מסכת אבות- פרק ה משנה טו

פרק ה משנה טו

אַרְבַּע מִדּוֹת בְּיוֹשְׁבִים לְפְנֵי חֲכָמִים: 

סְפוֹג, וּמַשְׁפֵּךְ, מְשַׁמֶּרֶת, וְנָפָה. 

סְפוֹג – שֶׁהוּא סוֹפֵג אֶת הַכֹּל. 

מַשְׁפֵּךְ – שֶׁמַּכְנִיס בָּזוֹ וּמוֹצִיא בָזוֹ. 

מְשַׁמֶּרֶת – שֶׁמּוֹצִיאָה אֶת הַיַּיִן וְקוֹלֶטֶת אֶת הַשְּׁמָרִים. 

וְנָפָה – שֶׁמּוֹצִיאָה אֶת הַקֶּמַח וְקוֹלֶטֶת אֶת הַסֹּלֶת.

באור המשנה

ארבע מידות ביושבים לפני חכמים – ישנם ארבעה סוגי תלמידים היושבים לפני חכמים. ואלו הם: א. ספוג. ב. ומשפך. ג. משמרת. ד. ונפה.

1. ספוג – שהוא סופג את הכל – כמו שהספוג סופג לתוכו את המים בין אם הם עכורים או צלולים. כך גם ישנו תלמיד שקולט את כל מה שהוא שומע בבית המדרש, ואין בו מספיק דעת להבחין בין מה שנכון למה שאינו נכון.
2. משפך – שמכניס בזו ומוציא בזו – משפך הוא כלי שנותנים על פי החבית על מנת להעביר לתוכה יין או שמן, וכל מה שנותנים לתוכו יוצא לכלי שתחתיו. כך גם יש תלמיד שכל מה שהוא לומד בבית המדרש מיד הוא שוכח.
3. משמרת – שמוציאה את היין וקולטת את השמרים – משמרת זוהי מסננת שמסננים בה את היין, והיא קולטת את הפסולת שהם השמרים. כך גם יש תלמיד ששוכח כל מה שלמד בבית המדרש, אך קולט דברי בטלה ששמע.
4. ונפה – שמוציאה את הקמח וקולטת את הסולת – לאחר שמוציאין הסובין והמורסן מן הקמח הנטחן, ונשאר הקמח הדק עם הסולת הגס והוא החשוב. מעבירין אותו בנפה דקה מאוד, ויורד ממנה כל אותו קמח הדק, שהוא כעין עפרוריות לבנה. ונשאר הסולת הגס החשוב, וכן היו עושים למנחות. כך גם יש תלמיד שבכוחו לברר וללבן שמועותיו, וקולט את האמת מן השקר והבטל.

מעשי אבות

במשנתנו למדנו שישנם ארבעה סוגי תלמידים כל אחד ואחד לפי כשרונו שה' יתברך חנן אותו. ועל הרב לחנך את תלמידיו כל אחד לפי דרכו, שנאמר: "חנוך לנער על פי דרכו גם כי יזקין לא יסור ממנה" (משלי כב, ו). ובענין חשיבות העמדת תלמידים, כבר ראינו במסכתנו את דברי אנשי הכנסת הגדולה שאמרו: "והעמידו תלמידים הרבה" (פרק א, משנה א). וכן את דברי רבי ישמעאל: "הלומד על מנת ללמד מספיקין בידו ללמוד וללמד" (אבות פ"ד מ"ה).

אמר רבי יוחנן: כל שלומד תורה ואינו מלמדה דומה להדס במדבר שאין מי שיהנה ממנו. ויש אומרים: כל הלומד תורה ומלמדה במקום שאין תלמידי חכמים, דומה להדס במדבר שחביב לכל, ומי שרוצה ליטול ממנו נוטל (מסכת ראש השנה כג.). ואמר רב יהודה אמר רב: כל המונע הלכה מפי תלמיד, כאילו גוזלו מנחלת אבותיו שנאמר (דברים לג, ד): "תורה ציוה לנו משה מורשה קהילת יעקב"– מורשה היא לכל ישראל מששת ימי בראשית (סנהדרין צא).

רבי עקיבא דרש על הפסוק שבספר קהלת: "בבוקר זרע זרעך ולערב אל תנח ידך" – אם העמדת תלמידים בנערותך, אל תשב מלהעמיד בזקנותך. (מדרש תנחומא).

"הון ועושר בביתו וצדקתו עומדת לעד" (תהילים קיב, ג) – רב הונא ורב חסדא פירשו פסוק זה כך: אחד אמר שפסוק זה נאמר על הלומד תורה ומלמדה. ואחד אמר שזה נאמר על הכותב תורה נביאים וכתובים ומשאילם לאחרים (כתובות נ.).

נאמר בתורה (דברים ו, ז): "ושננתם לבניך" – דרשו חכמים "לבניך" – אלו תלמידיך. וכן אתה מוצא בכל מקום שהתלמידים קרויים בנים. שנאמר: "בנים אתם לה' אלהיכם" (שם יד, א) ואומר: "ויצאו בני הנביאים" (מלכים-ב ב, ג) – וכי בני הנביאים היו, והלא תלמידים היו? אלא מכאן לתלמידים שקרויים בנים (ספרי ואתחנן). ואמר רב שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן: כל המלמד את בן חבירו תורה מעלה עליו הכתוב כאילו ילדו, שנאמר: "ואלה תולדות אהרן ומשה" (במדבר ג, א) ונאמר: "ואלה שמות בני אהרן" (שם שם, ב). לומר לך: אהרן ילד ומשה לימד, לפיכך נקראו על שמו (סנהדרין יט:).

כל המלמד את בן חבירו תורה זוכה ויושב בישיבה של מעלה שנאמר: "אם תשוב ואשיבך לפני תעמוד" (ירמיה טו, יט). וכל המלמד את בן עם הארץ תורה אפילו הקדוש ברוך הוא גוזר גזירה – הוא מבטלה בשבילו, שנאמר (שם): "ואם תוציא יקר מזולל כפי תהיה" (בבא מציעה פה.).

מעשה ברב שנזדמן למקום אחד ולא ירדו שם גשמים. מה עשה? גזר תענית ולא ירדו גשמים. ירד לפניו שליח ציבור, אמר: "משיב הרוח" –ונשבה רוח. אמר: "מוריד הגשם" – וירדו גשמים. אמר לו: מה מעשיך. אמר לו: מלמד תינוקות אני, ומקריא לבני עניים כבני עשירים, ומי שאין לו לשלם – איני נוטל ממנו כלום וכל תינוק שמסרב לקרוא אני משחדו על ידי שאני נותן לו דגים עד שהוא בא וקורא (תענית כד.).

וגדולה מאוד מעלת לימוד תינוקות של בית רבן, כפי שאמר ריש לקיש משמו של רבי יהודה הנשיא: אין העולם מתקיים אלא בשביל הבל פיהם של תינוקות של בית רבן. אמר לו רב פפא לאביי: שלי ושלך מהו? אמר לו: אינו דומה הבל פה שיש בו חטא להבל פה שאין בו חטא. ועוד אמר ריש לקיש בשם יהודה נשיאה: אין מבטלין תינוקות של בית רבן אפילו לבנין בית המקדש (שבת קיט:).

אמר רבי מאיר: בשעה שעמדו ישראל לפני הר סיני לקבל את התורה אמר להם הקדוש ברוך הוא: העבודה (לשון שבועה), אני נותן לכם את התורה, אלא הביאו לי ערבים טובים שתשמרוה ואני נותנה לכם. אמרו לו: ריבונו של עולם, אבותינו ערבים לנו, נביאנו ערבים לנו. אמר להם הקדוש ברוך הוא: גם אלה צריכים ערבים, אלא הביאו לי ערבים טובים ואתננה לכם. אמרו: הרי בנינו ערבים לנו. אמר הקדוש ברוך הוא: אלו ודאי ערבים טובים, על ידיהם אתננה לכם (מדרש רבה שיר השירים א).