השקפה ביהדות- לעשות מהמקום שלי את הטוב ביותר!

לעשות מהמקום שלי את הטוב ביותר! זו הדרך שהקב"ה מצפה מאיתנו. לא פעם נשאל מהו באמת נחשב עבורי יום מוצלח? אדם צריך לכלכל את מעשיו בתבונה ולחשוב על צעדיו הבאים. אבל לפעמים התוכניות לא הולכות לו בדיוק כמו שהוא מצפה, ואז הוא מתחיל להיות במתח ואפילו לכעוס. ממה זה נובע?! והתשובה הפשוטה של התורה: "כִּי קָרוֹב אֵלֶיךָ הַדָּבָר מְאֹד בְּפִיךָ וּבִלְבָבְךָ לַעֲשֹׂתוֹ!" כל יום - וההארה שלו...

יום מוצלח

מהו באמת יום מוצלח? יום מוצלח הוא יום שעשינו בו את רצון ה'! ואין זה משנה כלל כמה הספקנו או לא הספקנו, כמה נהנינו וכמה הצלחנו. היום הזה חי ונצחי. ולעומת זאת, יום שאדם חלילה לא עשה בו את רצון ה', הוא יום מת, יום שחלף ואיננו, עוד דף שנתלש מן היומן ונזרק לפח. 

טבעי הדבר שאדם רוקם לעצמו ציפיות ותוכניות לקראת היום הבא. ודאי שאדם צריך לכלכל את מעשיו בתבונה ולחשוב על צעדיו הבאים. אבל לפעמים התוכניות לא הולכות לו בדיוק כמו שהוא מצפה, ואז הוא מתחיל להיות במתח ואפילו לכעוס. ממה זה נובע? מהסתכלות מוטעית ולא נכונה, שהרי כאמור יום מוצלח איננו נמדד בהספקים ובהישגים. אם ידע האדם כי היום שלפניו יכול להיות יום מוצלח ביותר, יום חי וקיים ונצחי - גם כאשר כל התוכניות שלו משתבשות, שום דבר לא הולך, ורק הפסדים ונזקים מנת חלקו - או אז הוא יהיה רגוע ונינוח, יזרום עם מה שה' מזמן לו, מתוך השתדלות וכוונה כנה לכוון את מעשיו לפי רצון ה'.


איננו קבלנים!
חכמינו אמרו, שהאדם בעולם הזה עובד כשכיר יום ולא כקבלן. אם נתבונן בדברים, נראה כמה עומק ותבונה יש בהם. כמה שונה היא התנהלותו של העובד כקבלן [כשהתשלום הוא לפי הספקים] לבין התנהלותו של העובד כשכיר יום [כשהתשלום הוא לפי ימים]. העובד כקבלן שרוי במתח תמידי של הספקי עבודה. עליו להציב לעצמו הספקים ותוכניות עבודה, ואם משהו משתבש, ההפסד הוא שלו. על כתפיו רובצות מטלות שונות, וכל האחריות לביצוען מוטלת עליו. אבל השכיר הוא נינוח ורגוע - לפניו עומדת רק משימה אחת: למלא את רצונו של מעבידו. אם הוא נאמן למעבידו ועושה את מלאכתו באמונה בלי התחכמויות, הוא יקבל את משכורתו שלימה. ההספקים וההישגים הם כבר לא עניינו. כך עובד ה' אמיתי מתנהל על מי מנוחות, כשתמיד כל מגמתו וחפצו אך ורק לעשות את רצון ה', בכל רגע נתון ובכל מצב נתון.


לא חסרים לך נתונים!

מעשה בתלמיד שניגש להיבחן במתמטיקה. הוא מעיין ב'בעיה' הניצבת לפניו. הנה נתנו לו 'נתונים' כאלו וכאלו, ועליו להוכיח מתוכם את הפתרון. הוא מאמץ את מוחו, מנסה כך ומנסה אחרת, אבל לא מגיע לפתרון. 

"אין זאת אלא שחסרים לי נתונים בשאלה!", הוא מתקומם, וכבר ניגש אל המורה להתלונן על השאלה הלוקה בחסר. 
אבל המורה מחייך למולו בשלווה ועונה לו: "לא, תלמידי. השאלה היא נכונה, הנתונים מושלמים. אם נראה לך שחסר כאן נתון, סימן שעדיין לא הבנת כראוי את השאלה"...


כל יהודי העומד על דעתו - רוצה לעבוד את ה'. רק מה?

- הכל היה יכול להיות מצוין, לולי מידת הכעס הנוראה שיש לי. התפרצויות הכעס הללו הורסות לי את הכל, את כל השאיפות הטובות והרצונות היפים!

- אילו לא הייתי נאלץ לעבוד כה קשה לפרנסתי, הכל היה נראה אחרת. הייתי קובע יותר עיתים לתורה, מתעלה יותר. אבל עכשיו שרוב היום שלי הולך בעבודה, במה כבר אני יכול להתקדם ולהתעלות?! 

- באזור מגורים כמו שלי, אי אפשר להגיע רחוק! אילו הייתי גר באזור טוב יותר, הייתי יכול לשמור יותר, להקפיד יותר. אבל כאן?!...

- אילו היה לי עבר טוב יותר... אילו לא הייתי "שורף" את "הימים הטובים" בשטויות ובהבלים, ומסתבך עם הקב"ה... - זה היה נראה אחרת. אבל עכשיו?!

- אילו הייתה לי משפחה תומכת יותר...
- אילו הייתה לי תפיסה מהירה יותר...

כללו של דבר: אני רוצה, אני מוכן, אני שואף - אבל חסר לי איזה נתון!

לא, בני. לא חסר לך שום נתון. סימן שלא הבנת את השאלה. לא הבנת מה ה' אלוקיך שואל מעמך. הוא נתן לך היום את נשמתך, יחד עם כל הנתונים המתאימים הדרושים לך. כך, כך בדיוק, הוא רוצה שתעבוד אותו היום. בדיוק כאן, מהנקודה הזאת, הוא קורא לך ומחפש אותך. "ועתה ישראל, מה ה' אלוקיך שואל מעמך?" תשאל את עצמך: עתה, ישראל - עכשיו, כאן, במצב הנוכחי שלי, עם האופי שלי, עם העבר [האולי פלילי] שלי, עם התנאים הסביבתיים שלי - מה ה' אלוקי שואל ממני? 

לבטח תדע בנפשך את התשובה. 

מעשה ביהודי שנאלץ לגור בכפר של גויים, רחוק מחיי קהילה יהודיים. ללא בית כנסת, ללא מנין לתפילה. כל היום היה צריך לעמול לפרנסתו, בסביבת גויים גסי רוח. את תפילותיו היה מתפלל ביחידות, ורק פעם אחת בשנה, לקראת הימים הנוראים, התאפשר לו לנסוע אל העיר, אל הקהילה היהודית, ולהתפלל תפילותיו עם הציבור.

באחת הפעמים הללו, ניגש הוא אל הרב ושטח לפניו את מר ליבו. לא, אין הוא מתאונן על דוחק השעה וקושי הפרנסה. חלילה לו, משתדל הוא לשמוח בחלקו. ואולם צר לו ומר לו, מדוע יִגָּרַע חלקו מכל בית ישראל - בעבודת ה' יתברך?! מדוע נמנע ממנו לעבוד את ה' כראוי?!

הסתכל עליו הרב בחיבה ואמר לו: לבטח רוצה היית לראות את עצמך בחדר מלא ספרי קודש, מוקף בתורה ובקדושה. כך - אתה מאמין - היית יכול להיות עובד ה' אמיתי ומושלם. אבל דע לך, חביבי: מלאכים - יש להקב"ה מספיק. לא בשביל זה הוא ברא אותך. לך הועיד ה' תפקיד מיוחד וייחודי, שאותו אתה יכול למלא בשלמות - דווקא מתוך הכפר הנידח שלך. יש לך אפשרות לעשות להקב"ה נחת רוח מיוחדת במינה, שרק אתה, דווקא אתה, יכול לעשות לפניו, מתוך המצב שלך, מתוך הכפר הנידח שלך!

כל יהודי וה"כפר הנידח" שלו. האחד לוקה בעצלות, השני בקרירות, השלישי בכעס. הרביעי נמצא בסביבה רחוקה ובלתי תומכת, החמישי כבול בהרגלים שליליים, וכן הלאה... והאדם חושב בלבבו: חבל שזה כך, הייתי יכול להיות עובד ה' טוב יותר - אילו היה אחרת. אבל ההיפך הוא הנכון, כי הקב"ה רוצה מהאדם שיעבוד אותו דווקא מתוך הנתונים שנתן לו. 

כל יום - וההארה שלו

נטה אוזן למילות התורה: "כִּי הַמִּצְוָה הַזֹּאת אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם - לֹא נִפְלֵאת הִיא מִמְּךָ וְלֹא רְחֹקָה הִיא. לֹא בַשָּׁמַיִם הִיא... וְלֹא מֵעֵבֶר לַיָּם הִיא... כִּי קָרוֹב אֵלֶיךָ הַדָּבָר מְאֹד בְּפִיךָ וּבִלְבָבְךָ לַעֲשֹׂתוֹ!" (דברים ל). התורה מעידה שהדבר קרוב מאוד אל כל יהודי, ממש במרחק הושטת יד. אף אחד אינו דורש ממך הישגים כאלו ואחרים, הצלחה כזו או אחרת, אלא בכל רגע נתון - תעשה מה שה' אלוקיך שואל מעמך. "וְעַתָּה יִשְׂרָאֵל, מָה ה' אֱלֹקֶיךָ שׁאֵל מֵעִמָּךְ? כִּי אִם לְיִרְאָה אֶת ה' אֱלֹקֶיךָ, לָלֶכֶת בְּכָל דְּרָכָיו וּלְאַהֲבָה אתוֹ, וְלַעֲבד אֶת ה' אֱלֹקֶיךָ בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשֶׁךָ. לִשְׁמר אֶת מִצְוֹת ה' וְאֶת חֻקּתָיו אֲשֶׁר אָנכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם - לְטוֹב לָךְ". בני היקר, מה אני מבקש ממך? שבכל מסע החיים שלך - תתן לי יד חזק! תישאר קרוב אלי, תציית להנחיות שאני נותן לך - לטובתך, רק לטובתך, בני. זהו, לא יותר מזה. 

זה פשוט, זה אפשרי, זה קרוב אלינו מאוד - התורה מעידה על כך. ומדוע בכל זאת זה קשה? רק מסיבה אחת: "כִּי יֵצֶר לֵב הָאָדָם רַע מִנְּעֻרָיו"...

ועבודתנו היא להתגבר עליו בכל יום מחדש, בכל פעם מחדש. להלן נביא קטע נפלא של חיזוק בעבודת ה', לפיו נבין, כי כל אדם, בכל יום ובכל רגע נתון - יכול להיות עובד ה' אמיתי. שגיאות וכישלונות העבר - אין בהם כדי לחסום את האפשרויות הנפלאות שפותח בפנינו ההווה. סוד ההצלחה בעבודת ה' הוא ההחלטה לקום ולהתנער ולהתחיל בכל פעם מחדש.

"כל ההתרחקות של רוב העולם מהשם יתברך, הוא רק מחמת נפילות וחלישות הדעת. כי רובם נתנסו כמה פעמים והתחילו בעבודת ה', ואחר כך נפלו למה שנפלו, כל אחד לפי נפילתו, ה' יצילנו. וקצתם התעוררו להתחיל עוד פעם או כמה פעמים, אבל אחר כך כשראו שנפלו שוב, התייאשו מחדש... אבל זה עצת היצר... ובאמת, לא כן הוא, כי בכל יום האדם הוא בריה חדשה ממש, ובכל יום ויום שולח ה' יתברך ישועות חדשות להציל את האדם מהיצר הרע, שזה בבחינת: "בשרו מיום ליום ישועתו". 
נמצא, שבכל יום ויום נעשים עם האדם עניינים חדשים לגמרי, והקב"ה עוזרו ומושיעו בכל יום. ומי יודע - אולי היום יתקבצו כל ההתחלות לעוזרו, ויזכה להתגבר בשלימות על מה שצריך להתגבר?! ואולי עוד מילה אחת בלבד חסרה לבנין הקדושה שהוא צריך להיכנס בו?! על כן אין לאדם לבלבל את עצמו כלל מיום לחברו, כי מי יודע כמה גדולה הישועה החדשה שהשם יתברך ישלח לו היום, אם יזכה להתגבר ולהתחיל מחדש. ואפילו אם עבר האדם מה שעבר, יהיה מה שיהיה, יקבע בדעתו היטב את מאמר החכם: "העבר - אין". 
וגם אם הרבה פעמים ניסה ונכשל, הלוא כל יום הוא אור חדש וסיוע חדש מלמעלה. והבן הדברים היטב! וזהו כלל גדול בעבודת ה', לבל יניח עצמו ליפול... רק עם כל זה יחזק את עצמו בכל האפשר, ויתחיל בכל פעם מחדש כאילו היום התחיל להתקרב לה' יתברך. 
וכתב רבי נחמן מברסלב, שטוב שיאמר האדם בשעת תפילתו: "היום אני מתחיל להידבק בך!" ויעשה בכל פעם התחלה. כי כל ההמשכים הולכים אחר ההתחלות. אם היה מקודם טוב - עכשיו יהיה יותר טוב. ואם חס ושלום מקודם לא היה טוב - בוודאי צריכים ומוכרחים לעשות התחלה חדשה". (ברומו של עולם 150)


© כל הזכויות שמורות ל"דבר תורה" - שיעורי תורה | צור קשר | סליקה בכרטיס אשראי
‪Google+‬‏