כיצד "פועלת" התפילה?

כיצד "פועלת" התפילה?. הרי הצרה או הבעיה או המצב המסוים שאני נמצא בו כרגע - הרי הוא רצון ה', לטובתי ולמעני. הקב"ה משגיח עלי ועושה את הטוב ביותר עבורי. ואם כן, מדוע אבקש אחרת?! ואם אבקש, מדוע ישמע ה' לבקשתי, אחר שכבר תכנן והכין בשבילי את הטוב ביותר? ובכלל, האם שייך שינוי רצון אצל הקב"ה?! התשובה לכך ו"משל ונמשל בנושא התפילה" שינוי המהות מביא בהכרח לשינוי התוצאה...

אמר הקב"ה, הוו זהירים בתפילה, שאין לך מידה יפה ממנה,
ואפילו אין אדם כדאי לענות לו, חסד אני עושה עמו ועונה לו, שכל דרכי חסד! (תנחומא וירא א)


כיצד "פועלת" התפילה? 

שאלה: קשה לי להבין, כיצד "פועלת" התפילה. הרי הצרה או הבעיה או המצב המסויים שאני נמצא בו כרגע - הוא ברצון ה', לטובתי ולמעני. הקב"ה משגיח עלי ועושה את הטוב ביותר עבורי. ואם כן, מדוע אבקש אחרת? ואם אבקש, מדוע ישמע ה' לבקשתי, אחר שכבר תכנן והכין בשבילי את הטוב ביותר? ובכלל, האם שייך שינוי רצון אצל הקב"ה?

תשובה:
אכן השאלה במקומה, ונחדד אותה יותר.

אומר הקב"ה בתורה הקדושה: "וְיָדַעְתָּ עִם לְבָבֶךָ, כִּי כַּאֲשֶׁר יְיַסֵּר אִישׁ אֶת בְּנוֹ, ה' אֱלֹהֶיךָ מְיַסְּרֶךָּ" (דברים ח ה).

אומר על כך רבנו משה מקוצי זצ"ל (סמ"ג מצוות עשה יז): מצות עשה להצדיק את הדין על כל מאורע. וכל מי שמהרהר אחר המאורעות לומר שאינם לטובתו, עליו הכתוב אומר (הושע ז טו): "וַאֲנִי יִסַּרְתִּי, חִזַּקְתִּי זְרוֹעֹתָם, וְאֵלַי יְחַשְּׁבוּ רָע". אמר הקב"ה, אני שלחתי להם יסורים בעולם הזה כדי לחזק זרועותם [לחשלם] לעולם הבא, ואלי יחשבו רע. והיה להם לחשוב "כי את אשר יאהב ה' יוכיח".
כמה זה שונה מתפיסת החיים הטבעית שלנו. האדם רואה את הייסורים כמטרד, כצרה, כדבר רע, מפריע, מעיב על חייו. הלואי שהיה בידו למחוק אותם או לדלג מעליהם. והנה אומר לנו הקב"ה כי כל הייסורים וכל הקשיים שבאים על האדם - כולם כולם לטובתו האמיתית. המבט שלנו הוא צר, הוא מצומצם, רואה את ההווה, חש את המציאות העכשווית בלבד. אבל לקב"ה יש ראייה נרחבת ואינסופית, וכל מה שעושה זה רק לטובתנו האמיתית. גם אם איננו מבינים זאת, עלינו לבטוח ולהאמין בכך. כשם שהתינוק בשום אופן לא יכול להבין מדוע לוקחת אותו אימו לטיפת חלב, ונותנת שידקרו אותו. זה כל כך כואב, למה היא עושה לו את זה?! אין הוא יכול להבין, זה לא במושגים שלו. הוא בוכה וכואב, אבל יחד עם זאת ממשיך לבטוח באמא שלו. כך גם אם כואב לנו, עלינו לסמוך על אבא שבשמים שהכל הכל לטובה. אך ורק לטובה. אין רע מאת ה'.

זאת אומרת שכל הבעיות שלנו, הגדולות והקטנות, כולן מחושבות מאת ה' לטובה. אין דבר שקורה סתם. חז"ל אומרים כי יסורים אינם דווקא צרות קשות שפוקדות את האדם. גם בעיות קטנות, יומיומיות, ואפילו שוליות - הן בגדר ייסורים. כל עיכוב, כל תקלה, כל קושי, כל מפח נפש, כל אי נעימות, כל הפסד - אין דבר "סתם". הכל מחושב מאת ה' לטובה ולברכה.

אז בין אם הרווחתי ובין אם הפסדתי - זה לטובה. בין אם הכל 'דפק' ובין אם הכל 'נדפק' - גם זו לטובה. בין אם קיבלתי מאה אחוז ובין אם שישים - בכל מקרה זה לטובה. בין אם הרווחתי החודש מצוין, ובין אם לא הצלחתי לגמור את החודש - הכל הכל לטובה.

ואם כן - השאלה מתחדדת. מהו מקומה של התפילה? מדוע להתפלל - שיסתדר, שיצליח, שירווח, שיתרפא, שיֵקַל, שיִנְעַם...? מדוע וכיצד יכולה התפילה לשנות את המצב, כשבעצם המצב שנקבע הוא הוא הטוב ביותר עבורי?!

שינוי בנתונים
אומר הנביא (ירמיה ה כה): "עֲוֹנוֹתֵיכֶם הִטּוּ אֵלֶּה, וְחַטֹּאותֵיכֶם מָנְעוּ הַטּוֹב מִכֶּם". כלומר: הייסורים והקשיים שפוקדים את האדם, מגיעים בעקבות חטאיו וחסרונותיו הרוחניים. הם באים ליישר את לבבו, לעורר, להדריך, לקדם, לזכך. לפי הנתונים הרוחניים של האדם - כך קובע לו הקב"ה את הטוב ביותר עבורו, את המצב המסוגל ביותר בעבורו לקידום, לחיזוק, לשיפור, להתעלות. איך אומר הפתגם? "החיים הם בית ספר".

ואולם - כאשר האדם מתפלל - הוא עושה שינוי מהותי ומשמעותי בנתונים עצמם. הוא עצמו משתנה ומתעלה, וממילא גם התוצאה משתנה.

אמרו חז"ל: "טובה מרדות אחת [מחשבת מוסר] בליבו של אדם, יותר ממאה מלקויות". (ברכות ז ע"א) - כאשר האדם מתחזק בלבבו, מעורר את עצמו מבפנים, זה שווה יותר ממאה צרות שיבואו עליו ויעוררו אותו. חשבון נפש אחד, התעוררות עצמית אחת, יכולה לחסוך לאדם הרבה מאוד.

ולמה הדבר דומה? 

לדלת נעולה, והמפתח מבפנים. אם יבקשו לפתחה, ישנן שתי דרכים. הדרך האחת, אם יבקשו לפורצה מבחוץ, תהיה בהטחת בעיטות, בהפעלת כוח, עד שהדלת תישבר... 
אבל אפשר לחסוך זאת - אם רק יסובבו את המפתח מבפנים... (המשל ממעיין השבוע פרשת בהר)

כן הוא הנמשל:

כמה זה נכון לגבינו! הלב שלנו - פעמים רבות נעול, אטום, סגור, לא רוצה לשמוע ולא רוצה להיפתח. אם ירצו לפתוח אותו מבחוץ - זה קשה מאוד. "לא נבראו רעמים אלא לפשט עקמומיות שבלב" (ברכות נט ע"א). רעמים, צרות, קשיים - כן, הם בהחלט פותחים את הלב, מיישרים אותו, אבל זה קשה וכואב. ויש דרך אחרת - לפתוח את הלב מבפנים! 

והתפילה אכן פותחת את הלב, מיישרת ומטהרת. מקרבת את האדם לבוראו, מעלה ומרוממת אותו. 

האדם שלפני התפילה - הוא לא אותו אדם שאחר התפילה, ממילא יש מקום לשנות את מה שנקבע לו. הוא כבר לא זקוק לאותן דחיפות והכאות מבחוץ. הוא אף נעשה ראוי לקבל הטבות גדולות יותר.


© כל הזכויות שמורות ל"דבר תורה" - שיעורי תורה | צור קשר | סליקה בכרטיס אשראי
‪Google+‬‏