בְּמִדְרַשׁ שִׁיר הַשִּׁירִים (פרשה א אות ט) הוּבָא מָשָׁל: 

לַאֲהוּבוֹ שֶׁל מֶלֶךְ, שֶׁהָיָה בֶּן בַּיִת בְּהֵיכָלוֹ שֶׁל מֶלֶךְ, וְהָיָה עוֹשֶׂה רַבּוֹת וּנְצוּרוֹת לִכְבוֹדוֹ שֶׁל הַמֶּלֶךְ. יוֹם אֶחָד קְרָאוֹ הַמֶּלֶךְ וְאָמַר לוֹ: שְׁאַל מִמֶּנִּי מָה אֶתֵּן לָךְ, וְאֶת בַּקָּשָׁתְךָ לֹא אָשִׁיב רֵיקָם. 

חָשַׁב הָאָהוּב בְּלִבּוֹ וְאָמַר: אִם אֲנִי שׁוֹאֵל מִן הַמֶּלֶךְ כֶּסֶף וְזָהָב - הוּא נוֹתֵן לִי; אֲבָנִים טוֹבוֹת וּמַרְגָּלִיּוֹת - הוּא נוֹתֵן לִי, אֲבָל כַּמָּה עֲשִׁירִים יֵשׁ בָּעוֹלָם. וְאִם אֲבַקֵּשׁ מִמֶּנּוּ שֶׁיְּמַנֶּה אוֹתִי לְשַׂר - הוּא יְמַנֶּה אוֹתִי, אַךְ כַּמָּה שָׂרִים יֵשׁ בָּעוֹלָם. 

נִמְלַךְ בְּדַעְתּוֹ וְהֵשִׁיב: אֲדוֹנִי הַמֶּלֶךְ, שְׁאֵלָה אַחַת אֲבַקֵּשׁ! יֵשׁ לַאֲדוֹנִי הַמֶּלֶךְ בַּת יְחִידָה, יָפָה כַּלְּבָנָה בָּרָה כַּחַמָּה, וְאַהֲבַת עוֹלָם אֲהַבְתִּיהָ, תֵּן לִי אוֹתָהּ לְאִשָּׁה, וְאֶזְכֶּה לִהְיוֹת חֲתַן הַמֶּלֶךְ. 

נְתָנָהּ לוֹ הַמֶּלֶךְ, וְגַם נָתַן לוֹ נְדוּנְיָה, אוֹצָר שֶׁל זָהָב וּמַרְגָּלִיּוֹת, וְגַם מִנָּהוּ שַׂר. הֲרֵי שֶׁשָּׁאַל בַּקָּשָׁה יְחִידָה - אַךְ הַכֹּל נִכְלַל בְּבַקָּשָׁתוֹ. 

כָּךְ שְׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְ, 

אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: שְׁאַל מִמֶּנִּי מָה אֶתֵּן לָךְ? אָמַר שְׁלֹמֹה: אִם אֶשְׁאַל כֶּסֶף וְזָהָב וַאֲבָנִים טוֹבוֹת וּמַרְגָּלִיּוֹת - הוּא נוֹתֵן לִי, וּמַה בֶּצַע בְּכֶסֶף וְזָהָב? אֶלָּא הֲרֵינִי מְבַקֵּשׁ אֶת הַחָכְמָה - וְהַכֹּל בִּכְלָל, שֶׁנֶּאֱמַר: "אֹרֶךְ יָמִים בִּימִינָהּ, בִּשְׂמֹאלָהּ עֹשֶׁר וְכָבוֹד". 

עַל כֵּן, גַּם הַמְסַיֵּם אֶת הַתּוֹרָה, יָאֶה לוֹ לְהִקָּרֵא 'חֲתַן תּוֹרָה', שֶׁהַכֹּל כָּלוּל בּוֹ. (תסג)