למה לא עשו פדיון הבן ליצחק אבינו?

"דבר תורה קצר לפדיון הבן" מדוע לא עשה אברהם אבינו ע"ה פדיון לבנו בכורו יצחק? ואם תאמר שלא היה כהן שיכל לפדות את יצחק?! הרי 'שם בן נח' השתתף בסעודה שעשה אברהם ביום הגמל את יצחק ומדוע לא מופיע שאברהם פדה את בנו?! ביאור נפלא...

כתב בספר ילקוט אברהם (לרבי אברהם ליפשיץ. תרצ"א – מונקאטש): שנזדמן לו לשבת בסעודת פדיון הבן והיו שם תלמידי חכמים וגדולי עולם. והוא רצה לשאול אותם:

מדוע לא עשה אברהם אבינו ע"ה פדיון לבנו בכורו יצחק? 

אין ספק שלא היה צריך לעשות פדיון לבנו ישמעאל מפני שבא אחר נפל כמו שמביא רש"י: "אנכי נתתי" -שהכניסה שרה עין הרע בעיבורה של הגר והפילה עוברה (בראשית, טז',ה') ומימלא ישמעאל אינו בכור. 

אבל יצחק שהיה פטר רחם לאמו שרה אמנו ע"ה כדת וכדין למה לא נמצא כתוב בשום מקום (בשום ספר לא בראשונים ולא באחרונים) שקיים בו אביו את המצווה הזאת? 
ובפרט שחז"ל אמרו במסכת קידושין (פב' ע"א) שקיים אברהם אבינו את כל התורה כולה קודם שניתנה לישראל?!

תוספת לשאלה זו נמצאת בספר מבשר שלום של רבי משה צבי לאנדא זצ"ל: ואם תאמר שלא היה כהן שיכל לפדות את יצחק?! הרי 'שם בן נח' השתתף בסעודה שעשה אברהם ביום הגמל את יצחק (כפי שמביא רש"י על הפסוק: "ומלכי צדק...כהן" יד, יח' וברש"י כא', ח'). ומדוע לא מופיע שאברהם פדה את בנו?

מתרץ ספר ילקוט אברהם:
שאברהם אבינו לא עשה פדיון לבנו יצחק מפני שכהן היה כפי שמביאה הגמרא (מסכת נדרים לב' ע"ב): "אמר רבי זכריה משום רבי ישמעאל ביקש הקדוש ברוך הוא להוציא כהונה משם [בנו של נח שזרעו יהיו כוהנים] שנאמר [על שם בן נח – בראשית יב' יח']: "והוא כהן לאל עליון" [אבל] כיון שהקדים [שם בן נח] ברכת אברהם לברכת המקום [הקב"ה] הוציאה מאברהם [שצאצאיו של אברהם אבינו יהיו כוהנים] שנאמר (בראשית יט' כ'): "ויברכהו ויאמר ברוך אברם לאל עליון קונה שמים וארץ וברוך אל עליון: [בזה הקדים שם ברכת אברהם לברכת ה'] אמר לו אברהם [לשם בן נח] וכי מקדימין ברכת עבד לברכת קונו? מיד [נענש שם ו] נתנה לאברהם שנאמר [באברהם – תהלים קי' א']: נאם ה' לאדני שב לימיני עד אשית אויביך הדום לרגליך ובתריה [ואחר כך באותו פרק  פסוק ד' כתוב] כתיב: "נשבע ה' ולא ינחם אתה כהן לעולם על דברתי מלכי צדק" [מכאן שנשבע ה' שהכהונה תהיה לו ואברהם יהיה הכהן במקום שם] על [בגלל] דיבורו של מלכי צדק [שם בן נח שהקדים ברכת אברהם לברכת ה'. והגמ' מביאה דיוקים מלשון הפסוק שהכהונה ניטלה מ-שם] והיינו דכתיב והוא כהן לאל עליון הוא כהן ואין זרעו כהן [כהונתו של שם לא המשיכה ממנו לזרעו]... 

גם במדרש רבה בראשית (מו' ה') נאמר: ר' ישמעאל ור' עקיבא ר' ישמעאל אומר אברהם כהן גדול היה שנאמר (תהלים קי): נשבע ה' ולא ינחם אתה כהן לעולם וגו'.

ולידת יצחק הייתה אחרי המעשה שניטלה הכהונה מ-שם וניתנה לאברהם, ומטעם זה לא נזכר בשום מקום שעשה אברהם פדיון לבנו יצחק...

תירוץ נוסף: 

מצות פדיון הבן היא מצווה שהקב"ה חידשה רק מזמן יציאת מצרים שנאמר (שמות יג'): 

"וְהָיָה כִּי יִשְׁאָלְךָ בִנְךָ מָחָר לֵאמֹר מַה זֹּאת וְאָמַרְתָּ אֵלָיו בְּחֹזֶק יָד הוֹצִיאָנוּ ה' מִמִּצְרַיִם מִבֵּית עֲבָדִים: וַיְהִי כִּי הִקְשָׁה פַרְעֹה לְשַׁלְּחֵנוּ וַיַּהֲרֹג ה' כָּל בְּכוֹר בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם מִבְּכֹר אָדָם וְעַד בְּכוֹר בְּהֵמָה עַל כֵּן אֲנִי זֹבֵחַ לה' כָּל פֶּטֶר רֶחֶם הַזְּכָרִים וְכָל בְּכוֹר בָּנַי אֶפְדֶּה" 

ולכן עדיין לא הייתה שייכת כלל אצל האבות... 

© כל הזכויות שמורות ל"דבר תורה" - שיעורי תורה | צור קשר | סליקה בכרטיס אשראי
‪Google+‬‏