חיי שרה- "לפום צערא אגרא"

"רעיון לשולחן שבת פרשת חיי שרה" ביאורו הנפלא של ר' לוי יצחק מברדיצ'ב זצ"ל על הסיבה שרבקה שואבת מים לאליעזר ובפעם הראשונה המים עולים לקראתה אך כשהיא שואבת לגמלים של אליעזר היא נאצלת לשאוב בעצמה... ומסקנתו שרצו לזכותה שהרי ככל שהאדם מצטער בקיום המצווה - ככל שהמאמץ הנדרש בקיום המצווה גדול יותר כך השכר מתעצם...

"לפום צערא אגרא"

 

"וירוץ העבד לקראתה"

 

פירש רש"י:

"לפי שראה שעלו המים לקראתה"!

 

שואל הרמב"ן:

מנין שעלו המים לקראתה? שנאמר בפסוק כ': "ותשאב לכל גמליו" ואילו כאן לא נאמר שאיבה כלל, כלומר שמוכח מכאן שעלו לקראתה ולא הייתה צריכה לשאוב כלל...?!

 

שואל ר' לוי יצחק מברדיצ'ב זצ"ל:

מדוע כששאבה לגמלים, לא עלו לקראתה המים?

 

והוא משיב במתק שפתיים:

אלא, בפעם הראשונה שהתכוונה לשאוב לעצמה, עלו לקראתה, כדי שצדקת זו לא תטרח!

אך, בפעם השנייה כשהתכוונה לגמול חסד עם אליעזר, מן השמים רצו כי תעשה במו ידיה את פעולת החסד, שהרי ההתאמצות בשעת קיום המצווה חשובה מאד לפני הקב"ה, כפי שנאמר במסכת אבות: "לפום צערא אגרא" – כגודל הצער כך גודל השכר.

ככל שהאדם מצטער בקיום המצווה - ככל שהמאמץ הנדרש בקיום המצווה גדול יותר כך השכר מתעצם...

 

ומשום שרצה הקב"ה לזכותה, לכן בפעם זו לא עלו המים לקראתה ושאבה עצמה...

 


© כל הזכויות שמורות ל"דבר תורה" - שיעורי תורה | צור קשר | סליקה בכרטיס אשראי
‪Google+‬‏