אל תגיד שאין לך זמן להתכונן
אֲנִי לְדוֹדִי וְדוֹדִי לִי
הזוהר הקדוש עומד על הפסוק הזה, של אֲנִי לְדוֹדִי וְדוֹדִי לִי, ומביא את סופו של הפסוק אֲנִי לְדוֹדִי וְדוֹדִי לִי הָרֹעֶה בַּשּׁוֹשַׁנִּים.
והוא מבאר: שבשושנה, יש י"ג עלין , המרמזים לי"ג מידות הרחמים.
לשושנה יש י"ג עלין (כנראה, שהיום אין לנו שושנים, למה שקוראים שושנה בחנות הפרחים, זו לא שושנה אלא ורד בצבע אדום…) זו המהות של שושנה, והם מרמזים לי"ג מידות של רחמים.
וי"ג מידות אלו, הם מקור התשובה, להיות הקב"ה, נושא עוון ועובר על פשע, והשפעת רחמים אלו – שורשם בי"ג מידות של רחמים שמתגלים מראש חודש אלול ועד יום הכיפורים.
זאת אומרת, שהחל מראש חודש אלול, נפתחים י"ג שערים בשמים, שנקראים שערי רחמים.
כותב הגאון מוילנא (ליקוטים, סוף ספר יצירה):
"אלול כולו רחמים והוא דרגה ד'חסד', שהקב"ה מוכן לקבל פני שבים".
האר"י הקדוש (כוונות חודש אלול) מביא:
"כל האומר מזמור כ"ז שבתהילים (הכוונה למזמור לְדָוִד ה' אוֹרִי וְיִשְׁעִי שעל הפסוק הזה, דורשים חז"ל במדרש: אוֹרִי זה ראש השנה, וְיִשְׁעִי זה יום הכיפורים, כִּי יִצְפְּנֵנִי בְּסֻכֹּה זה חג הסוכות) מראש חודש אלול ועד אחר שמחת תורה, ערב ובוקר, דבר יום ביומו, מובטח שמוציא שנותיו בטוב ויערב לו.
ואפילו גזירה רעה, כתובה על האדם מן השמים, יכול לבטל, ומעביר מעליו כל המקטרגים, מרעי בישין , ומבטל מעליו כל גזירות קשות ורעות, ויוצא בדימוס – זכאי בדין, וע"י זה (שיאמר את הפרק הזה), יכניע כל המקטרגים, כי מראש חודש אלול, נפתחו י"ג מקורות, של י"ג מְכִילָן דְּרַחֲמִין, והם מתגלים ומאירים למטה, ובמזמור כ"ז שבתהילים לְדָוִד ה' אוֹרִי וְיִשְׁעִי, יש בו י"ג שמות הוויה".
מסביר האר"י שבמזמור הזה מופיעים י"ג שמות הוויה. מתחילים להגיד אותו, מראש חודש אלול, שאז נפתחים י"ג השערים שנקראים מְכִילָן דְּרַחֲמִין, וע"י האמירה הזאת, אנחנו פועלים בשמים, ביטול של מקטרגים.
באמת, בני עדות אשכנז , נוהגים לומר את המזמור בימי חודש אלול בוקר וערב (או בוקר ומנחה – כל אחד כמנהגו) ובני עדות המזרח אומרים אותו בכל בוקר בסיום תפילת שחרית, כך מופיע בסידורים.
המטה אפרים (סימן תקפ"א) מביא:
"שלושים הימים של חודש אלול הם ימי ההכנה ליום הדין".
הוא ממשיל את הימים האלה לימי הכנה שנותנים לבעל הדין להתכונן, לפני הדין.
כפי שאומרת הגמרא (בבא מציעא קיז, ב):
"נתנו לו זמן לקוץ את האילן ולסתור את הכותל ונפלו בתוך הזמן והזיקו פטור לאחר הזמן חייב…"
שואלת הגמרא – וכמה זמן בית הדין נותן?
ומשיבה – שלושים יום.
כותב המטה אפרים, שהשלושים יום האלה, זה זמן בית דין.
היות ובראש השנה הולכים לדון אותך, ומזמנים אותך לדין, ומי לא נפקד ביום הזה?!
כל אחד ואחד מאיתנו עוברים לפניו כבני מרון. כל אחד ואחד מגיע לבדו ללא עורך דין, מבלי סנגורים – 'כל אחד והחבילה שלו' עם סלי מקטרגים שצבר, הוא לבדו ניצב!