יצחק אבינו - האושפזין ביום השני

"לימוד ליום שני של חג הסוכות" עיון בדרכי האבות ממדרשי חז"ל -הלקחים הנלמדים משבעת האושפיזין דווקא ביום השני של חג הסוכות מזמינים את "יצחק אבינו" - אם נבין כיצד הוא עשה את רצון ה' וניקח משהו מדרך עבודת ה' שלו הרי שהשנה הבעל"ט תיראה אחת לגמרי...

יצחק אבינו - האושפיזין ביום השני

הולדת יצחק
שנים רבות ציפו אברהם ושרה אל הבן המיוחל, שיהא ממשיך דרכו של אברהם אבינו. ואולם, הקב"ה עיכב את הולדתו בכוונה תחילה - "לא נוצר יצחק - עד שלא נימול אברהם אבינו ונקרא שלם, ונתוסף לו אות ה"א לשלימותו". (זוהר ח"א צו ע"א)

בליל פסח, שלושה ימים לאחר מילתו, התבשר אברהם אבינו על ידי המלאך מיכאל כי בעוד שנה יולד לו בן, וְיִקָּרֵא שמו: יצחק. בראש השנה נפקדה שרה, וכעבור שבעה חודשים וחצי - בדיוק בליל פסח הבא, בחצות הלילה, נולד יצחק, [שהיתה אותה שנה מעוברת. (מדרש אגדה בראשית יח יד)] (ר"ה י ע"ב, יא ע"א. בראשית רבה נג ו)

בשעה שנולד יצחק, נתרפאו החולים, נתפתחו החרשים, ונתפקחו הסומים! (תנחומא ב וירא לז)
יצחק אבינו - היה הראשון שנולד כתינוק קטן. עד אז היו נולדים כגדולים ובשלים. אמר רבי לוי: "לא נֻדנדה עריסה תחילה - אלא בביתו של אברהם אבינו!" (בראשית רבה נג י)

והיתה לכך סיבה מיוחדת. הלוא נתבונן ונראה, כי כל בעלי החיים, זמן קצר לאחר לידתם הם כבר בשלים ובוגרים. אין אצלם תקופה ארוכה של תלות בהוריהם, וכבר בימים הראשונים הם הולכים על רגליהם. רק האדם - נולד כשהוא כה תלותי בהוריו! ותקופה זו נמשכת זמן רב: תחילה, תקופה ארוכה של ינקות ותלות מוחלטת בהורים, ולאחר מכן, עוד מספר שנים של ילדות, שבהן עדיין הילד אינו עומד ברשות עצמו וזקוק לתמיכה ולעזרה תמידית. רק לאחר שנים רבות מגיע האדם לבגרות ולבשלות מוחלטת. מדוע יש צורך בתקופה כה ארוכה? התשובה היא, כי רק באדם קיים המושג "חינוך". האדם צריך להתחנך למוסר, למידות טובות, לאמונה ולערכים. וכל אלו יוטבעו באדם בצורה הטובה ביותר, דווקא כשהוא סופג זאת אט אט מההורים תוך כדי גדילתו, כשהוא תלוי בהוריו.

יצחק - הוא למעשה התינוק הראשון בעולם שצריך להעביר את שושלת האמונה של עם ישראל. הוא זה שממשיך את דרכו של אברהם אבינו, ודרכו תעבור האמונה והדבקות בה' ובתורתו - מדור לדור. ולשם כך - זקוק הוא לינוק זאת מהוריו אט אט, וכך יוטבעו הדברים בנפשו.

משתה גדול
כאשר נגמל יצחק מלינק חלב מאמו, עשו לו הוריו משתה גדול. אברהם אבינו הזמין אל המשתה את כל גדולי המלכות, ושרה הזמינה את נשותיהם. זאת, כדי לפרסם ברבים את חסדיו ונפלאותיו של הקדוש ברוך הוא.

היו אומות העולם מתלוצצים ואומרים: "ראיתם זקן וזקנה אלו, אשר הביאו תינוק מן השוק, ואומרים: 'בננו הוא'...! ולא עוד, אלא שעשו משתה גדול כדי לחזק את דבריהם ולהתפאר ב'בנם'... בודאי אין זה בנם האמיתי, כי אם בן של אחת השפחות, ושרה עושה עצמה כאילו היא מניקה אותו".

כדי לחזק את דברי הלעג הללו, היו הנשים מביאות עימן אל המשתה את תינוקותיהן. כל אחת הביאה את תינוקה, מבלי להביא את המינקת שלו. כאשר היה התינוק בוכה, היתה אומרת: "שכחתי להביא את מניקתי!" והיתה מביאה את התינוק אל שרה אמנו שתאכיל אותו. כך הובאו תינוקות רבים אל שרה, והקב"ה עשה נס ששרה היניקה את כולם! וזה שנאמר (בראשית כא ז): "הֵינִיקָה בָנִים שָׂרָה". (תנחומא תולדות ג. ילקוט שמעוני בראשית כא צג)

נשים רבות הביאו את תינוקותיהן אל שרה אמנו. חלקן, עשו זאת מתוך רצון טוב ואמיתי, שתינוקן יזכה לינק מצדקת זו. וחלקן, עשו זאת רק מתוך רצון לבדוק את שרה. אלו ואלו - יצאו ברווח. אלו שאמותיהם הביאו אותם מתוך רצון טוב - זכו והתגיירו. ואלו שאמותיהם הביאו אותם רק לשם בדיקה - קיבלו כבוד וגדולה וממשלה בעולם הזה, ונהיו שרים וחשובים. וכל הגרים המתגיירים בעולם, וכל חסידי אומות העולם - צאצאים הם מאותם שינקו מן החלב של שרה! (פסיקתא רבתי מג)

ואולם, עדיין היו אנשים ריקים וליצנים, שהיו מתלוצצים ואומרים: הלוא שרה במשך שנים רבות לא נפקדה בפרי בטן, והנה דווקא מיד לאחר ששהתה בארמונו של אבימלך - זכתה להיפקד בבן. בודאי אין זה בנו של אברהם, אלא מאבימלך התעברה שרה! מה עשה הקב"ה? צר את דמות פניו של יצחק - כדמות פניו של אברהם אבינו. הוא כה היה דומה לו, עד שכולם העידו ואמרו: "אַבְרָהָם הוֹלִיד אֶת יִצְחָק!" (ילקוט שמעוני בראשית כא צג)

אל הסעודה אשר עשו אברהם ושרה - הגיע אף עוג. אמרו לו הנוכחים: הלוא אתה תמיד היית אומר כי אברהם כמו "פרדה עקרה", ולא יוכל להוליד?! הסתכל עוג על יצחק הקטן, אשר היה שונה מכל התינוקות שנולדו עד כה, בכך שנולד כה קטן, לגלג ואמר: "מהו זה... אין זה כלום! באצבעי אני יכול להורגו!" אמר לו הקב"ה: "רשע, כך אמרת?! עוד תחיה ותראה אלפים ורבבות יוצאים ממנו, ובידם של צאצאיו אתה עתיד ליפול!". (דברים רבה א)


יצחק וישמעאל
כאשר נולד יצחק, היו כולם שמחים ואומרים: "נולד בן לאברהם, אשר יהיה ממשיך דרכו, נוחל את העולם, ונוטל שני חלקים בירושה [פי שניים מאחיו]. היה ישמעאל מלגלג ואומר: "אל תהיו שוטים, אני הבכור, ואני נוטל שני חלקים!" (תוספתא סוטה ו ג)

כך, מאז קטנותו של יצחק, היה ישמעאל נוטר לו שנאה בליבו.

כאשר גדל יצחק, היה ישמעאל מתנכל לו ומנסה להכשילו ולהוציאו לתרבות רעה. ראתה שרה אמנו את ישמעאל כשהוא עובר על עבירות חמורות - עבודה זרה, גילוי עריות ושפיכות דמים. היא ראתה אותו צד חגבים כדרך הילדים המשחקים - ומקריב אותם לעבודה זרה! ולא עוד - אלא שניסה להרוג את יצחק, כביכול בדרך של משחק ושעשוע. אמר ישמעאל ליצחק: הבה נלך מעט לשדה, והיה ישמעאל נוטל קשת וחצים, ומכוונם כלפי יצחק, ועושה עצמו כאילו משחק. (בראשית רבה נג יא)

כאשר ראתה זאת שרה, מיד פנתה אל אברהם ואמרה לו: "גָּרֵשׁ הָאָמָה הַזֹּאת וְאֶת בְּנָהּ, כִּי לֹא יִירַשׁ בֶּן הָאָמָה הַזֹּאת עִם בְּנִי עִם יִצְחָק!" (בראשית כא י) ואכן ה' הסכים לדבריה של שרה, ואמר לאברהם: "כּל אֲשֶׁר תֹּאמַר אֵלֶיךָ שָׂרָה, שְׁמַע בְּקֹלָהּ, כִּי בְיִצְחָק יִקָּרֵא לְךָ זָרַע!" - כל ההמשכיות שלך היא דווקא על ידי יצחק ולא על ידי ישמעאל.

מגרש אברהם את ישמעאל, ואכן יצחק הוא זה שממשיך את דרכו של אברהם. "וַיִּתֵּן אַבְרָהָם אֶת כָּל אֲשֶׁר לוֹ - לְיִצְחָק" (בראשית כה ה) - נתן אברהם ליצחק את הירושה, את הבכורה, את הברכה [שיהיה בידו הכח לברך], ואת הקבורה - שיזכה להיקבר עימו במערת המכפלה. ואילו לישמעאל נתן אברהם רק מתנות.

ואולם - אברהם אינו מברך בפירוש את יצחק, ומדוע?

משל למלך שהיה לו פרדס, ומסר אותו בידי האריס שיטפח אותו ויטפל בעצים. והנה, ראה האריס, כי מתוך כל האילנות, ישנם שני אילנות הכרוכים ומחוברים זה בזה - האחד של סם חיים, והשני של סם המוות. חשב האריס בליבו: אם אשקה את האילן של סם החיים - הרי האילן של סם המוות שותה וגדל עימו, ואם אני נמנע מלהשקות את האילן של סם המוות - היאך יוכל האילן של סם החיים לחיות?! כך הפך בדעתו עד שאמר: הלוא אני אינני בעל הפרדס, אלא סך הכל אריס, והמלך הביא אותי לכאן לשנה אחת. אני את שלי עושה בטיפול שאר האילנות, והמלך יעשה בפרדסו מה שהוא רוצה!

כך אמר אברהם אבינו: אם אני מברך את יצחק - הלוא אף ישמעאל ירצה להתברך. ואם אין אני מברך את ישמעאל - היאך אברך את יצחק?! חזר ואמר: בשר ודם אני, היום כאן ומחר בקבר, כבר עשיתי את שלי - מכאן ואילך, מה שהקב"ה רוצה לעשות בעולמו - יעשה!

כיון שנפטר אברהם אבינו, התגלה הקדוש ברוך הוא על יצחק וברכו! שנאמר (בראשית כה יא): "וַיְהִי אַחֲרֵי מוֹת אַבְרָהָם, וַיְבָרֶךְ אֱלֹהִים אֶת יִצְחָק בְּנוֹ". (מדרש תהלים א. בראשית רבה סא ו)
יצחק - עולה תמימה
ישמעאל - היה מתרברב בפני יצחק ואומר לו: אני גדול ממך במצוות! שאותך מלו בגיל שמונה ימים, כשהיית תינוק קטן ולא יכולת להתנגד, ואילו אני -  בן שלש עשרה שנה הייתי כאשר מלו אותי, ויכולתי להתנגד ולא התנגדתי! אמר לו יצחק: באבר אחד אתה מנסה להתגרות בי?! הלוא אם יאמר לי הקב"ה 'זבח עצמך לפני' - מוכן אני להיזבח בלב שלם! (סנהדרין פט ע"ב)

ואכן - יצחק אבינו, עמוד היראה ["פחד יצחק"], היה מוכן למסור את כל כולו לכבוד ה' יתברך! בן 37 שנים היה, כאשר ציווה הקב"ה את אביו אברהם להעלותו על גבי המזבח. כמובן, שיכול היה להתנגד, ואולם לא די שלא התנגד, אלא שהלך בשמחה ובחפץ לב להיעקד ולהישחט!

"וַיֵּלְכוּ שְׁנֵיהֶם יַחְדָּו" - כשם שזה היה שמח להקריב, כך זה היה שמח להיות קורבן. אברהם שמח לעקוד, ויצחק שמח להיעקד. אברהם שמח לשחוט, ויצחק שמח להישחט! (פסיקתא רבתי מ מג)

אמנם בתחילה כאשר נודע ליצחק, כי אביו הולך להקריבו, נפל עליו פחד ויראה גדולה, מחמת שלא ראה את עצמו ראוי להיות קורבן על גבי המזבח, אולם הוא אמר: "אם בחר בי הקב"ה - הרי נפשי נתונה לו!". (תנחומא וירא כג)

וכשבא אביו לעוקדו על המזבח, אמר לו: אבא, קשור היטב את ידי ואת רגלי, מפני שהנפש חצופה היא, וכאשר אראה את הסכין - שמא אזדעזע ויפסל הקרבן. בבקשה ממך, קשור אותי היטב לבל ייעשה בי מום, ואפסל מלהיות קרבן!" (שם)

כאשר נעקד יצחק על גבי המזבח, זכה להגיע לדרגות גבוהות מאוד, ולראות דברים נעלים ונשגבים - "נפתח הרקיע, ויצחק נשא את עיניו וראה חדרי מרכבה [עניינים נסתרים בהנהגת ה'], והזדעזע". (תנחומא תולדות ב) "עיניו של אברהם מסתכלות בעיני יצחק, ועיני יצחק מסתכלות במלאכי מרום. יצחק ראה אותם, ואברהם לא ראה אותם". (תרגום יונתן בראשית כב י)

כאשר הגיעה החרב על צווארו, פרחה נשמתו של יצחק. אולם כאשר השמיע הקב"ה את קולו ואמר "אל תשלח ידך אל הנער", חזרה נשמתו לגופו, ואביו התירו ונעמד יצחק על רגליו, וידע שכך המתים עתידים לחיות. פתח ואמר: "ברוך אתה ה', מחיה המתים". (פרקי דרבי אליעזר לא, מדרש הגדול בראשית כב יב)

לאחר העקידה, שלח אברהם את יצחק ללמוד תורה בבית מדרשו של שם. משל לאשה שהתעשרה על ידי מלאכת הפלך [אריגה וטוויה], אמרה: הואיל ומן הפלך הזה התעשרתי, עוד אינו זז מידי לעולם!" כך אמר אברהם: כל מה שבא לידי - אך ורק משום שעסקתי בתורה ובמצוות, לפיכך איני רוצה שתזוז התורה מזרעי לעולם! (בראשית רבה נו) ואכן באו מלאכי מרום ולקחו את יצחק והובילוהו לבית מדרשו של שם, ונשאר שם שלוש שנים. (תרגום יונתן בראשית כב יט)

זכות זו של עקדת יצחק עומדת לבניו אחריו לדורות עולם. בכל שנה ביום ראש השנה - יום הדין, תוקעים כל ישראל בשופר [קרן של איל], וזכר העקידה [אילו של יצחק] עולה לפני הקב"ה. אף כאשר הלכו עם ישראל בגלות חורבן בית המקדש הראשון, הזכיר יצחק לפני הקב"ה זכות זו: פתח יצחק ואמר: רבונו של עולם, כשאמר לי אבא: "אֱלֹהִים יִרְאֶה לּוֹ הַשֶּׂה לְעֹלָה בְּנִי" - לא עכבתי על דבריך, ונעקדתי ברצון לבי על גבי המזבח, ופשטתי את צווארי תחת הסכין, ולא תזכור לי זאת ולא תרחם על בני?! (איכה רבתי פתיחתא ל)
זיווגו של יצחק
מיד לאחר העקדה, כשהם עדיין בהר המוריה, הרהר אברהם בלבו: אילו היה יצחק מת בהר המוריה - הרי היה מת בלא בנים, לכן אין טוב הדבר שישאר כך ללא אשה ובנים. אלך ואשיא לו אשה מבנות ענר, אשכול וממרא. אמנם הן אינן מיוחסות לזרעו של שם, ומזרעו של כנען הן, אולם צדקניות הן, ומה איכפת לי מיוחסין שלהן?! אמר לו הקב"ה: אין אתה צריך לכך, כעת נולדה בת זוגתו של יצחק, מבני משפחתך. (בראשית רבה נז ג)

ואכן כעבור שלוש שנים, פונה אברהם אל אליעזר עבדו, שילך לקחת ליצחק אשה מבנות משפחתו בפדן ארם. צייד אברהם את אליעזר בכל טוב - עשרה גמלים טעונים חפצים יקרי ערך ואבנים טובות ומרגליות, וכן נתן בידו את שטר המתנה שבו הוריש את כל אשר לו ליצחק, זאת כדי שיסכימו משפחת הכלה לשלוח אותה אל יצחק.

ברך אברהם את אליעזר שה' יצליח את דרכו: "ה' אֱלֹהֵי הַשָּׁמַיִם... הוּא יִשְׁלַח מַלְאָכוֹ לְפָנֶיךָ, וְלָקַחְתָּ אִשָּׁה לִבְנִי מִשָּׁם". בשעה שאמר לו אברהם כך, זימן הקב"ה לאליעזר שני מלאכים, האחד - להוציא את רבקה מהבית אל הבאר, והשני - ללוות את אליעזר. והקדוש ברוך הוא היה מאיר לו את הדרך בזיקים ובברקים! כך הלך אליעזר בדרך - ונעשתה לו קפיצת הדרך - שהלך מרחק של 17 ימי הליכה - תוך שלוש שעות. (בראשית רבה נט י, ס א. מעם לועז בראשית ב תפב)

צדיקים - מלאכתם נעשית על ידי אחרים. בזכותו של יצחק, היתה לאליעזר סיעתא דשמיא מרובה בשליחותו - עוד באותו יום הגיע, וביום שלמחרת כבר הביא את רבקה אל יצחק! "באותה שעה שבא יצחק להתפלל מנחה - הגיע אליעזר אל רבקה, ובאותה שעה שבא יצחק להתפלל מנחה למחרת - באה רבקה אצלו!" (זוהר ח"א קלב ע"א)

"וַיֵּצֵא יִצְחָק לָשׂוּחַ בַּשָּׂדֶה [להתפלל] לִפְנוֹת עָרֶב, וַיִּשָּׂא עֵינָיו וַיַּרְא וְהִנֵּה גְמַלִּים בָּאִים. וַתִּשָּׂא רִבְקָה אֶת עֵינֶיהָ וַתֵּרֶא אֶת יִצְחָק וַתִּפֹּל מֵעַל הַגָּמָל... וַתִּקַּח הַצָּעִיף וַתִּתְכָּס. וַיְבִאֶהָ יִצְחָק הָאֹהֱלָה שָׂרָה אִמּוֹ, וַיִּקַּח אֶת רִבְקָה וַתְּהִי לוֹ לְאִשָּׁה וַיֶּאֱהָבֶהָ, וַיִּנָּחֵם יִצְחָק אַחֲרֵי אִמּוֹ". (בראשית כד סג)

באותה שעה שראתה רבקה את יצחק, שהוא הדור ביותר - לבוש ומעוטף בציצית, ודמותו כמלאך אלוקים, ושטוח בתפילה. אמרה: ודאי אדם גדול הוא! (בראשית רבה ס יד. שוחר טוב צ יח)

גם יצחק ראה את צדקותה של רבקה. כאשר הכניס אותה אל האוהל - שרתה ברכה וקדושה באוהל. כיצד? כל זמן שהיתה אמו בחיים, היה ענן קשור על פתח האוהל, והדלתות פתוחות לרווחה, וברכה שרויה בעיסה, ונר שבת היה נשאר דולק מליל שבת ועד ליל שבת הבא. כאשר נפטרה שרה, פסקו הדברים הללו. עכשיו - כאשר נכנסה רבקה אל האוהל, חזרו שוב. (בראשית רבה ס טו)

באותו יום ששלח אברהם את אליעזר, הלך יצחק להחזיר לאביו את הגר. אמר: "אפשר שאהיה אני יושב עם אשתי, ויהיה אבי יושב לבדו?! אלך ואחזיר לו את הגר, ואמציא לו קורת רוח!" (מדה"ג בראשית כב סב) הביא יצחק את הגר, ונהג בה תמיד בכבוד, ואפילו אחר מיתת אביו כיבד אותה ולא הוציאה מבית אביו. (בראשית רבתי עמוד קב)

פקידת רבקה
כ- 20 שנה היו יצחק ורבקה נשואים, וטרם נפקדו בפרי בטן. אמרו חז"ל: "מפני מה היו אבותינו עקרים? מפני שהקב"ה מתאווה לתפילתם של צדיקים"! (יבמות סד ע"א)
עד כה המתינו יצחק ורבקה, מפני שרבקה נישאה בגיל 3 שנים בלבד, ולא היתה ראויה להוליד עד גיל 13. לאחר מכן, המתינו 10 שנים נוספות אולי יזכו להיפקד, כפי הדין שצריך האדם להמתין לאשתו 10 שנים, ורק לאחר מכן יכול לקחת לו אשה אחרת. ואולם משעברו אף עשר השנים הללו ורבקה לא נפקדה, לא רצה יצחק לגרש את רבקה הצדקת, ואף לא רצה לקחת לו שפחה שתוליד לו בנים, כמו שעשה אברהם אביו, מפני שהוא נחשב כקרבן עולה תמימה, ואין הדבר ראוי בעבורו. לכן פנה להשתטח בתפילה על הר המוריה, ולבקש רחמים מאת ה' שיתן לו בנים מרבקה.

היה יצחק שטוח בפינה אחת, ורבקה שטוחה בפינה אחרת, ושניהם שופכים שיח לפני ה'. אמר יצחק: "רבונו של עולם, כל הבנים שאתה נותן לי - יהיו מן הצדקת הזו!" ואף היא התפללה ואמרה: "רבונו של עולם, כל הבנים שאתה עתיד לתת לי - יהיו מן הצדיק הזה!" (בראשית רבה סג ה)

התעברה רבקה, ואולם היה הריונה קשה מאוד. היתה הולכת לפתחיהן של נשים ואומרת להן: האם הגיע גם לכן הצער הזה בזמן שהייתן מעוברות?! אם כך הוא צערו של ההריון - הלוואי שלא התעברתי! (בראשית רבה סג ו)

"וַיִּתְרֹצֲצוּ הַבָּנִים בְּקִרְבָּהּ" - שהיו עולים ויורדים בתוך מעיה כגלי הים. זה אומר - אני אצא תחילה, וזה אומר - אני אצא תחילה. אמר עשו ליעקב: אם אין אתה מניח לי לצאת תחילה, הריני הורג את אימי ויוצא דרך הדופן! אמר יעקב: הרשע הזה שופך דמים הוא כבר מתחילתו, והניחו לצאת תחילה. (מדרש הגדול)

ועוד - בשעה שהיתה רבקה עומדת בבתי כנסיות ובבתי מדרשות - היה יעקב רוצה לצאת, ובשעה שהיתה עוברת ליד בתי עבודת כוכבים - היה עשו רוצה לצאת. רבקה, אשר לא ידעה כי יש בבטנה תאומים, דאגה והצר לה על כך מאוד, והלכה לישיבת שם בן נח לשאול אותו לפשר הדבר. אמר לה: "שְׁנֵי גוֹיִם בְּבִטְנֵךְ וּשְׁנֵי לְאֻמִּים מִמֵּעַיִךְ יִפָּרֵדוּ". (בראשית כה כג) ואכן, כאשר מלאו ימיה ללדת - והנה תאומים בבטנה - יעקב ועשו.

יצחק בגרר
יושבים יצחק ורבקה בחברון, והנה הביא עליהם הקב"ה נסיון - "וַיְהִי רָעָב בָּאָרֶץ". רעב זה בא בשביל יצחק, שניסהו ה' אם יתלונן או לא, ועמד בנסיון ולא התלונן. (מדרש אגדה)

רצה יצחק לרדת למצרים, כדרך שעשה אביו, ואולם אמר לו ה': "גור בארץ הזאת" - אתה עולה תמימה, והעולה - אם יוצאת היא לחוץ, היא נפסלת. אף אתה - אם יצאת לחוץ לארץ, נפסלת. (בראשית רבה סד ג)

לכן הלך יצחק לגור בארץ גרר. התחילו אנשי המקום לשאול על רבקה, מה עשה? למד מאביו ואמר: "אחותי היא". ואולם הפעם, למרות שאמר יצחק כך, פחד אבימלך לקחת אותה, הוא זכר היטב את העונשים הקשים שבאו עליו בעקבות לקיחת שרה, למרות שגם עליה אמר אברהם שהיא אחותו.

לאחר תקופה ארוכה שישב יצחק בגרר, נודע לאבימלך כי חששו התאמת, ואכן רבקה היא אשת יצחק. מה עשה? הלביש את יצחק ורבקה בבגדי מלכות, הרכיב אותם על סוסים יפים, סיבב אותם בעיר כולה, והכריז בקול גדול ואמר: "כל מי שיעיז לפגוע באנשים יקרים אלו - מות יומת!"
המשיך יצחק לגור בגרר, "וַיִּזְרַע יִצְחָק בָּאָרֶץ הַהִיא, וַיִּמְצָא בַּשָּׁנָה הַהִיא מֵאָה שְׁעָרִים, וַיְבָרֲכֵהוּ ה'. וַיִּגְדַּל הָאִישׁ, וַיֵּלֶךְ הָלוֹךְ וְגָדֵל, עַד כִּי גָדַל מְאד". (בראשית כו יב)

למרות שזרע יצחק באזור הנגב, שזהו אזור צחיח ולא משובח, וכן זרע בשנה צחיחה של רעבון - בכל זאת היתה לו ברכה מיוחדת ביבול: גדלה לו תבואה פי מאה ממה שהיתה השדה יכולה להצמיח באופן רגיל. ומדוע מדד יצחק את התבואה, הלוא "אין הברכה שרויה אלא בדבר הסמוי מן העין"? - מפני שרצה לעשר את התבואה. (בראשית רבה סד ה)

הלך יצחק וגדל והתעשר, והיתה לו ברכה בכל מעשי ידיו, עד שהיה גדול ועשיר יותר מן המלך בעצמו! והיו תושבי המקום אומרים: "זבל פרדותיו של יצחק - ולא כספו וזהבו של אבימלך"! ומדוע? מפני שהיו לוקחים מן הזבל של הפרדות של יצחק לזַבֵּל בו את אדמותיהם, ומכך היתה אדמתם מתברכת מאוד, וברכה זו הייתה מרובה יותר ממה שהרוויחו אצל המלך. (בראשית רבה סד ז. הרא"ם)

ומדוע זכה יצחק לברכה כה גדולה? אמרו חז"ל: אין הקב"ה מעלה את האדם לגדולה עד שבוחן ובודק אותו תחילה, וכיון שהוא עומד בניסיונו, הוא מעלה אותו לגדולה! וכך היה ביצחק - שניסהו הקב"ה ועמד בנסיונו ולא הרהר אחר מידותיו של הקב"ה, ולכך ברכהו ה'. (תנחומא קדום בהעלותך יג)

כאשר רואה אבימלך את עושרו וגדולתו של יצחק, פונה הוא אליו ואומר לו: "לֵךְ מֵעִמָּנוּ, כִּי עָצַמְתָּ מִמֶּנּוּ מְאֹד!" - יש לך כעת צאן ובקר ונכסים יותר ממני, וזהו בזיון בעבור המלך! ניסה אבימלך אף לרמוז ליצחק שכל העושר שלו - הוא בזכותו. אמר לו: הלוא כאשר באת לכאן היה לך עדר אחד, ועכשיו יש לך עדרים רבים. ואם כן ודאי שכל מה שגדלת ועצמת, הכל מאתנו - "עָצַמְתָּ - מִמֶּנּוּ!" (בראשית רבה סד ז)

שומע זאת יצחק, ועוזב מיד את המקום - אל "נחל גרר", רחוק מן העיר.

באזור גרר - היו בארות מים אשר חפרו עבדי אברהם בהיותו בגרר, ואנשי המקום סתמו אותם בטענה שעלול לבוא נזק בגללם, שמא יבואו אויבים וימצאו די מים, וכך יוכלו להתעכב במקום ולהילחם בהם. כעת - "וַיָּשָׁב יִצְחָק וַיַּחְפֹּר אֶת בְּאֵרֹת הַמַּיִם אֲשֶׁר חָפְרוּ בִּימֵי אַבְרָהָם... וַיִּקְרָא לָהֶן שֵׁמוֹת כַּשֵּׁמות אֲשֶׁר קָרָא לָהֶן אָבִיו".

בוא וראה: אדם קונה לו בית וקורא לו שם, כאשר עומד בנו ומחדש ומשפץ מעט את הבית - הוא כבר קורא לו שם אחר. אבל יצחק אבינו אינו כן, אלא כל הבארות שחפר אברהם אבינו וקרא להן שם, אף על פי שעמדו פלשתים וסתמום, ויצחק חזר וחפרן שוב, לא חידש להן שם חדש, אלא קרא להן באותן שמות שקרא להן אביו. ולמה? מפני ענוותנותו, ומפני שנהג כבוד באביו. ומהו השכר שנטל על כך? - שכל האבות, השתנו שמותם: אברהם - מתחילה נקרא "אברם" ולבסוף "אברהם", יעקב - מתחילה שמו "יעקב" ולבסוף נקרא "ישראל". אבל יצחק - מתחילה, עוד לפני שנולד, קרא לו הקב"ה "יצחק", ולא השתנה שמו לדורות! (מדרש הגדול תולדות כו)

כאשר יצא יצחק מגרר, חשו בני המקום בחסרונו. הברכה שהיתה מצויה בזכותו - נעלמה: לפתע התייבשו הנהרות, והאילנות לא הוציאו פירות. והרגישו שמפני שגירשו את יצחק קרה להם כל זה. (תרגום יונתן בראשית כו כו)

החליט אבימלך ללכת בכבודו ובעצמו אל יצחק, כדי לכרות עימו ברית שלום. פונה אבימלך אל יצחק ואומר לו: "רָאוֹ רָאִינוּ כִּי הָיָה ה' עִמָּךְ, וַנֹּאמֶר... נִכְרְתָה בְרִית עִמָּךְ". הוא אף מזכיר לו את הטובה אשר עשו עימו: "כַּאֲשֶׁר לֹא נְגַעֲנוּךָ, וְכַאֲשֶׁר עָשִׂינוּ עִמְּךָ רַק טוֹב, וַנְּשַׁלֵּחֲךָ בְּשָׁלוֹם".

משל לאריה שנתחבה לו עצם בגרונו, ולא ידע כיצד להוציאה. ביקש מן החיות ביער שיוציאו אותה, אך שום חיה לא יכלה לעשות זאת. והנה, בא התרנגול שצווארו ארוך ואמר לאריה: תן לי שכרי, ואני אוציאה! הסכים לכך האריה. הכניס התרנגול את צווארו והוציא את העצם, אמר לאריה: תן לי שכרי. אמר לו האריה: לא די לך בכך שנכנסת לתוך לועי ויצאת בשלום?! הלוא זה השכר הגדול ביותר, לך ותתפאר בו לפני חבריך!...

כך אבימלך - מתפאר ומשתבח בפני יצחק - "כַּאֲשֶׁר לֹא נְגַעֲנוּךָ" - די לך שלא עשינו לך נזק. ואולם אפילו "טובה גדולה" זו, לא היתה מושלמת: שכאשר שלחו אותו מארצם, הכינו לו אורבים בדרך להורגו - אך הקב"ה הצילו מהם! (בראשית רבה סד י. מדרש הבאור)

כרת יצחק ברית עם אבימלך, וקרא שם המקום "באר שבע" על שם השבועה.


זקנותו של יצחק

"וַיְהִי כִּי זָקֵן יִצְחָק, וַתִּכְהֶיןָ עֵינָיו מֵרְאֹת". (בראשית כז א) מספר סיבות היו לכך שכהו עיניו של יצחק.

? עד ימיו של יצחק, לא היו יסורים בעולם. בא יצחק ואמר: רבונו של עולם, אדם מת בלא יסורים, מידת הדין מתוחה כנגדו בעולם הבא. אבל אם אתה מביא עליו יסורים, אין מידת הדין מתוחה כנגדו. אמר לו הקב"ה: דבר טוב בקשת, וממך אני מתחיל! לכן - "וַיְהִי כִּי זָקֵן יִצְחָק, וַתִּכְהֶיןָ עֵינָיו מֵרְאֹת". (בראשית רבה סה ט)

*בשעה שעקד אברהם את יצחק בנו על גבי המזבח, נשא יצחק את עיניו במרום, והביט בזיו השכינה. ומכח אותה ראיה - כהו עיניו. משל למלך שהיה מטייל בפתח ארמונו, ולפתע ראה את בן אהובו שמציץ עליו מבעד לחלון. מעשה זה - אין הוא ראוי לכבוד המלכות. אמר המלך: אם אהרוג אותו, הריני מצער את אוהבי, ואם אניח אותו - הרי זה בזיון למלכות. אלא, הריני גוזר שיסתמו את החלונות שדרכם הציץ. כך - כאשר הביט יצחק בזיו השכינה, אמר הקב"ה: הלוא אני אמרתי "כי לא יראני האדם - וחי", ואולם אם אהרוג אותו, הריני מצער את אברהם אוהבי, אלא גוזר אני שיכהו עיניו. וכיון שהזקין - כהו עיניו. (בראשית רבה סה י)

*בשעה שעקד אברהם את יצחק, בכו מלאכי השרת, ונשרו דמעות עיניהם לתוך עיניו של יצחק, ועשו רושם בתוך עיניו. כיון שהזקין - כהו עיניו. (בראשית רבה סה י)

*אמר רבי אלעזר: כהו עיניו, כדי שיימנע מלראות ברעתו של בנו הרשע עשו. שאמר הקב"ה: אם יהיה יצחק יוצא לשוק, יהיו הבריות מצביעים עליו ואומרים, 'זהו אביו של הרשע הזה!', לכך אני מכהה את עיניו, וכך הוא יושב בתוך ביתו. (בראשית רבה סה י)

*עשו הרשע נשא נשים רשעיות, והיו מקטירות לעבודה זרה, והיה העשן עולה, וכהו עיניו של יצחק. (פסיקתא רבתי יב טז. מדרש אבכיר מובא בילקוט כאן רמז קיד)

*אמר רבי חנינא: "רַבּוֹת עָשִׂיתָ אַתָּה ה' אֱלֹהַי, נִפְלְאֹתֶיךָ וּמַחְשְׁבֹתֶיךָ - אֵלֵינוּ..." (תהלים מ ו) - כל הפעולות והמחשבות שפעלת - הכל אלינו, בשבילנו! למה כהו עיניו של יצחק? כדי שיבוא יעקב ויטול את הברכות! (בראשית רבה סה ח)


ברכת בניו
טרם פטירתו, רוצה יצחק אבינו לברך את בניו. אולם, שני בנים לו - יעקב ועשו, למי מהם ינתנו הברכות? חשב יצחק, כי מן הדין הוא שינתנו הברכות לעשו, שהרי בכור הוא. אולם הסתיר ממנו הקב"ה שעשו יצא לתרבות רעה, ושמכר את הבכורה ליעקב.

כפי שאומר המדרש: בשעה שבא יצחק לברך את עשו, לא היה יודע שיצא לתרבות רעה, שהיה עשו בא ושואל את אביו: אבא, היאך מעשרים את המים? היאך מעשרים את המלח? והיה יצחק אומר: אם מים ומלח הוא רוצה לעשר - בודאי נותן הוא את שאר המעשרות ומדקדק בכל המצוות! לכן נאמר: "וַיֶּאֱהַב יִצְחָק אֶת עֵשָׂו כִּי צַיִד בְּפִיו" - שהיה צד ומרמה את אביו בדברי פיו. (פסיקתא דרב כהנא לב סח. רש"י בראשית כה כח) 

עוד אמרו חז"ל: היה שואל יצחק את עשו, 'בני היכן היית היום הזה?' והוא משקר ואומר לו: "בבית התלמוד! הלוא כך היא ההלכה בנושא פלוני? לא כך איסורו? לא כך היתרו?", וכך היה עשו מתפלפל עם אביו בדברי הלכה מידיעותיו הקדומות, ומתוך דברים אלו היה צדו ומרמה אותו בפיו, על כן אהבו. ורוח הקודש צווחת ואומרת: "כִּי יְחַנֵּן קוֹלוֹ אַל תַּאֲמֶן בּוֹ, כִּי שֶׁבַע תּוֹעֵבוֹת בְּלִבּוֹ!" (משלי כו כה). (תנחומא תולדות ח) 

ואולם יש מבארים, כי באמת אהבה זו של יצחק לעשו, היתה רק מן השפה ולחוץ, כדי לקרבו, שמתוך כך אולי יחזור למוטב. כפי שאומר המדרש: "ויאהב יצחק את עשו" - וכי לא היה יודע יצחק אבינו במעשי עשו שהם כעורים? והרי הכתוב אומר "משנאיך ה' אשנא", ומפני מה אהבו?! אלא שהיה אוהבו בפניו בלבד, כדי לקרבו ולמושכו. והנהגה טובה ונכונה נהג יצחק! שהרי קל וחומר - אם כשהוא אוהבו, היו מעשיו מקולקלים, אילו שנא וריחק אותו, על אחת כמה וכמה! ואמרו רבותינו (סוטה מז ע"א): "לעולם תהא שמאל דוחה, וימין מקרבת". (מדרש הגדול)

אולם רבקה אמנו - ידעה כי עשו הרשע אינו ראוי כלל לקבל את הברכות, ולכן דרשה מיעקב שיכנס הוא אל אביו במקום עשו, כדי לקבל את הברכות. (בראשית רבה סה ו)

בי"ד בניסן, ערב פסח, קורא יצחק אל עשו ומבקש ממנו להכין לו שני גדיים לסעודת ליל פסח, אחד כנגד קרבן פסח, ואחד כנגד קרבן חגיגה, כדי לברכו - "וַיִּקְרָא אֶת עֵשָׂו בְּנוֹ הַגָּדֹל, וַיֹּאמֶר אֵלָיו בְּנִי... וַאֲבָרֶכְכָה לִפְנֵי ה' לִפְנֵי מוֹתִי". (בראשית כז)

למרות שיצחק רוצה לברך את עשו, אין הוא נותן אמון מלא ב"צדקותו" של עשו, ולכן הוא אומר לו: "שָׂא נָא כֵלֶיךָ תֶּלְיְךָ וְקַשְׁתֶּךָ" - קח את כלי הזין שלך, ותלך לצוד לי ציד מן ההפקר, שלא תאכילני גזלות וחמסים! וכמו כן - השחז היטב את סכינך, שלא תאכילני נבלות וטרפות! (בראשית רבה סה יג)

"ויקרא את עשו בנו הגדול" - אמר רבי אלעזר: משל למדינה שרצתה לשלוח משלחת חשובה אל המלך. היתה שם אשה אחת, והיה לה בן ננס, והיא היתה מחשיבה אותו מאוד. באה ואמרה: בני הוא כה מיוחד, גבוה, גיבור חיל משכמו ומעלה, האם אין אתם מצרפים אותו אל המשלחת?! אמרו לה: אם בעיניך - גבוה וגיבור חיל הוא, הרי שבעינינו הוא ננס שבננסים! כך עשו - אביו קורא אותו "גדול" ["ויקרא את עשו בנו הגדול"], אימו קוראת אותו "גדול" ["ותקח רבקה את בגדי עשו בנה הגדול"], אמר להם הקדוש ברוך הוא: אם בעיניכם הוא גדול, בעינַי הוא קטן - "הִנֵּה קָטֹן נְתַתִּיךָ בַּגּוֹיִם, בָּזוּי אַתָּה מְאֹד!" (עובדיה א ב). (בראשית רבה סה)
פונה רבקה אל יעקב ואומרת לו: "וְעַתָּה בְנִי, שְׁמַע בְּקֹלִי לַאֲשֶׁר אֲנִי מְצַוָּה אֹתָךְ. לֶךְ נָא אֶל הַצֹּאן, וְקַח לִי מִשָּׁם שְׁנֵי גְּדָיֵי עִזִּים טֹבִים, וְאֶעֱשֶׂה אֹתָם מַטְעַמִּים לְאָבִיךָ כַּאֲשֶׁר אָהֵב. וְהֵבֵאתָ לְאָבִיךָ וְאָכָל, בַּעֲבֻר אֲשֶׁר יְבָרֶכְךָ לִפְנֵי מוֹתוֹ". (בראשית כז ח-י)

ואולם יעקב חשש מאוד לעשות זאת. יעקב - עמוד האמת, "תִּתֵּן אֱמֶת לְיַעֲקֹב", כיצד יוכל לעשות מעשה כזה, שנראה כ"מרמה"?! חושש הוא כי בכך יביא עליו חלילה קללה ולא ברכה. אך רבקה יודעת את האמת, כי הברכות מיועדות מן השמים ליעקב, ולכן היא עומדת בשלה, ואף מבטיחה ואומרת לו: "עָלַי קִלְלָתְךָ בְּנִי, אַךְ שְׁמַע בְּקֹלִי וְלֵךְ קַח לִי"!

הולך יעקב ועושה כמצות אימו, והדבר קשה עליו ביותר! "וַיֵּלֶךְ וַיִּקַּח וַיָּבֵא לְאִמּוֹ" - וי, וי, וי! אנוס, כפוף, ובוכה! (בראשית רבה סה טו)

יעקב מעלה בפני אימו את החשש: "הֵן עֵשָׂו אָחִי אִישׁ שָׂעִיר, וְאָנכִי אִישׁ חָלָק, אוּלַי יְמֻשֵּׁנִי אָבִי, וְהָיִיתִי בְעֵינָיו כִּמְתַעְתֵּעַ?!" ואולם רבקה מוצאת פתרון גם לכך. היא לוקחת עורות גדיי עיזים, ומלבישה אותם על ידיו של יעקב ועל צווארו, כדי שיִירָאה שעיר.

כמו כן, היא מלבישה ליעקב את "בגדי החמודות" של עשו. היו אלו בגדים מיוחדים, שעימם היה עשו משמש את אביו, ועימם אף היה יוצא לצוד ציד, ובזכותם היה מנצח וגובר על אויביו. ומאין היו לו בגדים מיוחדים אלו? היו אלו למעשה הבגדים שעשה הקב"ה בכבודו ובעצמו לאדם הראשון ולאשתו! [שנאמר (בראשית ג כא): "וַיַּעַשׂ ה' אֱלֹהִים לְאָדָם וּלְאִשְׁתּוֹ כָּתְנוֹת עוֹר וַיַּלְבִּישֵׁם".] בגדים מיוחדים אלו, מסרם אדם הראשון לחנוך, חנוך מסרם למתושלח, ומתושלח - לנח. כאשר יצאו נח ומשפחתו מן התיבה, לקחם חם בן נח, והוריש אותם לנמרוד, שהיה מבני בניו. ובשעה שהיה נמרוד לובש אותם, היה מצליח בצידו, וכל בהמה חיה ועוף שרוצה לצוד היו נופלים לפניו בקלות. חמד אותם עשו בליבו, הרג את נמרוד ולקחם ממנו. והיה עשו מפקיד את בגדים אלו בידיה של אימו, ולא בידי נשיו, כיון שהיה חושד בהן שיגנבו אותם. ומאת ה', באותו יום השאיר עשו את הבגדים ולא לקחם עימו. (ספר הישר. פרקי דרבי אליעזר כד. עיין פסחים נד ורש"י שם)

נותנת רבקה בידי יעקב את המטעמים ואת הלחם אשר עשתה, ומלווה אותו עד הפתח. אמרה לו: עד כאן הייתי חייבת לעשות ולהשתדל למענך, מכאן ואילך - בוראך יעזור לך!

בשעה שניגש יעקב אל יצחק אביו, היה שרוי בצרה גדולה, ופחד מאביו שמא יתברר לו הדבר. התפלל לה' ואמר: "אֶל ה' בַּצָּרָתָה לִּי... ה' הַצִּילָה נַפְשִׁי מִשְּׂפַת שֶׁקֶר, מִלָּשׁוֹן רְמִיָּה!" (זוהר ח"א קמג ע"א) ואכן השתדל יעקב להיזהר בדיבורו, ואמר: "אָנֹכִי. עֵשָׂו בְּכֹרֶךָ" - אנכי הוא המביא לך. ועשו הוא בכורך. (רש"י) 

כאשר אמר יצחק ליעקב: "גְּשָׁה נָּא וַאֲמֻשְׁךָ בְּנִי", הזיע יעקב מרוב פחד, והיה לבו רפה כמו שעוה. זימן לו הקדוש ברוך הוא שני מלאכי השרת, אחד מימינו ואחד משמאלו, והיו אוחזים אותו במרפקו כדי שלא יפול.

כך סובב הקב"ה שינתנו הברכות ליעקב ולא לעשו, וכאשר נודע לעשו על כך, צעק צעקה גדולה ומרה ואמר: לא לחינם נקרא שמו "יעקב" שהרי - "וַיַּעְקְבֵנִי זֶה פַעֲמַיִם! אֶת בְּכֹרָתִי לָקָח, וְהִנֵּה עַתָּה לָקַח בִּרְכָתִי!". וכשמוע יצחק שיעקב קיבל את הבכורה מאת עשו, הבין כי הברכות אכן מגיעות ליעקב בצדק וביושר, כי הרי הוא באמת הבכור, ולכן אין הוא חוזר בו מן הברכות שברך, אלא אדרבה - הוא "חותם" עליהן ומאשרן ואומר: "גַּם בָּרוּךְ יִהְיֶה!". (בראשית רבה סז)


פטירתו וזכותו לדורות
"וַיִּהְיוּ יְמֵי יִצְחָק מְאַת שָׁנָה וּשְׁמֹנִים שָׁנָה: וַיִּגְוַע יִצְחָק וַיָּמָת וַיֵּאָסֶף אֶל עַמָּיו זָקֵן וּשְׂבַע יָמִים, וַיִּקְבְּרוּ אֹתוֹ עֵשָׂו וְיַעֲקב בָּנָיו". (בראשית לה כח)

נקבר יצחק אבינו במערת המכפלה, כשהוא "זקן ושבע ימים" - שזכה יצחק לראות קודם פטירתו את חלקו בגן עדן. (מדרש הגדול)

אמר רבי שמואל בר נחמני: לעתיד לבא יאמר הקב"ה לאברהם: "בניך חטאו לי!" 
יאמר אברהם: "רבונו של עולם, ימחו על קדושת שמך!" 
יאמר הקב"ה, אלך אל יעקב, שהיה לו צער גידול בנים, אולי הוא ילמד עליהם רחמים. 
יאמר הקב"ה ליעקב: "בניך חטאו לי!", יענה יעקב ויאמר: "רבונו של עולם, ימחו על קדושת שמך!" 
ילך הקב"ה ליצחק ויאמר לו: "בניך חטאו לי!" 
יאמר לפניו: "רבונו של עולם, אתה אומר לי שבני חטאו, וכי לא בניך הם?! הלוא בשעה שנגלית אליהם בהר סיני, והם הקדימו 'נעשה' ל'נשמע' - קראת להם "בני בכורי", עכשיו אתה אומר לי בני ולא בניך?! ועוד הלוא כמה הם שנותיו של אדם? - שבעים שנה. הורד מהם עשרים שנה ראשונות, שהרי אין אתה מעניש עד גיל עשרים, נותרו חמישים. הורד מתוכם מחצית, שמחצית מן הזמן הם הלילות שאדם עייף וישן ואין זמן וכוח לעשיית עבירות, נותרו 25 שנה. הורד מהם מחצית נוספת, שבה הם עסוקים בתפילות ובאכילה וביתר צרכיהם, ואז אינם חוטאים, נשארו שתים עשרה וחצי שנים. אם אתה מוכן לסבול את כל השנים הללו - מוטב, ואם לא - חצי עלי וחצי עליך. ואם תאמר שכולם עלי, הלוא הקרבתי את נפשי לפניך!". 
וכששומעים ישראל את בקשת הרחמים שמבקש עליהם יצחק, אומרים ליצחק: "כִּי אַתָּה אָבִינוּ! כִּי אַבְרָהָם לֹא יְדָעָנוּ, וְיִשְׂרָאֵל [יעקב אבינו] לֹא יַכִּירָנוּ" אומר להם יצחק: עד שאתם משבחים אותי, שבחו את הקב"ה.
מיד נושאים ישראל את עיניהם למרום ואומרים: "אַתָּה ה' אָבִינוּ גֹּאֲלֵנוּ, מֵעוֹלָם שְׁמֶךָ!" (ישעיה סג טז) (שבת פט ע"ב)


© כל הזכויות שמורות ל"דבר תורה" - שיעורי תורה | צור קשר | סליקה בכרטיס אשראי
‪Google+‬‏