הכוונה להיות ביחד

"לך באו האנשים קום לך איתם… וילך עם שרי מואב"

נשאלת השאלה:

כיון שבתחילה אמר לו הקב"ה לא תלך עמהם איך נתן לו אח"כ רשות ללכת עמהם?

ובנוסף, קשה הלשון, מדוע בתחילה אמר עמהם, באמצע אתם ולבסוף עם?!

וכתב הגאון מוילנא לתרץ:

יש חילוק בין תיבת עם-עמהם לתיבת את-איתו שתיבת 'עם' – עמהם פירושה בשווה, בכוונה אחת ותיבת 'את' פירושה עשייה ביחד אבל לא באותה כוונה.

לפי זה מיושב: שבתחילה אמר לו השי"ת לא תלך עמהם בכוונה ובדעה אחת כדי לקללם כי ברוך הוא, אבל כשראה שהוא מתאמץ ללכת אמר לו קום לך איתם, לך עמהם אבל לא באותה כוונה.

אמנם, בלעם לא שמע לדברי הקב"ה אלא וילך עם שרי מואב, ועל זה חרה אף ה' ולכן אמר לו המלאך "לך עם האנשים", שבדרך שהאדם רוצה לילך בה מוליכין אותו.

על פי הסבר הגאון, ניתן להבין את שאומר שלמה המלך בפרק הראשון בספר משלי:

"בני, אל תלך בדרך איתם"-  שלמה מצווה את בנו (=אותנו!) לא ללכת בדרכם של ריקים ופוחזים המבלים את זמנם. על זה צריך המלך שלמה לצוות? היעלה על הדעת שמישהו בר-דעת חשב ללכת באלו הדרכים?

למה שלמה צריך לעורר על כך?

התשובה היא: שלמה לא הזהיר "אל תלך עמם" (שזה ברור לכל בר דעת שאסור ללכת עם הפוחזים ועם כוונתם לא לעשות כלום) אלא "אל תלך איתם". כי היה מקום לחשוב שניתן להיות אתם – להתגורר איתם, לנסוע איתם וכד' ולא להיות "עמם"

לכן בא שלמה המלך ומזהיר: אפילו אם זה רק "איתם", אין לך ללכת!

לכן בברכת הנישואין, הברכה היא "משמח חתן עם הכלה".

ניתן להקים בנין עדי עד רק כאשר לשניהם יש את אותה כוונה: בית עם השראת השכינה וחינוך הבנים לתורה. בבית כזה יש שותפות ואחווה ויש על מה לשמוח ולשמח.