הקב"ה הוא דוד שלי!

אֲנִי לְדוֹדִי וְדוֹדִי לִי

החל מראש חודש אלול בני עדות המזרח, מתחילים כבר לבקש סליחות, ובני עדות אשכנז, החלו לתקוע בשופר ולומר את המזמור  ה' אוֹרִי וְיִשְׁעִי.

הימים שבין ראש חודש אלול לראש השנה, נקראים: "ימי הסליחות והרחמים", כי אלה ימי קרבה מיוחדים מאוד, של הבורא יתברך אלינו ולהיפך, וחז"ל לומדים את זה מפסוק בשיר-השרים, כפי שמביא המשנה ברורה את הרמז בפסוק בשיר-השירים (ו, ג):

אֲנִי לְדוֹדִי וְדוֹדִי לִי – ר"ת אלול, וסופי תיבות 4 יודי"ם (בגימטרייה = 40), שהם כנגד 40 ימים, שמראש חודש אלול , ועד יום הכיפורים, שהם ימים של אֲנִי לְדוֹדִי.

נשאלת השאלה:

מדוע נבחר הסמל של חודש אלול בפסוק: אֲנִי לְדוֹדִי וְדוֹדִי לִי? מה היא למעשה הקירבה הזאת של הדוד?

ובכלל, מדוע כשרוצים לבטא, את האהבה של הקב"ה לכנסת ישראל, בא הביטוי דווקא בנושא של דוד?

מובא בספר 'דברי מועד':

בשיר-השירים (שממנו לקוח הפסוק הזה), מדבר שלמה המלך על אהבת הקב"ה לכנסת ישראל, ואהבת כנסת ישראל, אל הבורא יתברך.

שם, הוא מבטא את האהבה המיוחדת שיש לכנסת ישראל, אל הבורא, והבורא אלינו, בבחינה של בעל ואישה.

פִּתְחִי לִי אֲחֹתִי רַעְיָתִי – כנסת ישראל, נקראת בשם הרעיה, בשם אשתו של הקב"ה. אבל הקב"ה, לא נקרא בשם בעלי, הוא לא נקרא בשם אישי, וגם לא בשם אדוני, אלא, הוא נקרא בשם דודי.

למרות שהכינוי של החיבור, שיש בין כנסת ישראל , לבין הקב"ה, זה חיבור של בעל ואישה, בחר שלמה המלך לבטא, את האהבה המיוחדת של כנסת ישראל, בשם דוד, ולא בשם בעל. מדוע?! 

ומשיב ספר דברי מועד, ברעיון מאוד יפה:

 כידוע, בלשון העם: "לכל דבר יש פלוס ויש מינוס".

שבן-אדם נולד, הוא באופן אוטומטי, מקבל אל כל קרובי משפחה כחלק ממכלול השייכות שלו. אין הוא נדרש לעשות שום פעולה, ברגע שהוא יוצא לאוויר העולם, יש לו משפחה. 

אין הוא יכול להתנגד אליהם, או להתנתק מאלו עד יום המיתה – הם שלו!

ברגע שהוא יצא לאוויר העולם, הם הופכים להיות חלק בלתי נפרד , מהחיים שלו.

זו הקרבה של דוד.

דוד, הוא דוד. אינך צריך לעשות פעולה, כדי לרכוש את קרבתו, הוא דוד שלך. 

שונים הם יחסי בעל ואישה, אלו יחסים שלא באים באופן אוטומטי. כאן נדרשת השקעה עד שהיחסים האלה נוצרים ומתהווים: 

תחילה הבעל צריך לחפש את אשתו וזה לא פשוט (עד שהוא מחפש, ועד שהוא מוצא)…

לאחר מכן, מגיעה תקופה של אירוסין, חתונה שבע ברכות וככה הבית נבנה.

נסכם את יתרון הדוד על פני הבעל:

ההבדל בין דוד לבין בעל: דוד – אתה מקבל אותו כשאתה נולד.  לעומת בעל שאתה צריך לעמול, כדי לזכות באישה.

מאידך: 

בעל, יכול להיפרד מאשתו. האישה, יכולה להיפרד מבעלה על ידי גט. ברגע שיש גט, מתנתק באופן מוחלט הקשר ביניהם.

לעומת זאת, מ-דוד, אי אפשר להיפרד. אינך יכול לומר: "זה דוד שלי לשעבר"…, בשונה מאישה ששם ניתן לומר: "זאת אשתי לשעבר"…

יוצא אם כן, 

אילו היה שלמה המלך משבח בשיר-השירים , את הקשר שבין כנסת ישראל לבורא, כמו בעל ואישה – ניתן היה להיפרד, כשלא מוצא-חן יש היפרדות.

בא שלמה המלך ואמר: היחסים, הם יחסי קירבה של בעל ואישה מחד, והקירבה היא של דוד. של אחד שלא נפרד משאר בשרו, הוא דוד לנצח!

לומר לנו , שגם כאשר בן-אדם נמצא בראש חודש אלול, ומתחיל לפשפש במעשיו, ועוסק בעוונותיו, כשרואה הוא את המצב אפשר שייפול ברוחו ויאמר: "הייתכן שמחמת פשעי, הקב"ה יעזוב אותי – יגרש אותי (כפי שהאדם מגרש את אשתו, אם היא חלילה חטאה)?".

אומר לנו שלמה המלך – לא!!! למרות הכול, הקירבה נשארת קירבה של דוד, עם כל מה שהאדם עושה, הקב"ה לא יתנתק ממנו…

כי האהבה היא אהבה של בעל ואישה, אבל הקירבה היא, קירבה נצחית! זו קירבה של דוד!

זו קירבה, שברגע שאתה נולד לעם ישראל, אתה שייך לחלק ממנו, ואין לך אפשרות להיפרד ממנו…

אל לנו ליפול ברוחנו! נכון, כמות העבירות גדולה – אך עם זאת עלינו לדעת שלשם כך נועד החודש הזה… 

הקב"ה הוא הדוד שלך! תנצל את זה לשיפור ושינוי…