הלכות ודיני אכילה בסוכה

מקבץ הלכות ודיני אכילה בסוכה בחג הסוכות. קובץ הלכות ודיני אכילה בסוכה לימי חג הסוכות המובא ב- "שער ההלכה" בחוברת חג הסוכות בהלכה ובאגדה: אכילת פת בלילה הראשון, זמן האכילה והקידוש בסוכה, מתי חייבים לאכול בסוכה?, מהו זמן הברכה "לישב בסוכה"?, דין אכל ושכח לברך "ליישב בסוכה", מה הדין אם אדם אוכל בעמידה בסוכה?, על אילו מאכלים יש חובה לברך "ליישב בסוכה"?, האם יש לברך בכניסה לסוכת חברים?, מה הדין לאחד שיצא באמצע הסעודה מחוץ לסוכה?, מהו ההבדל בין מצה לסוכה?, האם קטן חייב בסוכה?...

מִדִּינֵי הָאֲכִילָה בַּסֻּכָּה

אֲכִילַת פַּת בַּלַּיְלָה הָרִאשׁוֹן
מִצְוַת עֲשֵׂה מִן הַתּוֹרָה לֶאֱכֹל כְּזַיִת [27 גְּרָם] פַּת בְּלֵיל יוֹם טוֹב בַּסֻּכָּה, אֶלָּא שֶׁלְּכַתְּחִלָּה יֹאכַל פַּת בְּשִׁעוּר מְעַט יוֹתֵר מִכַּבֵּיצָה [כְּ-60 גְּרָם, כְּבֵיצָה הִיא: 54 גְּרָם], כִּבְכָל סְעוּדַת שַׁבָּת וְיוֹם טוֹב, כִּי אֵין נֶחְשֶׁבֶת סְעוּדַת קֶבַע אֶלָּא בַּאֲכִילַת מְעַט יוֹתֵר מִכְּבֵיצָה פַּת. [וְגַם לָצֵאת יְדֵי חוֹבַת הָאוֹמְרִים שֶׁמִּן הַתּוֹרָה צָרִיךְ לֶאֱכֹל כְּשִׁעוּר זֶה בְּלֵיל הֶחָג בַּסֻּכָּה]. (ק, קיד)

אָדָם הָרָגִישׁ לַאֲכִילַת קֶמַח חִטָּה, יֹאכַל פַּת מִקֶּמַח שִׁבֹּלֶת שׁוּעָל. (חזו"ע פסח עו)

טוֹב לֶאֱכֹל כְּזַיִת פַּת בְּלִי שׁוּם לִפְתָּן מַמָּשִׁי, כְּדָג אוֹ סָלָט וְכַיּוֹצֵא, אוּלָם רַשַּׁאי לְכַתְּחִלָּה לְטָבְלוֹ בְּרֹטֶב אוֹ בְּמָרָק חַם וְכַיּוֹצֵא. (קטו)


זְמַן הָאֲכִילָה
לְכַתְּחִלָּה יֹאכַל כָּל כְּזַיִת [27 גְּרָם] פַּת בְּתוֹךְ זְמַן שֶׁל 4 דַּקּוֹת, וְנִמְצָא שֶׁכְּבֵיצָה [54 גְּרָם] פַּת יֹאכַל בְּמֶשֶׁךְ 8 דַּקּוֹת. אַךְ אִם קָשֶׁה לוֹ לֶאֱכֹל תּוֹךְ זְמַן זֶה, יַקְפִּיד שֶׁלֹּא יִשְׁהֶה יוֹתֵר מִשֶּׁבַע וָחֵצִי דַּקּוֹת לַאֲכִילַת כָּל כְּזַיִת. (קיב)

אִם אֵינוֹ יָכוֹל לֶאֱכֹל כְּבֵיצָה פַּת בְּלֵיל הֶחָג, יֹאכַל לְפָחוֹת כְּזַיִת פַּת, וִיבָרֵךְ 'לִישֵׁב בַּסֻּכָּה'. אַךְ יָשִׂים לֵב, שֶׁכְּשֶׁנּוֹטֵל אֶת יָדָיו קֹדֶם הַסְּעוּדָה, לֹא יְבָרֵךְ 'עַל נְטִילַת יָדַיִם', שֶׁהֲרֵי אֵין מְבָרְכִים עַל הַנְּטִילָה אֶלָּא מֵאֲכִילַת כְּבֵיצָה פַּת, כַּמְבֹאָר בַּחוֹבֶרֶת לְהִלְכוֹת סְעוּדָה.

צָרִיךְ לֶאֱכֹל אֶת כְּזַיִת הַפַּת קֹדֶם חֲצוֹת לַיְלָה [בְּעֵרֶךְ: 23:30]. וְאִם נֶאֱנַס וְלֹא אָכַל קֹדֶם חֲצוֹת, וּכְגוֹן שֶׁיָּרְדוּ גְּשָׁמִים וְלֹא פָּסְקוּ עַד לְאַחַר חֲצוֹת - יֹאכַל לְאַחַר חֲצוֹת, אַךְ לֹא יְבָרֵךְ 'לִישֵׁב בַּסֻּכָּה', אֶלָּא אִם כֵּן אוֹכֵל כְּבֵיצָה פַּת. (קח)


קִדּוּשׁ
בְּכָל יְמֵי הֶחָג, כְּשֶׁמְּקַדְּשִׁים עַל הַיַּיִן [בְּיוֹם טוֹב אוֹ בְּשַׁבַּת חֹל הַמּוֹעֵד - בַּלַּיְלָה וּבַבֹּקֶר], יַעֲמֹד בִּשְׁעַת הַקִּדּוּשׁ, וּלְאַחַר מִכֵּן יְבָרֵךְ 'לִישֵׁב בַּסֻּכָּה', וְיֵשֵׁב וְיִשְׁתֶּה. (שלחן ערוך, הרמ"א, שיורי כנה"ג, הלבוש, ברכי יוסף, הט"ז, כף החיים. קעב) וּבְנֵי אַשְׁכְּנַז נָהֲגוּ לְקַדֵּשׁ מֵיֹשֶב. (הרמ"א סימן תרמג ס"ב)


מָתַי חַיָּב לֶאֱכֹל בַּסֻּכָּה?
בְּכָל יְמֵי חַג הַסֻּכּוֹת אָסוּר לֶאֱכֹל סְעוּדַת קֶבַע חוּץ לַסֻּכָּה, וּסְעוּדַת קֶבַע הִיא כְּשֶׁאוֹכֵל פַּת בְּשִׁעוּר כְּבֵיצָה [54 גְּרָם. וְטוֹב שֶׁיֹּאכַל כְּ-60 גְּרָם], אַךְ אִם אוֹכֵל פַּת פָּחוֹת מִשִּׁעוּר כְּבֵיצָה, אַף שֶׁאוֹכֵל מַאֲכָלִים אֲחֵרִים כְּאֹרֶז, בָּשָׂר וְכַדּוֹמֶה, רַשַּׁאי לֶאֱכֹל סְעוּדָתוֹ חוּץ לַסֻּכָּה. וְאִם מַחְמִיר וְאוֹכֵל בַּסֻּכָּה, לֹא יְבָרֵךְ 'לִישֵׁב בַּסֻּכָּה'. (קלב, קלג, קלד)

הָיָה אוֹכֵל בַּסֻּכָּה וְלֹא הָיָה בְּדַעְתּוֹ לֶאֱכֹל אֶלָּא פָּחוֹת מִכְּבֵיצָה פַּת, וּלְאַחַר מִכֵּן חָזַר בּוֹ וְרוֹצֶה לֶאֱכֹל כְּבֵיצָה פַּת וָמַעְלָה - יְבָרֵךְ עַתָּה 'לִישֵׁב בַּסֻּכָּה', אַף שֶׁמִּכָּאן וָהָלְאָה אֵינוֹ אוֹכֵל עוֹד כְּבֵיצָה. (קלג)


זְמַן הַבְּרָכָה
לְאַחַר שֶׁנָּטַל יָדָיו לִסְעוּדָה, בְּעוֹדוֹ עוֹמֵד, יְבָרֵךְ 'לִישֵׁב בַּסֻּכָּה', וְיֵשֵׁב, וִיבָרֵךְ 'הַמּוֹצִיא'. [לְבַד מִיָּמִים שֶׁיֵּשׁ בָּהֶם קִדּוּשׁ, שֶׁאָז כְּבַר בֵּרַךְ בַּקִּדּוּשׁ, וְכַמְּבֹאָר לְעֵיל.] (זוהר, הרמב"ם, מהר"ם מרוטנבורג, בית יוסף, ראש יוסף, היעב"ץ, הגר"ח פלאג'י, הגר"י פלאג'י, בן איש חי ועוד. קעב) וְיֵש מִבְּנֵי אַשְׁכְּנַז הַמְבָרְכִים 'הַמּוֹצִיא' וְאַחַר כָּךְ 'לִישֵׁב בַּסֻּכָּה'. (הרמ"א סימן תרמג ס"ג)

אָכַל וְשָׁכַח לְבָרֵךְ 'לִישֵׁב בַּסֻּכָּה' - כָּל שֶׁעֲדַיִן הוּא בַּסְּעוּדָה וְאוֹכֵל אוֹ שׁוֹתֶה מַשֶּׁהוּ, רַשַּׁאי לְבָרֵךְ, מֵאַחַר וְכָל מַאֲכָלוֹ וּמַשְׁקֵהוּ בַּסְּעוּדָה נֶחְשָׁבִים כַּאֲכִילַת קֶבַע, וְאָסוּר לוֹ לְאָכְלָם חוּץ לַסֻּכָּה, כַּמְבֹאָר לְהַלָּן. אַךְ אִם אֵינוֹ אוֹכֵל עוֹד כְּלוּם, אֵינוֹ רַשַּׁאי לְבָרֵךְ. (קעח)
הַמְסֻפָּק אִם בֵּרַךְ 'לִישֵׁב בַּסֻּכָּה' אוֹ לֹא, אֵינוֹ מְבָרֵךְ. (קעח)

הָאוֹכֵל בַּסֻּכָּה מֵעֹמֶד, וּכְגוֹן שֶׁאֵין לוֹ כִּסֵּא לָשֶׁבֶת, מְבָרֵךְ 'לִישֵׁב בַּסֻּכָּה', מִכֵּיוָן שֶׁלְּשׁוֹן יְשִׁיבָה אֵינָהּ דַּוְקָא לָשֶׁבֶת, אֶלָּא לְהִתְעַכֵּב בְּמָקוֹם, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר: "וַתֵּשְׁבוּ בְקָדֵשׁ יָמִים רַבִּים". (קעה)


מִינֵי דָּגָן
הָאוֹכֵל עוּגָה אוֹ תַּבְשִׁיל מִמִּינֵי דָּגָן, [כְּאִטְרִיּוֹת, סִיגָרִים, קוּבֶּה, וְכַיּוֹצֵא] מִשִּׁעוּר כְּבֵיצָה וָמַעְלָה, חַיָּב לֶאֱכֹל בַּסֻּכָּה, אַךְ לֹא יְבָרֵךְ 'לִישֵׁב בַּסֻּכָּה', אֶלָּא אִם כֵּן אוֹכֵל כְּשִׁעוּר ג' בֵּיצִים [162 גְּרָם]. (קלד)

וְהַטַּעַם בָּזֶה - כֵּיוָן שֶׁיֵּשׁ מַחֲלֹקֶת הַפּוֹסְקִים אִם לְבָרֵךְ עַל כְּבֵיצָה עוּגָה, וְלַהֲלָכָה אֵין אָנוּ מְבָרְכִים, כִּי סָפֵק בְּרָכוֹת לְהָקֵל, אַךְ כְּשֶׁאוֹכֵל שִׁעוּר ג' בֵּיצִים, כֵּיוָן שֶׁלְּדַעַת הָרַמְבַּ"ם וּמָרָן הֲרֵי זֶה שִׁעוּר קְבִיעוּת סְעוּדָה [וּלְדִבְרֵיהֶם, בְּשִׁעוּר כָּזֶה בְּעוּגָה, דִּינוֹ כְּלֶחֶם וּמְבָרֵךְ 'הַמּוֹצִיא' וּבִרְכַּת הַמָּזוֹן] - אַף עַל פִּי שֶׁלְּדַעַת רַשִׁ"י קְבִיעוּת סְעוּדָה הוּא ד' בֵּיצִים, מִכָּל מָקוֹם יֵשׁ לָנוּ סָפֵק סְפֵיקָא לְבָרֵךְ, שֶׁמָּא הֲלָכָה שֶׁעַל שִׁעוּר כְּבֵיצָה צָרִיךְ לְבָרֵךְ, וְשֶׁמָּא הֲלָכָה שֶׁקְּבִיעוּת סְעוּדָה הוּא כְּשִׁעוּר ג' בֵּיצִים. וְאַף עַל פִּי שֶׁאֵין לְבָרֵךְ לְכַתְּחִלָּה עַל פִּי סָפֵק סְפֵיקָא, מִכָּל מָקוֹם, כְּשֶׁהַמִּצְוָה מִן הַתּוֹרָה, מְבָרְכִים עַל פִּי סָפֵק סְפֵיקָא. (קלד)

וּלְאוֹר הָאָמוּר, מַה שֶּׁמָּצוּי כַּיּוֹם, בָּרוּךְ ה', בְּהַרְבֵּה בָּתֵּי כְּנֶסֶת בְּשַׁבָּתוֹת וְיָמִים טוֹבִים שֶׁמִּתְפַּלְלִים בְּנֵץ הַחַמָּה, וּמְקַיְּמִים לְאַחַר מִכֵּן שִׁעוּר בַּהֲלָכָה וּבָאַגָּדָה, וְקֹדֶם הַשִּׁעוּר מְקַדְּשִׁים עַל הַיַּיִן וְאוֹכְלִים מִינֵי מְזוֹנוֹת - בִּימֵי הֶחָג יְקַיְּמוּ אֶת הַשִּׁעוּר בַּסֻּכָּה, מֵאַחַר וּבְדֶרֶךְ כְּלָל אוֹכְלִים מְזוֹנוֹת בְּשִׁעוּר כְּבֵיצָה. (קמא)

אִם מְבִיאִים לְקִדּוּשׁ קוּגֶל וּבּוּרֶקָס, שֶׁנִּמְצָא אָז שֶׁבְּקַלּוּת מַגִּיעִים לְכַמּוּת שֶׁל ג' בֵּיצִים [162 גְּרָם] - יַעַמְדוּ כֻּלָּם, וִיבָרֵךְ הַמְקַדֵּשׁ עַל הַיַּיִן מֵעֹמֶד שְׁתֵּי בְּרָכוֹת: 'בּוֹרֵא פְּרִי הַגֶּפֶן' וְלִישֵׁב בַּסֻּכָּה', וְיֵשְׁבוּ.
אִם חָשַׁב שֶׁיֹּאכַל מְעַט מְזוֹנוֹת, וּלְאַחַר מִכֵּן נִמְלַךְ בְּדַעְתּוֹ וְרוֹצֶה לֶאֱכֹל כְּשִׁעוּר ג' בֵּיצִים [162 גְּרָם] - יְבָרֵךְ עַתָּה 'לִישֵׁב בַּסֻּכָּה'.


שְׁאָר מַאֲכָלִים וּמַשְׁקִים
הָאוֹכֵל פֵּרוֹת, יְרָקוֹת, אֹרֶז, בָּשָׂר וְכָל מִינֵי מַאֲכָלִים שֶׁאֵינָם מִמִּינֵי דָּגָן, וְכֵן הַשּׁוֹתֶה כָּל מַשְׁקֶה שֶׁהוּא, תֵּה, קָפֶה וַאֲפִלּוּ יַיִן - הֲרֵיהוּ פָּטוּר מִן הַסֻּכָּה, וַאֲפִלּוּ אִם קָבַע עַצְמוֹ עַל מַאֲכָלִים וּמַשְׁקִים אֵלּוּ אֵינוֹ חַיָּב בַּסֻּכָּה. וְלָכֵן, הַמַּבְדִּיל עַל הַיַּיִן בְּמוֹצָאֵי הֶחָג אוֹ בְּמוֹצָאֵי שַׁבָּת שֶׁל חֹל הַמּוֹעֵד, אֵינוֹ חַיָּב לְהַבְדִּיל בַּסֻּכָּה. (שו"ע ורמ"א תרלט ס"ב. קלז)

הַמַּחְמִיר עַל עַצְמוֹ שֶׁלֹּא לֶאֱכֹל וְלֹא לִשְׁתּוֹת כְּלוּם חוּץ לַסֻּכָּה וַאֲפִלּוּ מַיִם, הֲרֵי זֶה מְשֻׁבָּח וְתָבֹא עָלָיו בְּרָכָה, אַךְ יִזָּהֵר שֶׁלֹּא יְבָרֵךְ 'לִישֵׁב בַּסֻּכָּה'. וּמִכָּל מָקוֹם, אֲפִלּוּ תַּלְמִיד חָכָם רַשַּׁאי שֶׁלֹּא לְהַחְמִיר חֻמְרָה זוֹ, וְאֵינוֹ נֶחְשָׁב כְּמִי שֶׁאֵינוֹ מְדַקְדֵּק בַּמִּצְווֹת.
שֶׁכֵּן מָצָאנוּ לַתַּנָּאִים רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן שָׁמוּעַ (יומא עט ע"ב) וְרַבִּי צָדוֹק (סוכה כו ע"ב) שֶׁאָכְלוּ חוּץ לַסֻּכָּה. (הר"ן ובית יוסף. קלט)


סֻכַּת חֲבֵרוֹ
יֵשׁ מִבְּנֵי אַשְׁכְּנַז שֶׁנָּהֲגוּ לְבָרֵךְ בְּכָל פַּעַם שֶׁנִּכְנָסִים לְסֻכַּת חַבְרֵיהֶם אַף בְּאֹפֶן שֶׁאֵינָם טוֹעֲמִים שָׁם כְּלוּם, אוּלָם מִנְהַג בְּנֵי סְפָרַד אֵינוֹ כֵן, וְאֵין לְשַׁנּוֹת. (כדעת העיטור, מחזור ויטרי, צרור החיים תלמיד הרשב"א, המגיד משנה, ארחות חיים, אבודרהם, המרדכי, טור, ערוך השלחן ושכן דעת הרמ"א, לחם יהודה עייאש, מזבח אדמה, פתח הדביר, מאמר מרדכי, כף החיים ועוד. קעז)


אֲכִילָה חוּץ לַסֻּכָּה בְּאֶמְצַע הַסְּעוּדָה
כְּשֶׁאוֹכְלִים סְעוּדַת קֶבַע בַּסֻּכָּה, אָסוּר לֶאֱכֹל אוֹ לִשְׁתּוֹת כְּלוּם חוּץ לַסֻּכָּה, מֵאַחַר וְכָל טְעִימָה שֶׁהִיא בַּסְּעוּדָה, נֶחְשֶׁבֶת כַּאֲכִילַת קֶבַע. עַל כֵּן, הַיּוֹצֵא בְּאֶמְצַע הַסְּעוּדָה לַמִּטְבָּח, יִזָּהֵר שֶׁלֹּא יִטְעַם שָׁם שׁוּם מַאֲכָל, וַאֲפִלּוּ מַיִם לֹא יִשְׁתֶּה שָׁם. וְהוּא הַדִּין שֶׁאָסוּר לָצֵאת מֵהַסֻּכָּה כְּשֶׁמַּאֲכָל בְּפִיו, אֶלָּא יִגְמֹר הַמַּאֲכָל וְאַחַר כָּךְ יֵצֵא. (קמה)

גַּם כְּשֶׁקּוֹבֵעַ עַצְמוֹ עַל אֲכִילַת עוּגוֹת בַּסֻּכָּה, יַקְפִּיד שֶׁלֹּא יִשְׁתֶּה וְלֹא יֹאכַל כְּלוּם חוּץ לַסֻּכָּה, מֵאַחַר וְעַתָּה הוּא כְּאוֹכֵל סְעוּדַת קֶבַע.


אוֹהֵב מִצְווֹת
בְּכָל שִׁבְעַת יְמֵי הֶחָג, כְּשֶׁאוֹכֵל סְעוּדָה עִם פַּת בַּסֻּכָּה, מְקַיֵּם מִצְוָה בַּאֲכִילָתוֹ. (רבנו חננאל, הגר"א, סוכת דוד ועוד. קא) וְטוֹב לֶאֱכֹל סְעוּדַת פַּת בַּבֹּקֶר וּבַעֶרֶב בְּחוֹל הַמּוֹעֵד. (מגן אברהם. חזו"ע יו"ט קסה)


הַהֶבְדֵּל בֵּין מַצָּה לְסֻכָּה
וְיֵשׁ לְהָבִין, מַדּוּעַ בְּחַג הַפֶּסַח אָנוּ מְבָרְכִים 'אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו וְצִוָּנוּ עַל אֲכִילַת מַצָּה' בַּלַּיְלָה הָרִאשׁוֹן בִּלְבַד, וְאִלּוּ עַל הָאֲכִילָה בַּסֻּכָּה אָנוּ מְבָרְכִים 'אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו וְצִוָּנוּ לִישֵׁב בַּסֻּכָּה' בְּכָל שִׁבְעַת יְמֵי הֶחָג, וַהֲלֹא כְּשֵׁם שֶׁבְּחַג הַפֶּסַח אֵין חוֹבָה מֵהַתּוֹרָה לֶאֱכֹל מַצָּה חוּץ מֵהַלַּיְלָה הָרִאשׁוֹן, כָּךְ גַּם בְּחַג הַסֻּכּוֹת אֵין חוֹבָה לֶאֱכֹל פַּת חוּץ מֵהַלַּיְלָה הָרִאשׁוֹן? וְיֵשׁ לְיַשֵּׁב, לְפִי שֶׁבְּפֶסַח יָכוֹל אָדָם לְהִתְקַיֵּם בִּשְׁאָר הַיָּמִים בְּלֹא אֲכִילַת מַצָּה וְיִהְיֶה נִזּוֹן בְּפֵרוֹת וִירָקוֹת, מַה שֶּׁאֵין כֵּן בַּסֻּכָּה, שֶׁאֵין אָדָם יָכוֹל לְהִתְקַיֵּם בְּלֹא שֵׁנָה שְׁלֹשָׁה יָמִים, וְאִם כֵּן, חַיָּב הוּא לִישֹׁן בַּסֻּכָּה, נִמְצָא שֶׁהוּא מֻכְרָח לְקַיֵּם אֶת הַמִּצְוָה לָדוּר בַּסֻּכָּה. (הרז"ה פסחים כו ע"ב, מהר"ם חלאווה) אֶלָּא שֶׁעַל הַשֵּׁנָה לֹא תִּקְּנוּ חֲכָמִים לְבָרֵךְ 'אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו וְצִוָּנוּ לִישֹׁן בַּסֻּכָּה', מֵחֲשָׁשׁ שֶׁמָּא לֹא יִישַׁן, לְכָךְ תִּקְּנוּ לְבָרֵךְ עַל הָאֲכִילָה, וּבָזֶה פּוֹטֵר גַּם אֶת הַשֵּׁנָה. (תוספות ברכות יא ע"ב. קצא)


קְטַנִּים
קָטָן בַּגִּיל חָמֵשׁ אוֹ שֵׁשׁ שָׁנִים, חַיָּבִים לְחַנְּכוֹ לְמִצְוַת סֻכָּה, כְּדֵי שֶׁיִּתְרַגֵּל בַּמִּצְוָה לִכְשֶׁיִּגְדַּל, וְעַל כֵּן יֵשׁ לְהַסְבִּיר לוֹ וּלְלַמְּדוֹ שֶׁלֹּא יֹאכַל חוּץ לַסֻּכָּה. (קנב)

אָסוּר לָתֵת לְיֶלֶד קָטָן לֶחֶם יוֹתֵר מִשִּׁעוּר כְּבֵיצָה [54 גְּרָם] שֶׁיֹּאכַל חוּץ לַסֻּכָּה, מֵאַחַר וּכְלָל גָּדוֹל בְּיָדֵינוּ שֶׁאָסוּר לָתֵת לְקָטָן אִסּוּר בַּיָּדַיִם, וְכָל שֶׁכֵּן כָּאן, שֶׁהוּא אִסּוּר מִן הַתּוֹרָה שֶׁל אֲכִילַת פַּת כְּבֵיצָה חוּץ לַסֻּכָּה, שֶׁבְּוַדַּאי אֵין לָתֵת לוֹ. וְגַם הַנָּשִׁים, שֶׁאֵינָן חַיָּבוֹת בַּסֻּכָּה, אָסוּר לָהֶן לָתֵת לְיֶלֶד קָטָן לֶאֱכֹל חוּץ לַסֻּכָּה. (קנב)


© כל הזכויות שמורות ל"דבר תורה" - שיעורי תורה | צור קשר | סליקה בכרטיס אשראי
‪Google+‬‏