מעות חיטים מהתורה
"שבעת ימים תאכל מצת וביום השביעי חג לה'. מצות יאכל את שבעת הימים"
שואל הגאון מוילנא זצ"ל על הפסוק הזה:
מדוע נכפלה מצות אכילת מצה שבעת ימים?
ועוד מפני מה בתחילת הפסוק כתוב "תאכל" ובסופו כתוב "יאכל"?
ועוד מדוע בפסוק ראשון כתוב "מצת" (בלא ו) ובפסוק השני כתוב מצות (מלא)?!
ופירש הגאון:
שהפסוק בא לרמז על המנהג לקנות חיטים לחלקן לעניים לצורך פסח.
ועל פי זה מבאר הוא, שהפסוק הראשון הוא ציווי על אכילת מצה בפסח ולכן כתוב "שבעת ימים תאכל מצת", דהיינו כל אחד לעצמו יאכל מצות שבעת ימים, ומלבד זאת אתה מחוייב להשתדל שמצות "יאכל" (בצירי) היינו שיאכל ע"י אחרים כלומר שידאג שיהיה לעניים מצות…
ועל פי זה מובן שלגבי האדם שיש עליו חיוב אכילת מצה כתוב "מצת" שלעצמו רשאי לדקדק ולצמצם אכילתו עד כזית וכביצה, ולכן כתוב חסר
מה שאין כן כאשר מדובר לתת לעניים אינו רשאי לצמצם ולכן כתוב "מצות" מלא דהיינו שייתן להם כדי שביעה ממש כמו שכתוב בהמשך "ואכלו בשעריך ושבעו"…