הלכות ליל חג הסוכות

ות המובא ב- "שער ההלכה" בחוברת חג הסוכות בהלכה ובאגדה: הכניסה לסוכה, הקידוש וכוס של ברכה, הזימון וברכת המזון בחג הסוכות, לימוד משניות בסוכה...

לֵיל הֶחָג בחג הסוכות

הַכְּנִיסָה לַסֻּכָּה
כַּאֲשֶׁר נִכְנָס כָּל אָדָם לַסֻּכָּה, יַעֲמֹד בְּפֶתַח הַסֻּכָּה מִבִּפְנִים, וְיַזְמִין אֶת הָאֻשְׁפִּיזִין, כַּמּוּבָא הַנֻּסָּח בַּסִּדּוּרִים. וְכָתוּב בַּזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ, שֶׁכַּאֲשֶׁר רַב הַמְנוּנָא סָבָא הָיָה נִכְנָס לַסֻּכָּה, הָיָה שָׂמֵחַ, וְעוֹמֵד בְּפֶתַח הַסֻּכָּה מִבִּפְנִים, וּמַזְמִין אֶת הָאֻשְׁפִּיזִין וְאוֹמֵר: "'בַּסֻּכֹּת תֵּשְׁבוּ שִׁבְעַת יָמִים'. תִּיבוּ אֻשְׁפִּיזִין עִלָּאִין תִּיבוּ, תִּיבוּ אֻשְׁפִּיזֵי מְהֵימְנוּתָא תִּיבוּ", אָרִים יְדוֹי וְחָדֵי וַאֲמַר: "זַכָּאָה חוּלָקָנָא, זַכָּאָה חוּלָקְהוּן דְּיִשְׂרָאֵל, דִּכְתִיב: 'כִּי חֵלֶק ה' עַמּוֹ, יַעֲקֹב חֶבֶל נַחֲלָתוֹ'", וַהֲוָה יְתִיב. תַּרְגּוּם: "שְׁבוּ אוֹרְחִים עֶלְיוֹנִים שְׁבוּ, שְׁבוּ אוֹרְחֵי הָאֱמוּנָה שְׁבוּ". הֵרִים יָדָיו וְשָׂמַח וְאָמַר: "אַשְׁרֵי חֶלְקֵנוּ, וְאַשְׁרֵי חֶלְקָם שֶׁל יִשְׂרָאֵל, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר: 'כִּי חֵלֶק ה' עַמּוֹ, יַעֲקֹב חֶבֶל נַחֲלָתוֹ'", וְהָיָה יוֹשֵׁב. (זוהר פרשת אמור דף קג ע"ב)

לֹא רַק בַּלַּיְלָה הָרִאשׁוֹן יַזְמִין אֶת הָאֻשְׁפִּיזִין בַּנֻּסָּח הַכָּתוּב, אֶלָּא בְּכָל יוֹם שֶׁנִּכְנָס לַסֻּכָּה יַזְמִין אֶת הָאֻשְׁפִּיזִין, כִּי בְּלֹא הַזְמָנָה אֵינָם בָּאִים. (השל"ה. פסקי תשובות שפז)


קִדּוּשׁ
מְקַדְּשִׁים עַל הַיַּיִן בַּסֻּכָּה, וּמְבָרְכִים אַרְבַּע בְּרָכוֹת: 'בּוֹרֵא פְּרִי הַגֶּפֶן', 'מְקַדֵּשׁ יִשְׂרָאֵל וְהַזְּמַנִּים', 'לִישֵׁב בַּסֻּכָּה' וְ'שֶׁהֶחֱיָנוּ'. וְאִם שָׁכַח לְבָרֵךְ 'שֶׁהֶחֱיָנוּ', רַשַּׁאי לְבָרֵךְ בְּמֶשֶׁךְ כָּל שִׁבְעַת יְמֵי הֶחָג. (צה, קעד)

הַנּוּסַח הַמְּדוּיָק בַּבְּרָכָה: 'לִישֵׁב בְּסֻכָּה' חִירִיק תַּחַת הל' וְלֹא צֵירֵה. כְּמוֹ: וְזֹאת לִיהוּדָה, לִיסוֹד אָרֶץ, לִירוֹת בְּמוֹ אֹפֶל, לִישֵׁנֵי, לִישׁוּעָתְךָ וְעוֹד. (שלמי ציבור, פתח הדביר, הרד"ק. קעב)

יֵשׁ לְהַזְכִּיר לִבְנוֹת סְפָרַד, שֶׁלֹּא תַּעֲנֶינָה 'אָמֵן' אַחַר בִּרְכַּת 'לִישֵׁב בַּסֻּכָּה' שֶׁמְּבָרֵךְ הַמְקַדֵּשׁ, כִּי מֵאַחַר וְהַנָּשִׁים פְּטוּרוֹת מִמִּצְוַת סֻכָּה, אִם כֵּן, עֲנִיַּת 'אָמֵן' נֶחְשֶׁבֶת לָהֶן כְּהֶפְסֵק בֵּין הַקִּדּוּשׁ לִטְעִימַת הַיַּיִן. אֲבָל בְּנוֹת אַשְׁכְּנַז רַשָּׁאִיּוֹת לַעֲנוֹת אָמֵן, כְּדִלְהַלָּן. (קמט)

סְעוּדַת הֶחָג - דִּינֵי אֲכִילַת הַפַּת בְּלֵיל הֶחָג, יִתְבָּאֲרוּ לְהַלָּן בְּדִינֵי הָאֲכִילָה בַּסֻּכָּה.


כּוֹס שֶׁל בְּרָכָה
בְּכָל הַשָּׁנָה כַּאֲשֶׁר יֵשׁ זִמּוּן, מִצְוָה לְבָרֵךְ עַל כּוֹס יַיִן. וּכְבָר הֶאֱרִיכוּ רַבּוֹתֵינוּ בַּתּוֹעֶלֶת הָרוּחָנִית הָעֲצוּמָה לַמְבָרֵךְ עַל הַכּוֹס, וְזוֹכֶה לְתַקֵּן אֶת פְּגַם הַבְּרִית, וְגַם לְהַעֲלוֹת אֶת הַשְּׁכִינָה לְרוּם הַמַּעֲלוֹת וּמִתְבָּרֶכֶת עַל יָדוֹ, וְזוֹכֶה שֶׁנִּשְׁמָתוֹ תָּאִיר בְּאוֹר הַתּוֹרָה. [וְסִפֵּר הרה"ג רַבִּי בֶּן צִיּוֹן מוּצָפִי שְׁלִיטָ"א, שֶׁאָמַר לוֹ אָבִיו רַבִּי סַלְמָן זַצַ"ל, שֶׁשָּׁמַע מֵהַגָּאוֹן רַבֵּנוּ יוֹסֵף חַיִּים וְרַבֵּנוּ יְהוּדָה פְתָיָה זַצַ"ל, כִּי מַעֲלַת הַמְזַמֵּן עַל הַכּוֹס יוֹתֵר מִמַּעֲלַת מִי שֶׁעוֹלֶה אֶלֶף עֲלִיּוֹת שִׁשִּׁי לַסֵּפֶר תּוֹרָה בְּשַׁבַּת קֹדֶשׁ.] (שיבת ציון חלק א עמוד רפז)

לְאַחַר שֶׁשָּׁתָה הַמְזַמֵּן אֶת הַיַּיִן, יִשְׁלַח אֶת הַכּוֹס לְאִשְׁתּוֹ, שֶׁתִּטְעַם מִמֶּנּוּ וְתִתְבָּרֵךְ מִכּוֹס שֶׁל בְּרָכָה. וְטוֹב שֶׁיִּתֵּן לְכָל הַנִּמְצָאִים שָׁם, כְּדֵי שֶׁתָּחוּל הַבְּרָכָה עַל כֻּלָּם. (ברכות נא ע"ב. זוהר. רבנו האר"י. סימן קפג סעיף ד ומשנ"ב ועוד)

יֵשׁ לָשִׂים לֵב, שֶׁכַּאֲשֶׁר נוֹתֵן הַמְזַמֵּן לִטְעֹם מִכּוֹס שֶׁל בְּרָכָה, שֶׁיְּכַוֵּן לְהוֹצִיאָם יְדֵי חוֹבָה בְּבִרְכַּת 'בּוֹרֵא פְּרִי הַגֶּפֶן'. וְאִם לֹא כִּוֵּן, יָשִׂימוּ לֵב לְבָרֵךְ קֹדֶם הַטְּעִימָה.

קֹדֶם הַזִּמּוּן יִשְׁטֹף אֶת הַכּוֹס מִבַּחוּץ וִישַׁפְשֵׁף בְּיָדָיו מִבִּפְנִים. יִמְזֹג בַּכּוֹס יַיִן, וִיקַבֵּל הַמְזַמֵּן אֶת הַכּוֹס בִּשְׁתֵּי יָדָיו מֵאָדָם אַחֵר שֶׁיִּתֵּן לוֹ גַּם כֵּן בִּשְׁתֵּי יָדָיו. וּבַבְּרָכָה יֹאחֵז אֶת הַכּוֹס בְּיָדוֹ הַיְמָנִית לְלֹא סִיּוּעַ מִיָּדוֹ הַשְּׂמָאלִית, וְיַגְבִּיהֶנּוּ מֵעַל הַשֻּׁלְחָן טֶפַח [8 ס"מ]. וְאִם קָשֶׁה לוֹ לְהַגְבִּיהוֹ כָּל זְמַן הַבְּרָכָה, יִשְׁתַּדֵּל לְהַגְבִּיהוֹ לְפָחוֹת בַּבְּרָכָה הָרִאשׁוֹנָה, וּלְאַחַר מִכֵּן יֹאחֵז בּוֹ כְּשֶׁהוּא מֻנָּח עַל הַשֻּׁלְחָן. (חזו"ע פסח קיד. שיבת ציון ח"א רצג)

בְּנֻסַּח הַזִּמּוּן אוֹמֵר: "בִּרְשׁוּת מַלְכָּא עִלָּאָה קַדִּישָׁא, [וּבִרְשׁוּת שַׁבָּת מַלְכְּתָא,] וּבִרְשׁוּת יוֹמָא טָבָא אֻשְׁפִּיזָא קַדִּישָׁא, וּבִרְשׁוּת שִׁבְעָה אֻשְׁפִּיזִין עִלָּאִין קַדִּישִׁין". (שיבת ציון ח"א רצו)


בִּרְכַּת הַמָּזוֹן
יְבָרֵךְ בִּרְכַּת הַמָּזוֹן בְּשִׂמְחָה גְּדוֹלָה וּבְכַוָּנַת הַלֵּב. וְכָתוּב בַּזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ, שֶׁכְּכָל שֶׁיְּכַוֵּן יוֹתֵר בְּבִרְכַּת הַמָּזוֹן, וִיבָרֵךְ יוֹתֵר בְּשִׂמְחָה, כָּךְ יִזְכֶּה לְקַבֵּל מִשָּׁמַיִם שֶׁפַע טוֹבָה וּבְרָכָה יוֹתֵר, וְיִזְכֶּה גַּם כֵּן לִדְרָגוֹת גְּבוֹהוֹת מְאֹד בָּרוּחָנִיּוּת. (כף החיים סופר סימן קנז ס"ק כג)
יָשִׂים לֵב לוֹמַר 'יַעֲלֶה וְיָבֹא' בְּבִרְכַּת הַמָּזוֹן. וְאִם טָעָה וְלֹא אֲמָרוֹ - אִם נִזְכַּר כְּשֶׁאָמַר 'בָּרוּךְ אַתָּה ה'', קֹדֶם שֶׁסִּיֵּם 'בּוֹנֵה יְרוּשָׁלַיִם', יֹאמַר 'לַמְּדֵנִי חֻקֶּיךָ', שֶׁיֵּרָאֶה כְּאוֹמֵר פָּסוּק, וְיַחֲזֹר לוֹמַר 'יַעֲלֶה וְיָבֹא'. וְאִם נִזְכַּר אַחַר שֶׁחָתַם 'בּוֹנֵה יְרוּשָׁלַיִם', יֹאמַר בְּשֵׁם וּמַלְכוּת: "בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱלֹקֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם אֲשֶׁר נָתַן [בשבת: שַׁבָּתוֹת לִמְנוּחָה לְעַמּוֹ יִשְׂרָאֵל בְּאַהֲבָה לְאוֹת וְלִבְרִית וְ] יָמִים טוֹבִים לְעַמּוֹ יִשְׂרָאֵל לְשָׂשׂוֹן וּלְשִׂמְחָה, אֶת יוֹם חַג הַסֻּכּוֹת הַזֶּה, אֶת יוֹם טוֹב מִקְרָא קֹדֶשׁ הַזֶּה, בָּרוּךְ אַתָּה ה' מְקַדֵּשׁ [בשבת: הַשַּׁבָּת וְ] יִשְׂרָאֵל וְהַזְּמַנִּים". וְהוּא הַדִּין אִם הִתְחִיל בְּרָכָה רְבִיעִית וְאָמַר 'בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱלֹקֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם', וְנִזְכַּר קֹדֶם שֶׁאָמַר 'לָעַד הָאֵל אָבִינוּ...', שֶׁיֹּאמַר שָׁם אֶת הַנֻּסָּח הַקּוֹדֵם 'אֲשֶׁר נָתַן...'. אַךְ אִם נִזְכַּר אַחַר שֶׁאָמַר תֵּבַת 'לָעַד ...', חוֹזֵר לִתְחִלַּת בִּרְכַּת הַמָּזוֹן. 

וְהוּא הַדִּין לְאִשָּׁה שֶׁשָּׁכְחָה לוֹמַר 'יַעֲלֶה וְיָבֹא', אֶלָּא שֶׁאִם נִזְכְּרָה אַחַר שֶׁאָמְרָה תֵּבַת 'לָעַד', אֵינָהּ חוֹזֶרֶת לִתְחִלַּת בִּרְכַּת הַמָּזוֹן, אֶלָּא מַמְשִׁיכָה עַל הַסֵּדֶר. שֶׁאֵין זֶה דּוֹמֶה לְלֵיל רִאשׁוֹן שֶׁל פֶּסַח שֶׁחַיֶּבֶת לַחֲזֹר כְּדִין הָאִישׁ, כִּי שָׁם הִיא חַיֶּבֶת לֶאֱכֹל מַצָּה מֵהַתּוֹרָה לְכָל הַדֵּעוֹת, אֲבָל כָּאן כְּיוָן שֶׁהִיא פְּטוּרָה מִסֻּכָּה, לֹא בָּרוּר שֶׁחַיֶּבֶת לֶאֱכֹל פַּת בִּגְלַל יוֹם טוֹב, וְלָכֵן מִסָּפֵק אֵינָהּ חוֹזֶרֶת.

אִם שָׁכַח לוֹמַר 'יַעֲלֶה וְיָבֹא' לַמָּחֳרָת בִּסְעוּדַת הַבֹּקֶר, דִּינוֹ כְּדִין הָאִשָּׁה שֶׁשָּׁכְחָה.

אִם לְאַחַר שֶׁבֵּרַךְ בִּרְכַּת הַמָּזוֹן הִסְתַּפֵּק אִם אָמַר 'יַעֲלֶה וְיָבֹא' אוֹ לֹא - אֵינוֹ חוֹזֵר, מֵאַחַר וּקְדֻשַּׁת הַיּוֹם גּוֹרֶמֶת לוֹ לִזְכֹּר שֶׁהַיּוֹם חַג וּמִן הַסְּתָם אָמַר 'יַעֲלֶה וְיָבֹא'. וְהוּא הַדִּין בַּמְסֻפָּק אִם אָמַר 'רְצֵה וְהַחֲלִיצֵנוּ' בְּשַׁבָּת, שֶׁאֵינוֹ חוֹזֵר. (קז)


מִשְׁנָיוֹת
נָהֲגוּ לִלְמֹד מִשְׁנָיוֹת מַסֶּכֶת סֻכָּה לְאַחַר הַסְּעוּדָה, כִּי 'דָּבָר בְּעִתּוֹ מַה טּוֹב'. (משלי טו כג) וְעַל כָּל פָּנִים עָדִיף לִלְמֹד מִסְפַּר מִשְׁנָיוֹת בַּהֲבָנָה מֵאֲשֶׁר לִקְרֹא אֶת כָּל הַמַּסֶּכֶת לְלֹא הֲבָנָה, כִּי בִּקְרִיאַת דִּבְרֵי תּוֹרָה בְּלִי הֲבָנָה כְּלָל, אֵינוֹ מְקַיֵּם מִצְוַת תַּלְמוּד תּוֹרָה. (מג"א סימן נ סק"ב)


© כל הזכויות שמורות ל"דבר תורה" - שיעורי תורה | צור קשר | סליקה בכרטיס אשראי
‪Google+‬‏