברכה, יסיים את העמידה. וקודם 'עושה שלום', נכון שיאמר: מודים אנחנו לך על הניסים ועל הפורקן וכו', בימי מרדכי ואסתר וכו' עד ונודה לשמך הגדול סלה, יהיו לרצון וכו', עושה שלום. 

ליל פורים שחל במוצאי שבת

זמן תפלת ערבית – כשחל פורים במוצאי שבת, נהגו לאחר מעט את תפלת ערבית, כדי שיספיקו הציבור להגיע בנחת, ובפרט שישנם הגרים רחוק מבית הכנסת ובאים ברכב יחד עם בני ביתם. והרבה נשים גם כן באות לשמוע, ועליהן להתארגן מעט לאחר השבת. על כן טוב ונכון לארגן שיעור "בהלכה ובאגדה" מענייני הפורים קודם תפלת ערבית עד השעה שיראו לנכון שבה כבר יתאספו כולם. ואשריהם המזכים את הרבים בעולם הזה שאין חטא בא על ידם, וטוב להם לעולם הבא.

סדר התפלה – מתחילים ערבית כבכל מוצאי שבת, עד 'ואתה קדוש' שלאחר העמידה, ולאחר מכן קוראים את המגילה. לאחר הקריאה אומרים 'ואתה קדוש', קדיש 'תתקבל' ומסיימים את התפלה.

"בורא מאורי האש" – קודם קריאת המגילה, יברך על הנר 'בורא מאורי האש'. ואף בזמנינו שאין קוראים את המגילה לאור הנר אלא לאור החשמל, לא משתנה המנהג ומברכים. וכן עשה מעשה מרן הראשון לציון רבנו עובדיה יוסף שליט"א, בהיותו מכהן כרב ראשי בתל אביב, וחל פורים במוצאי שבת (בשנת תש"ל ותשל"ג), וברך על הנר קודם קריאת המגילה. (כן כתבו רבנו חננאל, הר"י מפאריש, הראב"ד, האשכול, הכל בו, ארחות חיים, אבודרהם, מהריק"ש, פרי חדש, פרח שושן, ברכי יוסף, מאמר מרדכי, פעולת צדיק, בית דוד, ערך השלחן, הגר"ח פלאג'י, בית יהודה עייאש, יד אבישלום, גינת ורדים, כסא אליהו, יפה ללב, זכור לאברהם פלאג'י, נוה שלום, קרבן אשה, זבחי צדק, זכרונות אליהו מני ועוד. סז, קו. ת"ה רנב)

אם שכחו לברך על הנר קודם קריאת המגילה, יפסיק החזן באמצע המגילה בין פרק לפרק ויברך. ואם נזכרו אחר הקריאה, יברכו בהבדלה כבכל מוצאי שבת.

כשמבדיל לאחר התפלה לבני ביתו, לא יברך שוב על הנר, אלא הם יברכו בעצמם. ואם אינם יודעים לברך, רשאי לברך ולהוציאם ידי חובה.

הבאת המגילה מהבית – אין להביא את המגילה בשבת בשביל מוצאי שבת, שהרי מכין משבת לחול. ואולם במקום צורך, רשאי להביאה לאחר השקיעה.

זיכוי הרבים – בית כנסת האוהבים תורה ומארגנים שיעור "בהלכה ובאגדה" קודם צאת השבת כרבע שעה לפני השקיעה, עד שיתאספו הציבור לתפלת ערבית, ואדם זה רוצה לזכות ולהגיע לשיעור, רשאי להביא את המגילה בשבת. [מאחר ולא יספיק להביאה במוצאי שבת בין השיעור לתפלת ערבית, נמצא שאינו מביאה בשבת כדי לחסוך זמן במוצאי שבת, אלא רק מחמת שאין לו אפשרות אחרת.] וטוב שיקרא מעט מהמגילה בבואו לבית הכנסת, שנמצא שמשתמש בה בשבת ממש.

המגילה בשבת זו אינה מוקצה, ורשאי להכין בה את הקריאה, ואין בזה איסור מכין משבת לחול, כיון שמקיים מצוה בעצם לימודו עכשיו. 

תחפושות

נאמר בתורה (דברים כב ה): "לֹא יִהְיֶה כְלִי גֶבֶר עַל אִשָּׁה, וְלֹא יִלְבַּשׁ גֶּבֶר שִׂמְלַת אִשָּׁה כִּי תוֹעֲבַת ה' אֱלֹהֶיךָ כָּל עֹשֵׂה אֵלֶּה". והיינו שאסרה התורה שאשה תלבש בגד של גבר, ושגבר ילבש בגד של אשה. והעובר על זה, הרי הוא יותר גרוע מהאוכל חזיר, כי האוכל חזיר חוטא לעצמו, אבל הלובש בגדים אלו, הרי הוא חוטא ומחטיא גם את האחרים. ואין ספק שגם בפורים חייבים להזהר בזה. ולצערנו, ישנם שנכשלים מחוסר ידיעה, ונותנים לבנותיהם ללבוש בגדי בנים בהצגות במשך השנה או בפורים, ואף שולחים אותן כך מחופשות לבית הספר. וכמה מכשולים וירידה ביראת שמים יצאו ממעשים אלו. ובכלל זה, אותם גברים המניחים על ראשם פאה נכרית, ומופיעים כך בציבור לשמחם בפורים, ובאותה שעה נכשלים באיסורי תורה.

ומה שיש רצו לסמוך על מהר"י מינץ שכיון שכוונתם לשמחה בלבד מותר, כבר כתב הב"ח שאין ספק שנעלם ממנו מה שכתב רבי אליעזר ממיץ בספר היראים, שאפילו עראי דרך שחוק אסור, ואם היה רואהו, היה חוזר בו. שאין כח ביד שום בית דין להתיר דבר איסור משום שמחת פורים, ואפילו אם היה האיסור רק מדברי חכמים, קל וחומר בזה שהוא של תורה. על כן, כל ירא שמים יזהיר לבני ביתו ולשומעי לקחו שלא יכשלו חס ושלום, לא בפורים ולא במשך השנה. ע"כ. גם הרמב"ם כתב בתשובה, לא יעלה על הדעת להתיר איסור תורה בתועבה זו. ומה שנהגו במצרים, בטלנו אותו ומחינו זכרו. גם הגאון רבי יאשיה פינטו תלמידו של רבי חיים ויטאל, התריע נגד המנהג הרע הזה, ובמקום שאינם שומעים לקול מורים, כל ירא שמים ירחק מהם כבורח מן הנחש, ובקהלם לא יחד כבודו. וכתב מרן החיד"א: רבנו הגדול אבי התעודה הרמב"ם ז"ל כתב שלא להקל בזה אפילו למצות שמחת חתן וכלה, וכן כתב היראים, ולכן אין לסמוך כלל על דברי מהר"י מינץ שהתיר בפורים, נגד שני המאורות הגדולים ראשונים כמלאכים. וכן כתבו רבים מהפוסקים ושאגו כאריות בתוקף נגד המקילים. וכל איש על העדה יאזור חיל בדעת ובכשרון לבטל המנהג הרע הזה, ולא תהיה עדת ה' כצאן אשר אין להם רועה. ע"כ. והגאון רבי שמואל אבוהב כתב: כל ימינו הצטערנו על דברי הרמ"א בשם מהר"י מינץ, שבודאי דברים תמוהים הם, לעקור איסור מן התורה בטענה שכוונתם לשמחה, ובעוונות הרבים תחת כוונה זו יש כוונות רעות ומעשים קשים ומרים כידוע. גם בספר יד הקטנה הרעיש מאוד על זה, וכתב, שעל כל גדולי ישראל להחרים על זה בחרם גמור, ולבער המנהג הרע הזה, ולא תהיה המכשלה הגדולה הזאת בישראל, ישתקע הדבר ולא יאמר. וכן כתבו עוד רבים מהאחרונים, שיש למחות ביד המקילים ולבטל מנהגם הרע בכל תוקף, וכיון שהוא איסור מפורש בתורה, לא שייך לומר בזה "מוטב שיהיו שוגגים ואל יהיו מזידים". (קצט)

על ההורים להזיר את בנותיהם מתחפושות שאינן צנועות, וכל שכן שלא יבואו לבית הכנסת כך לחלל את הקודש, אלא יתנהגו ביראת שמים ובצניעות כיאות לבת ישראל כשרה. [ופשוט שאין מן הראוי שאשה בוגרת תבוא מחופשת במקום שהגברים מצויים שם, שאין דרך בנות ישראל הכשרות במעשים אלו, ואין רוח חכמים נוחה מהם.]

שמחה וששון ליהודים

מצוה רבה לשמוח ולשמח ביום הקדוש הזה, וכמו שנאמר: 'ליהודים הייתה אורה ושמחה וששון ויקר'. ויכוון להודות לבורא עולם על כל הניסים והנפלאות שעשה לאבותינו ולנו, והצילנו מיד איש צר ואויב המן הרע הזה, אשר זמם להרוג ולאבד את היהודים מנער ועד זקן טף ונשים ביום אחד. וברוב רחמיו, גבר חסדו עלינו, "ונהפוך הוא, אשר ישלטו היהודים המה בשונאיהם".

אך עם כל השמחה, יש להקפיד שלא להכשל בליצנות וקלות ראש חס ושלום, שאמרו חז"ל (סוטה מב ע"א): ארבע כיתות אינן מקבלות פני שכינה: כת ליצנים, כת חנפים, כת שקרנים, וכת מספרי לשון הרע. ועוד אמרו (עבודה זרה יח ע"ב): כל המתלוצץ, יסורים באים עליו, ומזונותיו מתמעטים, ונופל בגיהנם, וגורם כליה לעולם. ה' יצילנו. על כן, ישמח ביראת שמים טהורה, ואך ורק בדברים המותרים, ולא ילעג על בני אדם ולא יביישם חס ושלום, שכל המלבין פני חברו ברבים, הרי הוא כאילו שופך דמים (בבא מציעא נח ע"ב), ואין לו חלק לעולם הבא (סנהדרין קז ע"א). וכתב המאירי: ולא נצטווינו בפורים על שמחה של הוללות ושטות, אלא על שמחה ותענוג שמגיעים בה לאהבת ה'. וכן מבואר בנימוקי יוסף, שמה שאמרו "חייב איניש לבסומי", היינו לומר מילי דבדיחותא ולשמוח בשמחה של מצוה, ולא שישתגע וימשך אחר שחוק וקלות ראש וניבול פה, שאין זה שמחה אלא הוללות וסכלות. על כן, שומר נפשו ירחק מכל ליצנות וקלות ראש. ולא יבוש מפני המלעיגים עליו שאינו משתתף עמם בליצנותם, ואפילו אם יצטרך לקיים בעצמו (תהלים קא ב): "אֶתְהַלֵּךְ בְּתָם לְבָבִי בְּקֶרֶב בֵּיתִי" [להישאר בבית], יזכה שיתקיים בו הפסוק (תהלים קטז ט): "אֶתְהַלֵּךְ לִפְנֵי ה' בְּאַרְצוֹת הַחַיִּים", שמוטב שיקָרא שוטה כל ימיו, ולא יהיה רשע שעה אחת לפני המקום. (עדויות פרק ה משנה ו)

כמו כן יש להקפיד שהמסיבות שעורכים לכבוד יום הפורים, יהיו בקדושה ובטהרה, בצניעות וביראת שמים, בלי תערובת של גברים ונשים יחד. ומסיבה הנערכת בהפרדה מליאה, גורמת שמחה להקב"ה, ומגבירים בזה את כח הקדושה למעלה, ויזכו לחזות בנועם ה' ולבקר בהיכלו.

אכילה – אף על פי שמצות סעודת פורים אינה אלא ביום, מכל מקום גם בליל פורים יש ענין להרבות בסעודה. (הגאונים, ראבי"ה, מהר"י מברונא ועוד).

זרעונים – מנהג טוב לאכול זרעונים בליל פורים, זכר לאסתר המלכה שכאשר היתה בבית אחשוורוש, לא אכלה מהמאכלים שהביאו שם אלא זרעונים בלבד. וכתב רבנו אברהם אבן עזרא בפרושו על ספר דניאל (א טז): "זרעונים אלו הם האורז, שהוא נכבד מאוד, ועושים ממנו תבשיל, והוא בריא וערב יותר מן החיטה, ועושה דם טהור לאדם, ומבריא את הבשר". 

ילדים – מצוה לשמח גם את הילדים בפורים, במיני מתיקה ומעדנים.

שריפת המן

הגמרא (סנהדרין סד ע"ב) אומרת, שהיו נוהגים לשמוח בפורים ב"משוורתא דפוריא". ובאר רבנו נתן בעל הערוך (ערך שוור): מנהג בבל שהבחורים עושים צורה בדמות המן, ותולים אותה על גגות הבתים ארבעה וחמשה ימים קודם פורים, וביום פורים מדליקים מדורה גדולה, וטבעת גדולה תלויה בתוך האש, ותולים את המן בתוכה, וקופץ האש מצד לצד עד שנשרף כולו. ועומדים כולם סביב אותה צורה ומזמרים בשירות ותשבחות לבורא עולם. ועיין בסנסן ליאיר (סימן יב).