התפילה לנפש היא כמו המזון לגוף

התפילה - משיבה לב יהודי אל בוראו. מתייחד היהודי עם קונו, שופך לפניו שיחו. נקשרת הנשמה אל מקורה, נטהר הלב, מתמלאת הנפש... הדימוי שמביא ה'כוזרי': סדר זמני התפילה - דרוש לנשמה, כמו סדר סעודות היום - לגוף. כי התפילה לנפש היא כמו המזון לגוף. והקשר של התפילה לתיבת נח... והמסקנה: ככל שאדם ישקיע את עצמו יותר ויותר בעבודת התפילה, כך יזכה להתרומם מעל גלי החיים...

חיזוק בעבודת ה'

הרצון האמיתי
רבי אלכסנדרי לאחר תפילתו היה אומר: "רבון העולמים, גלוי וידוע לפניך שרצוננו לעשות רצונך! ומי מעכב? שאור שבעיסה [היצר הרע] ושעבוד מלכויות [קושי הגלות]. יהי רצון מלפניך שתצילנו מידם, ונשוב לעשות חוקי רצונך בלבב שלם". (ברכות יז ע"א)

"אלוקי, נשמה שנתת בי - טהורה!". כמה טהורה היא הנשמה, כמה שואפת היא לטוב! הרצון הפנימי האמיתי של כל יהודי ויהודי - הוא לעשות את רצון ה'. "כי עצם נפשות בני ישראל משתוקקים ונמשכים אחר הקדוש ברוך הוא, רק הבלי העולם הזה מסירים את אהבת הלב" (שפת אמת).

כה חזק וכה טבעי הוא הרצון לעשות את רצון ה', עד שאמרו חז"ל: "אין אדם עובר עבירה, אלא אם כן נכנס בו רוח שטות!" (סוטה ג ע"א).

"אֲשֶׁר עָשָׂה הָאֱלֹהִים אֶת הָאָדָם יָשָׁר"! (קהלת ז כט), ומה מעקם אותו? מה מעכיר את זוך נשמתו? מה גורם לו להשתטות ולחטוא? - "רק הבלי העולם הזה מסירים את אהבת הלב"!

טרדות הזמן, כל מה שהאדם פוגש ורואה, שומע וחווה במהלך היום - כל אלה משפיעים על נפשו, מעכירים ומחספסים את זוך נשמתו. מחדירים בלבבו רכושנות, תאוותנות, נהנתנות, תחרותיות, אנוכיות, הישגיות, רוגז וכיוצא. וכך הלב אט אט הולך ונאטם מלעבוד את ה', ונוהה אחר הבלי העולם. \

יש מי שרק שכבה דקה מעיבה על נשמתו, תיכף תוסר - וכבר שוב יבער לבו באהבת ה'. ויש מי שתעה עמוק עמוק, ועל ליבו כבר נערמו שכבות שכבות - אטומות ומכבידות, המשתיקות את קולה של הנשמה הטהורה, ומשכיחות ממנו כליל את ייעודו.


התפילה - מזון הנפש
האומנם - כך נעביר את חיינו עלי אדמות?! התשאר הנשמה, על רצונותיה היפים והטהורים, עטופה בשכבות של אוטם?! האומנם תצליח המולת הדרך להשכיח מליבנו את היעד?! !!!!

כצוֹרי ללב וכמרפא לנפש באה מצוות התפילה - משיבה לב יהודי אל בוראו. מתייחד היהודי עם קונו, שופך לפניו שיחו. נקשרת הנשמה אל מקורה, נטהר הלב, מתמלאת הנפש. והדרך כבר ברורה, ונהיר הוא הכיוון. מה עיקר ומה תפל, במה צריך להשקיע יותר ובמה פחות, ממה צריך להיזהר וממה יש לברוח. פרופורציות מעוותות חוזרות ומתיישרות, בלבולי מחשבות מתחלפים בבהירות המחשבה, רוחות של שטות מפנות את מקומן לרוח טהרה ממרומים. 

וכך כותב ספר 'הכוזרי': סדר זמני התפילה - דרוש לנשמה, כמו סדר סעודות היום - לגוף. כי התפילה לנפש היא כמו המזון לגוף. השפעת תפילה אחת מלווה אותו עד זמן תפילה השניה - כגוף האדם המקבל כח מאכילת סעודת היום עד סעודת הלילה. כל שיתרחק זמן התפילה, הנפש הולכת וקודרת בגלל המגע עם ענייני העולם. כל שכן כשיצטרך לבוא במגע עם חברת נערים או אנשים רעים, וישמע מהם דברים מכוערים, או ניגונים שיכערו את זוך נפשו, והם דברים שהנפש נוהה אחריהם אך אין בה די כח להשתלט עליהם. ובזמן התפילה נטהרת נפשו מכל מה שעבר עליה, ויחד עם זאת אף יתקין את נפשו לקראת הבאות. (הכוזרי מאמר ג אות ה)

כותב בספר "חסד לאברהם" (עמוד קלו), כי התפילה דומה היא לתיבת נח, אשר היתה למגן ולמקלט מפני מי המבול. כך העצה היעוצה לאדם להינצל משטף מי המבול של העולם הזה - "בֹּא אַתָּה וְכָל בֵּיתְךָ אֶל הַתֵּבָה"! [בלשון הקודש 'אותיות' נקראות 'תיבות'] העצה היא להיכנס לגמרי לתוך האותיות של התפילה - לתוך עבודת התפילה. וככל שאדם ישקיע את עצמו יותר ויותר בעבודת התפילה, כך יזכה להתרומם מעל גלי החיים, ולצלוח בשלום את הפלגת חייו.


© כל הזכויות שמורות ל"דבר תורה" - שיעורי תורה | צור קשר | סליקה בכרטיס אשראי
‪Google+‬‏