חיוב מצות התפילה

"למה חייבים להתפלל?" ההקבלה בין ה"מזון הגשמי" הנצרך לאדם לבין ה"מזון הרוחני" הנצרך לנשמתו. בפירמידת המזון הרוחני של היהודי עומדות מצוות רבות, החיוניות לתפקודה התקין של הנשמה, ולשמירת הקשר הבריא והמלא עם בורא עולם. אין די להתפלל פעם בשבוע או פעם בחודש, התפילה צריכה ללוות את היהודי יום יום כשם שהוא חייב לאכול מדי יום...

חיוב מצות התפילה 


"וְהָיָה אִם שָׁמעַ תִּשְׁמְעוּ אֶל מִצְוֹתַי אֲשֶׁר אָנכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם הַיּוֹם,
לְאַהֲבָה אֶת ה' אֱלֹהֵיכֶם וּלְעָבְדוֹ בְּכָל לְבַבְכֶם וּבְכָל נַפְשְׁכֶם" (דברים יא יג)

דרשו חז"ל: איזו היא עבודה שהיא בלב? הוי אומר זו תפילה. (תענית ב ע"א)


פירמידת המצוות

רבים מאיתנו ודאי מכירים את "פירמידת המזון". גופנו זקוק לרכיבי מזון רבים ומגוונים: חלבונים, פחמימות, שומנים, ויטמינים, מינרלים ועוד. כולם הכרחיים לצורך תפקודו התקין של הגוף, אולם חלקם נחוצים בתדירות גבוהה ובמינונים גדולים, וחלקם פחות. הבסיס הרחב של הפירמידה הוא הבסיס היומי, בו עומד בעיקר הלחם לסוגיו, הנחוץ לאדם כמה פעמים ביום. אך "לא על הלחם לבדו יחיה האדם" - מעליו, בחלקים העליונים הצרים יותר של הפירמידה, ממוקמים בהדרגה יתר המזונות: פירות וירקות, דגנים וקטניות, ברבורים ושליו ודגים וכל מיני משמנים - הנצרכים אף הם לגוף, מי יותר ומי פחות, חלקם על בסיס שבועי, וחלקם על בסיס חודשי. 

בפירמידת המזון הרוחני של היהודי עומדות מצוות רבות, החיוניות לתפקודה התקין של הנשמה, ולשמירת הקשר הבריא והמלא עם בורא עולם. בבסיס השנתי עומדים בעיקר החגים והמועדים עם המצוות הכרוכות בהם. הם מעניקים לנו חיזוקים חד שנתיים הנדרשים לנו בעבודת ה', כגון הגברת התודעה היהודית על מאורעות חשובים ומרכזיים בתולדות עם ישראל, חיבור אל אבות האומה, חידוד רגשות חיוניים, כמו רגש היראה בראש השנה, השמחה בחג הסוכות, ההלל וההודיה בחג הפסח, וחיזוק עסק התורה בחג השבועות. כל אלו מחזקים אותנו ונותנים לנו צידה לדרך למשך השנה כולה.

על בסיס שבועי, יש לנו בעיקר את השבת היקרה, המחזקת את אמונתנו בבורא עולם, ומעניקה לנו שהות של יום תמים עם בורא עולם, תוך התנתקות מחיי החומר והמלאכה. יום מרומם זה נותן לנו כח וחיזוק לכל ימות השבוע, יחד עם שפע של טובה וברכה ברוחניות ובגשמיות, כמו שכותב הזוהר הקודש: "כל שתין יומין, מיניה מתברכין" [כל הששה ימים ממנו מתברכים].

ואולם ישנן מצוות שאין די לעשותן פעם בשנה, פעם בחודש או פעם בשבוע, אלא הן נצרכות לנו יום יום. 

אחת מהן היא מצות התפילה, העומדת בבסיס הרחב, היומי, של הפירמידה.

פוסק הרמב"ם: מצות עשה להתפלל בכל יום, שנאמר "ועבדתם את ה' אלהיכם". [מפי השמועה למדו, שעבודה זו - היא תפלה, שנאמר: "ולעבדו בכל לבבכם", אמרו חכמים: אי זו היא עבודה שבלב? זו תפלה.] (רמב"ם הלכות תפילה פרק א הלכה א)

אין די להתפלל פעם בשבוע או פעם בחודש, התפילה צריכה ללוות את היהודי יום יום. יהודי צריך להרגיש את עצמו כל יום מחובר להקב"ה, לא יתכן שיעבור יום שיהודי לא יפנה בו אל בורא עולם, פנייה ישירה ומוחשית - בדיבור.

ומה רבו רחמיו וחסדיו של הבורא יתברך, אשר מאהבתו אותנו, ומחמלתו עלינו, ציוה עלינו בתורתו להתפלל לפניו בכל יום, כדי שנהיה מחוייבים בזה, וכך נתמיד בתפילה, ונפשנו תתרגל לכך. שאם לא חיוב זה - מי יודע אחת לכמה זמן היינו זוכים להתפלל אל בורא עולם?! שהלוא כגודל חשיבותה של התפילה, כן גודל המפריעים למיניהם, כ"אין זמן", חוסר יישוב הדעת, עצלות, חוסר חשק, גאווה וכו'.


ענין התפילה הוא, כי הנה מן הסדרים שסידרה החכמה העליונה הוא, שלהיות הנבראים מקבלים שפע ממנו יתברך, צריך שיתעוררו הם אליו ויקרבו לו ויבקשו פניו. וכפי התעוררותם לו, כן ימשך אליהם שפע. ואם לא יתעוררו לא ימשך להם. והנה האדון ברוך הוא חפץ ורוצה שתרבה טובת ברואיו בכל זמניהם, והכין להם עבודה זו דבר יום ביומו, שעל ידה ימשך להם שפע ההצלחה והברכה כפי מה שהם צריכים לפי מצבם זה, בזה העולם". (דרך ה' לרמח"ל, פרק חמישי)


© כל הזכויות שמורות ל"דבר תורה" - שיעורי תורה | צור קשר | סליקה בכרטיס אשראי
‪Google+‬‏