תפילה ללא כוונה - כגוף ללא נשמה

"הכוונה בתפילה" לפעמים טועים לחשוב, כי בתיקון נוסח תפילה אחיד וקבוע, כביכול מבטלים אנו את החיות שיש בתפילה, הופכים את התפילה למשהו מכני וחסר חיות. ואולם עינינו הרואות שאין זה כך. המילים שתיקנו אנשי כנסת הגדולה הן כל כך חיות ונושמות, וכל אדם יכול למצוא בהן חיות מחודשת בכל יום.

רבדים של כוונות

בנוסף על מה שאנו מבינים בנוסח התפילה, הוא כולל בתוכו אין ספור כוונות עמוקות, שמקצתן התבארו בתורת הקבלה.

וכך כותב רבי חיים מוולוז'ין זצ"ל בספרו "נפש החיים" (ב י): "בעומק פנימיות כוונת התפילה, אין איתנו יודע עד מה, כי גם מה שנתגלה לנו קצת כוונות התפילה, מרבותינו הראשונים ז"ל קדושי עליון ועד אחרון הקדוש איש אלוקים נורא האר"י ז"ל, אשר הפליא והגדיל לעשות כוונות נפלאות, אינם בערך אף כטיפה מן הים כלל, נגד פנימיות עומק כוונת אנשי כנסת הגדולה מתקני התפילה, שהיו מאה ועשרים זקנים, ומהם כמה נביאים, וכל מבין יבין כי אין אנוש שיוכל לתקן תיקון נפלא ונורא כזה, לכלול ולגנוז במטבע תפילה קבועה וסדורה בנוסח אחד, התיקונים של כל העולמות, עליונים ותחתונים וסדר פרקי המרכבה... והוא בלתי אפשרי אם לא על ידי הנבואה העליונה ורוח קודשו יתברך, אשר הופיעה עליהם הופעה עצומה בעת תיקון נוסח מטבע התפילה".

מאידך, אנשי כנסת הגדולה תיקנו את נוסח התפילה כך שיתאים לכל רובדי העם. לצד הכוונות העמוקות אשר טמנו במילות התפילה, אשר רק קדושי עליון מסוגלים להבינם, הרי שישנו אף את הרובד הפשוט, המובן ונוגע לליבו של כל אחד ואחד, כך שכל יהודי יכול להתחבר אל מילות התפילה. בקשותיו ומשאלות ליבו סדורים לפניו בצורה ברורה ומסודרת, ועם אמירת הפה מתעוררת אף כוונת הלב.


"וכן תצטרך לדעת, כי מימות משה עד אנשי כנסת הגדולה הייתה התפילה בישראל בלתי מסודרת בתיקון שווה לכולן, אבל היה כל אחד מתפלל ועושה מליצה לעצמו כפי ידיעתו וחכמתו, עד שבאו אנשי כנסת הגדולה ותקנו תפלה זו של י"ח כדי שתהיה מסודרת בפי הכל, ולכך תקנוה בלשון פשוט מובן כדי שלא יתבלבלו הרעיונים בהבנת הלשון, ושיהיו כל ישראל שווים בה, בין חכמים בין טיפשים. אמנם תקנו אותה בכוונה גדולה ובהשגחה יתירה, במה שהיא מסודרת שלוש ברכות של שבח לפני התפילה, והן אבות וגבורות וקדושת השם, ושלוש לאחריה והן עבודה והודאה וברכת כהנים, וסדרו לנו באמצע י"ב ברכות שהן כלל כל צרכי האדם, וכל זה לא היה במקרה כי אם בעיון גדול מוכרח ומוצרך". (רבנו בחיי דברים יא יג)


חיות מחודשת
יהיו שיטעו לחשוב, כי בתיקון נוסח תפילה אחיד וקבוע, כביכול מבטלים אנו את החיות שיש בתפילה, הופכים את התפילה למשהו מכני וחסר חיות. ואולם עינינו הרואות שאין זה כך. המילים שתיקנו אנשי כנסת הגדולה הן כל כך חיות ונושמות, וכל אדם יכול למצוא בהן חיות מחודשת בכל יום.

"כדוגמת כל תופעה בבריאה, שתמיד היא רעננה, ולעולם היא חדשה. מעיינות נחלים השוטפים ועוברים, מביאים עימם בכל רגע ורגע המיה חדשה, המולה חדשה, נעימה חדשה, ולא תמלא עין מלראות... כן בדיוק התפילה והברכה. אם כי המטבע מוצקת מאנשי כנסת הגדולה, ואין אפשרות להזיזה ולשנותה בכל שהוא, אכן טמון בה חיות נצחית ורעננות תמידית. התעלות תמידית, שאיפה נצחית אל על, התפתחות בלתי פוסקת, עלייה מתמדת". (מאורות ירושלים גיליון ג עמוד שעז)

"תפילה ללא כוונה - כגוף ללא נשמה"

ואמנם, כאשר מתפללים בנוסח אחיד וקבוע, ניתן להרגיש קושי לכוון במילות התפילה. יכולות השפתיים להגות את המילים, ברכה אחרי ברכה, ואילו המחשבות מוצאות להן נתיב משלהן - מאילת ועד מטולה, מן השכן ממול ועד נשיא אינדונזיה. יכול הגוף לכרוע עד הארץ במודים, ואילו הראש מרחף בשמי השמים העליונים...

וכמו שמספרים בהלצה: 

על אדם שהתפלל שמונה עשרה, ובסיום התפילה לחץ חברו את ידו בחמימות רבה ובירכו במאור פנים בברכת "ברוכים הבאים"... הלה לא ידע את נפשו מתימהון ופליאה, אך חברו הסביר לו בטוב טעם ודעת: חברי היקר, בתחילת התפילה ראיתי אותך מתחיל לטייל לכאן ולשם, בברכת "אתה חונן" כבר הייתי בעיצומה של טיסה ישירה ללונדון, וב"סלח לנו" כבר טיילת להנאתך ב"ביג בן", בברכת "רפאנו" הספקת קצת לקפוץ ל"משמר המלכה", וב"ברך עלינו" כבר ישבת ברכבת התחתית בדרכך לצרפת. עד ברכת "שמע קולנו" ערכת כמה וכמה סיורים נרחבים ברחבי צרפת, וב"מודים" העפלת לפסגת מגדל האייפל. לקראת סיום החלטת לתת "קפיצה קטנה" גם לאיטליה, ולאחר כמה סיורים נוספים, עלית חזרה על המטוס. בזה הרגע זכיתי סוף סוף לראותך נוחת בחזרה... ולכן אני מברכך מכל הלב - ברוך שובך לשלום לארצנו הקדושה...

כמובן שלא לתפילה כזאת אנו מתכוונים, כאשר אנו מבקשים לבסוף: "יִהְיוּ לְרָצוֹן אִמְרֵי פִי וְהֶגְיוֹן לִבִּי, לְפָנֶיךָ ה'...". כאשר הגיגי הלב נתונים במחוזות רחוקים, ורק השפתיים ממלמלות את המילים, הרי זה כ"מס שפתיים" ריקני, ובבחינת מה שאמר הכתוב (ישעיהו כט יג): "בְּפִיו וּבִשְׂפָתָיו כִּבְּדוּנִי, וְלִבּוֹ רִחַק מִמֶּנִּי", חס ושלום.

וכמו שכותב בספר חובות הלבבות (שער חשבון הנפש פרק ג): "ודע, כי המילות תהיינה בלשון - כקליפה, והעיון במילות - כמו לב [הפרי]. והמלות - כגוף לתפלה, והעיון - כרוח. וכשיתפלל המתפלל בלשונו, ולבו טרוד בזולת ענין התפילה [בענין אחר], תהיה תפילתו כגוף בלא רוח וקליפה בלא לב [פרי], מפני שגופו נמצא ולבו בל עמו עת תפלתו.

אוצר של מילים, צפצוף הפה - הזו מצות תפילה, לכבד בפה, והלב רחוק?!
הלוא יספות חטא על פשע על לב האבן, אשר לא ימס מזרם קודש אשר ימטירו עליו מסדרי התפילה בעזוז קודשם, אשר הסתירו בכנפי מעייני תפילתם.
(החזון איש זצ"ל. אורחות איש עמוד 34)


© כל הזכויות שמורות ל"דבר תורה" - שיעורי תורה | צור קשר | סליקה בכרטיס אשראי
‪Google+‬‏