הלכות ארבעת המינים - כללי

מקבץ הלכות ארבעת המינים לחג הסוכות. קובץ הלכות ארבעת המינים לימי חג הסוכות המובא ב- "שער ההלכה" בחוברת חג הסוכות בהלכה ובאגדה. הציווי בתורה, זיהוי ארבעת המינים - הלכה למשה מסיני, הוצאות מצווה - לא בחינם ובשמחה, האם קטן חייב בארבעת המינים? האם מותר לקנות ארבעת המינים בהקפה או מילד קטן?...

אַרְבַּעַת הַמִּינִים

צִוּוּי הַתּוֹרָה
עַל צִוּוּי לְקִיחַת אַרְבַּעַת הַמִּינִים בְּחַג הַסֻּכּוֹת, נֶאֱמַר בַּתּוֹרָה (ויקרא כג מ): "וּלְקַחְתֶּם לָכֶם בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן, פְּרִי עֵץ הָדָר, כַּפֹּת תְּמָרִים, וַעֲנַף עֵץ עָבֹת, וְעַרְבֵי נָחַל, וּשְׂמַחְתֶּם לִפְנֵי ה' אֱלֹהֵיכֶם שִׁבְעַת יָמִים".


הֲלָכָה לְמֹשֶׁה מִסִּינַי
חֲזַ"ל קִבְּלוּ אִישׁ מִפִּי אִישׁ עַד מֹשֶׁה רַבֵּנוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם, כִּי 'פְּרִי עֵץ הָדָר', הוּא הָאֶתְרוֹג. 'כַּפֹּת תְּמָרִים' הוּא הַלּוּלָב. 'וַעֲנַף עֵץ עָבֹת', הוּא הַהֲדַס. 'וְעַרְבֵי נָחַל', הִיא הָעֲרָבָה. וּלְהַלָּן נְבָאֵר אֶת פְּרָטֵי דִּינֵיהֶם, בְּעֶזְרַת ה'. (שכח)

מִצְוַת אַרְבַּעַת הַמִּינִים הִיא: אֶתְרוֹג אֶחָד, לוּלָב אֶחָד, שְׁלֹשָׁה הֲדַסִּים וּשְׁתֵּי עֲרָבוֹת. וְכֻלָּם מְעַכְּבִים זֶה אֶת זֶה, שֶׁאִם חָסֵר לוֹ אֲפִלּוּ מִין אֶחָד, לֹא קִיֵּם אֶת הַמִּצְוָה. (של)


זָרִיז וְנִשְׂכָּר
יִזְדָּרֵז כָּל אָדָם לִקְנוֹת אֶתְרוֹג וְלוּלָב לְאַחַר יוֹם הַכִּפּוּרִים מִיָּד, וְלֹא יַמְתִּין לְעֶרֶב הֶחָג, וּבִפְרָט יִזְדָּרֵז בִּקְנִיַּת הָאֶתְרוֹג, שֶׁלֹּא קַל כָּל כָּךְ לִמְצֹא אֶתְרוֹג מְהֻדָּר. וְאוּלָם לֹא יְמַהֵר בִּקְנִיַּת הַהֲדַסִּים וְהָעֲרָבוֹת, כְּדֵי שֶׁלֹּא יִתְיַבְּשׁוּ עַד הַחַג. (תוצאות חיים, החיד"א ועוד. ולקחתם לכם ז)


לֹא בְּחִנָּם
יִשְׁתַּדֵּל כָּל אָדָם לִקְנוֹת אֶת אַרְבַּעַת הַמִּינִים מִכַּסְפּוֹ הַפְּרָטִי, [וְכֵן בְּכָל הַמִּצְווֹת כֻּלָּן], וְכַמּוּבָא בַּזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ (תחילת פרשת תרומה): "וִישַׁלֵּם אָדָם שְׂכַר הַמִּצְווֹת מֻשְׁלָם בְּכָל מַה שֶּׁיְּבַקְשׁוּ מִמֶּנּוּ, בֵּין רַב בֵּין מְעַט, וְלֹא יַעֲשֶׂה הַמִּצְוָה בְּשׁוּם פָּנִים וָאֹפֶן בְּחִנָּם. כִּי הָעוֹשֶׂה בְּחִנָּם, הַסִּטְרָא אַחָרָא יוֹנֶקֶת מִמִּצְוָתוֹ וְשׁוֹרָה עָלָיו וּמְטַמֵּאת אוֹתוֹ. אַךְ לְעֻמַּת זֹאת, הַקּוֹנֶה מִכַּסְפּוֹ וּמְשַׁלֵּם שְׂכַר הַמִּצְוָה מֻשְׁלָם וּמִתְאַמֵּץ בְּחֵפֶץ לֵב לַמִּצְוָה - אִם הוֹלֵךְ בַּדֶּרֶךְ הַיָּשָׁר, זוֹכֶה שֶׁהַשְּׁכִינָה שׁוֹרָה בּוֹ וּמְקַדֶּשֶׁת אוֹתוֹ, וּמַכְנִיעַ אֶת הַסִּטְרָא אַחָרָא, וּמַעֲבִיר מִמֶּנּוּ מִדּוֹת רָעוֹת, כְּמוֹ כַּעַס, גַּאֲוָה, תַּאֲווֹת אֲסוּרוֹת, קִנְאָה, שִׂנְאָה, וְעוֹד". עכת"ד. (זוהר הקדוש, חרדים ועוד. פרי עץ הדר א לה. ג ד. ד יט, כא)

אָדָם שֶׁקָּנָה אַרְבַּעַת הַמִּינִים מִכַּסְפּוֹ, וְקִבֵּל גַּם אַרְבַּעַת הַמִּינִים בְּמַתָּנָה מֵחֲבֵרוֹ  - אַף עַל פִּי שֶׁהַמִּינִים שֶׁקָּנָה אֵינָם מְהֻדָּרִים כְּמוֹ אוֹתָם שֶׁקִּבְּלָם בַּמַּתָּנָה, עָדִיף שֶׁיִּטֹּל אֶת הַמִּינִים שֶׁקָּנָה, וְלֹא אֶת הַמְהֻדָּרִים שֶׁקִּבְּלָם בְּמַתָּנָה. (חוות יאיר, תורה לשמה. ד כא)


הוֹצָאוֹת הַמִּצְוָה
יִשְׁתַּדֵּל לִקְנוֹת אַרְבַּעַת הַמִּינִים מְהֻדָּרִים, וּבְעִקָּר שֶׁהָאֶתְרוֹג יִהְיֶה מְהֻדָּר מְאֹד, וַאֲפִלּוּ אִם הַמְּחִיר רַב, לֹא יָחוּס עַל כַּסְפּוֹ, כִּי כְּכָל שֶׁיּוֹסִיף יוֹתֵר - יַשְׁפִּיעוּ לוֹ מִן הַשָּׁמַיִם שֶׁפַע כִּפְלַיִם יוֹתֵר, וְגַם יוֹסִיפוּ לוֹ יָמִים עַל יָמָיו. (שיטה מקובצת, החיד"א. א לד. ב א. ד כה)

לֹא יִתְוַכַּח עִם הַמּוֹכֵר עַל מְחִירֵי הַמִּצְווֹת, אֶלָּא יִקְנֶה בְּשָׂכָר מֻשְׁלָם כָּל מַה שֶּׁיְּבַקְשׁוּ מִמֶּנּוּ, כַּמְבֹאָר בַּזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ הַנַּ"ל. וְכֵן הֵעִיד רַבֵּנוּ חַיִּים וִיטָאל עַל רַבֵּנוּ הָאֲרִ"י זַ"ל, וְזוֹ לְשׁוֹנוֹ: "כְּשֶׁהָיָה קוֹנֶה מוֹרִי זַ"ל אֵיזוֹ מִצְוָה, כְּגוֹן תְּפִלִּין אוֹ אֶתְרוֹג, לֹא הָיָה מַקְפִּיד לָדַעַת כַּמָּה יִתֵּן בַּמִּצְוָה הַהִיא, אֶלָּא הָיָה פּוֹרֵעַ כָּל מַה שֶּׁהָיוּ מְבַקְשִׁים מִמֶּנּוּ בַּפַּעַם הָרִאשׁוֹנָה. וְהָיָה אוֹמֵר לַמּוֹכֵר: הֲרֵי הַמָּעוֹת לְפָנֶיךָ, קַח כָּל מַה שֶּׁתִּרְצֶה!". (שער המצוות דף לז ע"ב. א לד)
טִרְחַת מִצְוָה
הַטּוֹרֵחַ בִּקְנִיַּת אַרְבַּעַת הַמִּינִים, זוֹכֶה לְבָנִים צַדִּיקִים תַּלְמִידֵי חֲכָמִים שֶׁיֵּשׁ לָהֶם לֵב לַתּוֹרָה. וְזוֹכֶה לַאֲרִיכוּת יָמִים, פַּרְנָסָה טוֹבָה, וְתוֹעֶלֶת גְּדוֹלָה לְנַפְשׁוֹ וְגוּפוֹ, וְנִצּוֹל הוּא וְכָל אַנְשֵׁי בֵיתוֹ מִכָּל צָרָה וּמִכָּל גְּזֵרָה רָעָה. (אליה רבה, הפלאה, סדר היום. ג ג. ד יז. ולקחתם לכם ז)


עֲשִׂיַּת הַמִּצְווֹת בְּשִׂמְחָה
כָּתַב רַבִּי חַיִּים וִיטָאל בְּשֵׁם רַבֵּנוּ הָאֲרִ"י זַ"ל, בְּסִפְרוֹ שַׁעַר הַמִּצְווֹת (דף א) וְזוֹ לְשׁוֹנוֹ: דַּע כִּי הָעוֹשֶׂה מִצְוָה, אֵין מַסְפִּיק לוֹ בְּמַה שֶּׁיַּעֲשֶׂה אוֹתָהּ. שֶׁהֲרֵי מָצִינוּ בְּדִבְרֵי חֲזַ"ל (קידושין לט ע"ב) שֶׁאָמְרוּ, כָּל הָעוֹשֶׂה מִצְוָה אַחַת, מְטִיבִים לוֹ וּמַאֲרִיכִים לוֹ יָמָיו. וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה אָמְרוּ, כָּל הַמְקַיֵּם מִצְוָה פְּלוֹנִית, יֵשׁ לוֹ שָׂכָר כָּךְ וְכָךְ. וְהִנֵּה אֲנַחְנוּ רָאִינוּ כַּמָּה וְכַמָּה מִצְווֹת שֶׁעוֹשִׂים בְּנֵי אָדָם וְאֵינָם מִתְקַיְּמִים דִּבְרֵי רַבּוֹתֵינוּ חַס וְשָׁלוֹם בְּעִנְיַן גֹּדֶל שְׂכָרָם אֲפִלּוּ בָּעוֹלָם הַזֶּה. אֲבָל הַשֹּׁרֶשׁ שֶׁהַכֹּל נִשְׁעָן עָלָיו הוּא, שֶׁבַּעֲשִׂיַּת הַמִּצְוָה אַל יַחְשֹׁב שֶׁהִיא עָלָיו כְּמַשָּׂא, וּמְמַהֵר לַהֲסִירָם מֵעָלָיו, אֲבָל יַחְשֹׁב בְּשִׂכְלוֹ כְּאִלּוּ בַּעֲשׂוֹתוֹ אוֹתָהּ הַמִּצְוָה יַרְוִיחַ אֶלֶף אֲלָפִים דִּינְרֵי זָהָב, וְיִהְיֶה שָׂמֵחַ בַּעֲשׂוֹתוֹ אוֹתָהּ הַמִּצְוָה בְּשִׂמְחָה שֶׁאֵין לָהּ קֵץ, מִלֵּב וּמִנֶּפֶשׁ וּבְחֵשֶׁק גָּדוֹל, כְּאִלּוּ מַמָּשׁ בְּפֹעַל נוֹתְנִים לוֹ אֶלֶף אֲלָפִים דִּינְרֵי זָהָב אִם יַעֲשֶׂה אוֹתָהּ הַמִּצְוָה וְכוּ'. וּכְפִי גֹּדֶל שִׂמְחָתוֹ בֶּאֱמֶת וּבְטוּב לֵבָב הַפְּנִימִי, כֵּן יִזְכֶּה לְקַבֵּל אוֹר עֶלְיוֹן. וְאִם יַתְמִיד בָּזֶה, אֵין סָפֵק שֶׁיִּשְׁרֶה עָלָיו רוּחַ הַקֹּדֶשׁ. וְעִנְיָן זֶה נוֹהֵג בְּקִיּוּם כָּל הַמִּצְווֹת כֻּלָּם, וּבֵין בְּעֵת שֶׁעוֹסֵק בַּתּוֹרָה - שֶׁיִּהְיֶה בְּחֵשֶׁק גָּדוֹל נִמְרָץ בְּהִתְלַהֲבוּת עָצוּם כְּאִלּוּ עוֹמֵד לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ וּמְשָׁרֵת לְפָנָיו בְּחֵשֶׁק גָּדוֹל לִמְצֹא חֵן בְּעֵינָיו, לְקַבֵּל מִמֶּנּוּ מַעֲלָה יְתֵרָה וּגְדוֹלָה. עכ"ל. (ד טז)

וְכָתַב עוֹד רַבֵּנוּ הָאֲרִ"י: וְדַע כִּי הָעַצְבוּת גּוֹרֶמֶת מְנִיעַת עֲבוֹדַת ה' וְקִיּוּם הַמִּצְווֹת, וּבִטּוּל עֵסֶק הַתּוֹרָה וְכַוָּנַת הַתְּפִלָּה, וּמְבַטֵּל מַחֲשָׁבָה טוֹבָה לַעֲבֹד אֶת ה', וְהִיא שַׁעַר הַתְחָלַת גֵּרוּי הֲסָתַת הַיֵּצֶר הָרַע אֲפִלּוּ לַצַּדִּיק, בְּהַרְאוֹתוֹ כִּי אֵין לוֹ תּוֹעֶלֶת בָּעֲבוֹדָה אִם יִסּוּרִים בָּאוּ עָלָיו... וּכְשֶׁעוֹבֵד אֶת ה' בְּעִצָּבוֹן, דּוֹמֶה לְעֶבֶד הָעוֹבֵד לְרַבּוֹ בְּפָנִים עֲצֵבוֹת וְזוֹעֲפוֹת. וְהָעִצָּבוֹן נִמְשָׁךְ מִזֻּהֲמַת ס"מ וְכוּ', וְעַל יְדֵי כָּךְ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וּשְׁכִינָתוֹ מִסְתַּלְּקִים מֵעָלָיו. אֲבָל לְהֶפֶךְ, בִּהְיוֹתוֹ עוֹבֵד אֶת ה' בְּשִׂמְחָה, מוֹסִיפָה לוֹ הַשִּׂמְחָה חֵשֶׁק רַב וְאַהֲבָה לְהִדָּבֵק בּוֹ יִתְבָּרַךְ. ע"כ. (שערי קדושה לרבי חיים ויטאל עמוד כד)


עֲשִׂיַּת הַמִּצְוָה לִכְבוֹד ה' יִתְבָּרַךְ בִּלְבַד
גַּם אִם זָכָה לִקְנוֹת אַרְבַּעַת הַמִּינִים מְהֻדָּרִים בְּיוֹתֵר וְשִׁלֵּם בְּמֵיטַב כַּסְפּוֹ בְּשִׂמְחָה, לֹא תָּזוּחַ דַּעְתּוֹ עָלָיו וְיִתְגָּאֶה חַס וְשָׁלוֹם, אֶלָּא יוֹדֶה לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁעָזַר לוֹ וְזִכָּהוּ לְקַיֵּם מִצְווֹתָיו בְּהִדּוּר, וִיכַוֵּן שֶׁהַכֹּל לִכְבוֹדוֹ יִתְבָּרַךְ, וְלֹא בִּשְׁבִיל שֶׁיִּרְאוּהוּ בְּנֵי אָדָם וִישַׁבְּחוּהוּ, וְכַמְבֹאָר בְּשַׁעַר הַמִּצְווֹת (דף א ע"ב) בְּשֵׁם רַבֵּנוּ הָאֲרִ"י זַ"ל, וְזוֹ לְשׁוֹנוֹ: "הָעוֹשֶׂה מִצְוָה, אֵין דַּי לוֹ בְּעֶצֶם הָעֲשִׂיָּה, אֶלָּא צָרִיךְ שֶׁיְּכַוֵּן שֶׁעוֹשֶׂה אוֹתָהּ לְשֵׁם ה' יִתְבָּרַךְ. לְמָשָׁל: בְּעֵת שֶׁמִּסְתַּפֵּר, לֹא דַּי לוֹ בְּמַה שֶּׁלֹּא יַשְׁחִית אֶת הַפֵּאוֹת, אֶלָּא צָרִיךְ שֶׁיְּכַוֵּן שֶׁהוּא מוֹנֵעַ עַצְמוֹ מִלְּהַשְׁחִיתָם כְּדֵי לְקַיֵּם מִצְוַת בּוֹרְאוֹ שֶׁצִּוָּהוּ עַל כָּךְ. וְכֵן בְּכָל מִצְוָה וּמִצְוָה יִהְיֶה זָהִיר וְזָרִיז לְכַוֵּן כַּוָּנָה זוֹ, וְכֵן בְּעֵת שֶׁמִּתְפַּלֵּל לִפְנֵי ה' יִתְבָּרַךְ עַל אֵיזוֹ בַּקָּשָׁה כְּמוֹ מְזוֹנוֹת, עֹשֶׁר, בָּנִים וְכַיּוֹצֵא, לֹא יִתְפַּלֵּל לְסִבַּת עַצְמוֹ שֶׁצָּרִיךְ לְבַקָּשָׁה זוֹ, אֶלָּא לְקַיֵּם מִצְוָתוֹ יִתְבָּרַךְ שֶׁצִּוָּנוּ לְהִתְפַּלֵּל אֵלָיו בְּעֵת צָרוֹתֵינוּ, לְהוֹרוֹת כִּי הוּא אֱלֹקֵינוּ וַאֲנַחְנוּ עַמּוֹ וַעֲבָדָיו, וְאֵלָיו עֵינֵינוּ תְּלוּיוֹת, כְּעֵינֵי עֲבָדִים אֶל יַד אֲדוֹנֵיהֶם, וְאֵין לָנוּ שׁוּם עֵזֶר אִם לֹא מִמֶּנּוּ יִתְבָּרַךְ, וְיָשִׂים כָּל בִּטְחוֹנוֹ עָלָיו". ע"כ.


כִּבּוּד אָב
אִם הָאָב זָקֵן תָּשׁוּשׁ אוֹ חוֹלֶה וְאֵינוֹ יָכוֹל לָלֶכֶת לִטְרֹחַ בְּעַצְמוֹ בִּקְנִיַּת אַרְבַּעַת הַמִּינִים, מִצְוָה עַל הַבֵּן לִטְרֹחַ עֲבוּר אָבִיו וְלִקְנוֹתָם לוֹ, וְלֹא יְשַׁלֵּם הַבֵּן מִכַּסְפּוֹ הַפְּרָטִי שֶׁלּוֹ, אֶלָּא מִכַּסְפּוֹ שֶׁל הָאָב, כַּמְבֹאָר לְעֵיל שֶׁלֹּא נָכוֹן כְּלָל לְקַיֵּם אֶת הַמִּצְווֹת בְּחִנָּם.

וְאוּלָם, כָּל זֶה בְּמִי שֶׁאָבִיו זָקֵן תָּשׁוּשׁ אוֹ חוֹלֶה. אַךְ בֵּן שֶׁאָבִיו, בָּרוּךְ ה', בָּרִיא - אַף עַל פִּי שֶׁכִּבּוּד אָב וָאֵם מִצְוָה גְּדוֹלָה מְאֹד, וְרוֹצֶה הַבֵּן לְכַבֵּד וּלְיַקֵּר אֶת אָבִיו וְלִקְנוֹת לוֹ בְּמַתָּנָה - לֹא נָכוֹן לַעֲשׂוֹת כֵּן, מֵאַחַר וּמַפְסִיד אֶת אָבִיו מִמַּעֲלוֹת כֹּה גְּדוֹלוֹת שֶׁזּוֹכֶה כָּל אָדָם בְּעֶצֶם הַהֲכָנָה וְהַטִּרְחָה לַמִּצְוָה, עַל כֵּן טוֹב יוֹתֵר שֶׁיֵּלֵךְ אָבִיו וְיִטְרַח בַּמִּצְוָה בְּעַצְמוֹ וְיִקְנֶה מִכַּסְפּוֹ. וְאִם אֵין אָבִיו יוֹדֵעַ וּבָקִי בִּפְרָטֵי הַדִּינִים, יֵלֵךְ יַחַד עִם אָבִיו וְיִבְחֲרוּ אֶת הַמִּינִים הַמְהֻדָּרִים בְּיוֹתֵר, וְיִזְכּוּ יַחַד לְכָל הַמַּעֲלוֹת שֶׁנֶּאֶמְרוּ בָּזֶה לְעֵיל.

אִם יֵשׁ לַמּוֹכֵר שְׁנֵי אֶתְרוֹגִים טוֹבִים, אַךְ הָאֶחָד מְהֻדָּר יוֹתֵר מֵהַשֵּׁנִי, וְגַם הָאָב וְגַם הַבֵּן חֲפֵצִים לִקְנוֹת אֶת הַמְהֻדָּר יוֹתֵר - מִן הַדִּין רַשַּׁאי הַבֵּן לְהוֹסִיף מָעוֹת לַמּוֹכֵר עַל מְחִיר הָאֶתְרוֹג הַמְהֻדָּר כְּדֵי לִקְנוֹתוֹ לְעַצְמוֹ, וְאֵין בָּזֶה זִלְזוּל בִּכְבוֹד אָבִיו חַס וְשָׁלוֹם, מֵאַחַר וְעַל כָּל אָדָם לְקַיֵּם בְּעַצְמוֹ אֶת הַמִּצְוָה שֶׁצִּוָּהוּ ה' יִתְבָּרַךְ בְּהִדּוּר כְּכָל הַיּוֹתֵר. (עיין שערי תשובה ס"ס תרנח. לב חיים פלאג'י. רסג)


דֻּגְמָא אִישִׁית
אֵין סָפֵק, כִּי הַחִנּוּךְ הַגָּדוֹל בְּיוֹתֵר הוּא הַדֻּגְמָא הָאִישִׁית שֶׁל הַהוֹרִים, עַל כֵּן, בְּצֵאת הָאָב לִקְנוֹת אֶת אַרְבַּעַת הַמִּינִים, יִקַּח עִמּוֹ אֶת בָּנָיו הַקְּטַנִּים, כְּדֵי לְהַקְנוֹת לָהֶם אֶת שִׂמְחָתוֹ, חֲבִיבוּתוֹ וְהִדּוּרוֹ כְּלַפֵּי הַמִּצְווֹת. (ראשית חכמה. ג ו. ד יט)


מִצְוַת חִנּוּךְ
קָטָן הַיּוֹדֵעַ לְנַעְנֵעַ לוּלָב, חַיָּב אָבִיו לְחַנְּכוֹ לַמִּצְוָה. וְאִם יֵשׁ בִּיכָלְתּוֹ, יִקְנֶה לוֹ אַרְבַּעַת הַמִּינִים, אַךְ אֵין צָרִיךְ שֶׁיִּהְיוּ מְהֻדָּרִים כָּל כָּךְ, אֶלָּא דַּי שֶׁיִּהְיוּ כְּשֵׁרִים. (ג ו. תה)

אוּלָם, מִי שֶׁבָּנָיו גְּדוֹלִים, שֶׁחַיָּבִים בְּמִצְווֹת, מִצְוָה עָלָיו לִקְנוֹת לָהֶם אַרְבַּעַת הַמִּינִים מְהֻדָּרִים וְטוֹבִים כְּיַד ה' הַטּוֹבָה עָלָיו, וְתָבֹא עָלָיו בִּרְכַּת טוֹב. (שצ)


אֵין פְּטוֹר
לִפְנֵי כַּחֲמִשִּׁים שָׁנָה הָיְתָה עֲנִיּוּת גְּדוֹלָה בָּאָרֶץ, וְהָיָה מַחְסוֹר גָּדוֹל בְּאַרְבַּעַת הַמִּינִים, עַל כֵּן בִּמְקוֹמוֹת רַבִּים לֹא קָנוּ כָּל הַצִּבּוּר אַרְבַּעַת הַמִּינִים, אֶלָּא גַּבַּאי בֵּית הַכְּנֶסֶת הָיָה קוֹנֶה, וּמִזֶּה הָיוּ נוֹטְלִים כֻּלָּם. אַךְ הַיּוֹם, בָּרוּךְ ה', יֵשׁ שֶׁפַע טוֹבָה וּבְרָכָה, וּבְכָל מָקוֹם מְצוּיִים אַרְבַּעַת הַמִּינִים, עַל כֵּן לֹא יִסְמֹךְ אָדָם שֶׁיִּקַּח מֵאֲחֵרִים בְּבֵית הַכְּנֶסֶת, אֶלָּא יֵלֵךְ וְיִקְנֶה אַרְבַּעַת הַמִּינִים לְעַצְמוֹ מִכַּסְפּוֹ הַפְּרָטִי, כִּי זוֹ תְּעוּדַת עֲנִיּוּת וּבוּשָׁה לוֹ, שֶׁמּוֹצִיא מִכַּסְפּוֹ לְכָל עִנְיָנָיו הַגַּשְׁמִיִּים, וְאִלּוּ כַּמָּה שְׁקָלִים לְמִצְוָה כֹּה יְקָרָה, פַּעַם בַּשָּׁנָה, מִתְעַצֵּל וּמְקַמֵּץ מִמָּמוֹנוֹ. וְדַי לַמֵּבִין.


קְנִיָּה בַּהֲקָפָה
הַקּוֹנֶה אַרְבַּעַת הַמִּינִים בַּהֲקָפָה, וּכְגוֹן שֶׁאֵין לוֹ כֶּסֶף לְשַׁלֵּם עַתָּה - יוֹצֵא יְדֵי חוֹבָה בָּהֶם, וְיָשִׂים לֵב לִזְכֹּר לְשַׁלֵּם לְאַחַר הֶחָג. (תו)


קְנִיָּה מִקָּטָן
הַנָּכוֹן הוּא שֶׁלֹּא לִקְנוֹת אַרְבַּעַת הַמִּינִים מִיֶּלֶד קָטָן שֶׁלֹּא הִגִּיעַ לְגִיל בַּר מִצְוָה. וּמִכָּל מָקוֹם, אִם אִי אֶפְשָׁר לְהַשִּׂיג מֵאַחֵר, וּבָרוּר לָנוּ שֶׁבָּאוּ לְיָדוֹ כַּדִּין וְלֹא בִּגְנֵבָה חַס וְשָׁלוֹם, מֻתָּר לִקְנוֹת מִמֶּנּוּ, וּבִלְבַד שֶׁאָבִיו מַסְכִּים לְמַעֲשָׂיו. (חושן משפט סימן רלה ס"ב. שיט)

קֹדֶם שֶׁיֵּצֵא הָאָדָם לִקְנִיַּת אַרְבַּעַת הַמִּינִים, נָכוֹן שֶׁיְּשַׁנֵּן אֶת הִלְכוֹתֵיהֶם, כְּדֵי שֶׁיְּדַקְדֵּק וְיֵדַע הֵיטֵב מַה הֵם הַמִּינִים הַכְּשֵׁרִים וְהַמְהֻדָּרִים, וִיקַיֵּם אֶת הַמִּצְוָה כְּתִקְנָהּ. (ג ז)

הַבְהָרָה: הֵן אֱמֶת כִּי רַבּוּ מְאֹד פְּרָטֵי וְדִינִי אַרְבַּעַת הַמִּינִים, אַךְ הִשְׁתַּדַּלְנוּ לִכְתֹּב, בְּסִיַּעְתָּא דִשְׁמַיָּא, אֶת הַדִּינִים הָעִקָּרִיִּים, לְדֵעָה מַה יַּעֲשֶׂה יִשְׂרָאֵל. וּכְבָר כָּתַב מָרָן הַבֵּית יוֹסֵף (סימן תכט): "כִּי הַלּוּלָבִים וְהָאֶתְרוֹגִים, רֻבָּם כְּשֵׁרִים", וְכָל שֶׁכֵּן הַהֲדַסִּים וְהָעֲרָבוֹת שֶׁרֻבָּם כְּכֻלָּם כְּשֵׁרִים.



© כל הזכויות שמורות ל"דבר תורה" - שיעורי תורה | צור קשר | סליקה בכרטיס אשראי
‪Google+‬‏