חיי שרה- האכפתיות וההקשבה לצרכים של הזולת

"דבר תורה לשולחן שבת - חיי שרה" שאלתו של הרבי מלובביץ' על שמה של "פרשת השבוע חיי שרה" מהי הסיבה שנקראת הפרשה "חיי שרה" הרי בכלל מדובר ששרה נפטרה?! תשובתו הנפלאה וממשיכי דרכו המקיימים זאת הלכה למעשה... בנוסף "סיפור על רגישותו של בעל התניא" לבכי של יהודי,

האכפתיות וההקשבה לצרכים של הזולת

 

"ויהיו חיי שרה"

 

הרבי מלובביץ' זצ"ל שואל:

לפשר שמה של הפרשה "חיי שרה "- הרי המסופר בה זה בדיוק ההפך, ששרה נפטרה?!

אך כיוון שיש קשר ברור בין שם הפרשה למה שמסופר בה, נשאלת השאלה מהו אם כן הקשר?!


והוא משיב באחת השיחות:

יש קשר בניהם: החיים הם נצחיים ואינם מסתיימים בשעת הפטירה אלא מוסיפים להתקיים ובאים לידי ביטוי במה שהאדם משאיר לאחר מכן. כל מעשה טוב, ילדים שספגו את הערכים בבית, אנשים שהנפטר גמל איתם חסד...

הם אלו שממשיכים את החיים של האדם לנצח גם אם הוא כבר נפטר.

 

אצל שרה זה בא לידי ביטוי הן בהכנסת האורחים שלה והן במלחמתה להקנות ערכים ליצחק עד כדי גירוש הגר וישמעאל למרות התנגדותו ותפיסתו של אברהם איש החסד.

 

הליכותיה הנשגבות, הימשכו גם בכלתה שכלל לא זכתה לראותה שנאמר: "ויביאה האוהלה שרה אמו" ורש"י מבאר במקום: שמשעה שנכנסה חזרו הענן והנר הדולק והייתה ברכה בעיסה.

 

זו הסיבה שנקראת הפרשה "חיי שרה" כי דווקא בפרשה זו אנחנו מגלים את נצחיותה של שרה למרות צניעותה "ויאמר הנה באוהל".

 

בדומה לאברהם אבינו ושרה אימנו וגם ממשיכה את דרכה ומביאה לידי ביטוי את הנצחיות שלה, חזיתי במו עיני בזוג שהעתיק את מקום מגוריו מארץ ישראל לטיוואן הרב "שלומי ורחלי טביב" והרימו קהילה יהודית למופת - עושים נפשות ב- "בית חבד טיוואן" הם היו מוכנים לוותר על הבית והמשפחה בישראל כדי לבוא לטיוואן.

 

הגב' "רחלי טביב" מכניסה אורחים עם כל הלב למרות שבעלה הרב שלומי לא נמצא היא דאגה לבקש מאיתנו להגיע על מנת שהפעילות לא תפסק.

 

תהיתי לעצמי, איך אדם מסוגל לעזוב את כל מה שהוא מכיר ועושה ולבא למקום לנסות לעזור לכמה שיותר יהודים?


והבנתי שמה שמניע אותם זו "האכפתיות ויכולת ההקשבה לצרכים של הזולת"

 

נביא סיפור על מהי הקשבה שצריכה להיות ליהודי:

 

הצמח צדק זצ"ל נכדו של בעל התניא, ישב ללמוד כהרגלו עד השעות הקטנות של הלילה. והנה התעורר בנו התינוק,  בכה וצרח והרב לא שם לב כיוון שהיה שקוע בלימודו.

 

סבו, בעל התניא זצ"ל, שהיה גאון אדיר וכל רז לא אניס ליה, לשמע הבכי ירד מהקומה השנייה. להופעתו הפתאומית קם נכדו וראה איך סבו ניגש לתינוק ומרגיע אותו.

 

התנצל הנכד ואמר: "שקוע הייתי בלימוד ולא שמעתי דבר"

 

והסבא השיב "ידעתי בני ידעתי, אך אמור לי - וכי אני הייתי שקוע בלימוד פחות ממך?! או אולי הייתי קרוב ממך לעריסה?!

 

אלא זכור! - יהודי באיזו דרגה שלא יהיה ובאיזה גובה שלא יהיה - לא ייתכן שלא יפסיק מעיסוקו ויהיה זה הנעלה ביותר - כשהוא שומע שיהודי בוכה וזקוק לעזרתו...

 

זוהי אכן דרכם של "הרב שלומי ורחלי טביב". הם עזבו את הכול מאחוריהם כדי שכל אחד שיגיע לטיוואן יוכל לקבל את מה שהוא צריך מבחינה גשמית: אוכל כשר ומידע, מבחינה רוחנית יהדות ותפילה ושלא יגיע לידי בכי...

 

זוהי המשמעות של  "חיי שרה"האכפתיות ויכולת ההקשבה לצרכים של הזולת.

 


© כל הזכויות שמורות ל"דבר תורה" - שיעורי תורה | צור קשר | סליקה בכרטיס אשראי
‪Google+‬‏