הלכות תפילות יום הכיפורים

מקבץ "הלכות תפילות יום הכיפורים" ליום הכיפורים המובאים בחוברת בהלכה ובאגדה לימים הנוראים: דיני תפילות יום הכיפורים שחל בשבת", "דיני תפילת ערבית ביום הכיפורים", "דיני תפילת שחרית ביום הכיפורים", סדר העבודה, "דיני תפילת מנחה ביום הכיפורים", "דיני תפילת נעילה ביום הכיפורים"

הלכות תפלות יום הכיפורים

טלית - מתעטף בטלית לפני ערבית, כדי לעמוד בתפלה באימה וביראה, ולהתפלל בכוונה. וגם כדי להידמות למלאכים. וכשמתעטף בטלית קודם צאת הכוכבים [אפילו בבין השמשות], מברך 'להתעטף בציצית' אבל לאחר זמן זה, לא יברך. (רסא. ת"ה רעג)

לך אלי - מנהג בני ספרד לפתוח בליל כיפור באמירת "לך אלי תשוקתי", המיוחס לרבי יהודה הלוי, ואומרים אותו עם הווידוי שבו בהכנעה. ואח"כ אומרים פיוט "שמע קולי", המיוחס לרבנו האי גאון. (רסב)



יום הכיפורים שחל בשבת

קבלת שבת - יום הכיפורים שחל בשבת, אין אומרים בו קבלת שבת אלא 'מזמור שיר ליום השבת' בלבד, ואחר כך יתחילו 'לך אלי'. (רסז)

קידוש של שבת - יכריז החזן קודם תפלת ערבית שיכוונו לצאת ידי חובת קידוש של שבת כאשר חותמים בעמידה 'מקדש השבת וישראל ויום הכיפורים'. (ער)

הוצאת ספרי התורה - אחר אמירת 'שמע קולי', פותחים את ההיכל ומוציאים את ספרי התורה. וכתב רבנו האר"י ז"ל שיש ענין גדול להדר ולקנות אפילו בדמים מרובים את נשיאת ספר התורה של 'כל נדרי' ולחבקו בשתי זרועותיו, שיש בזה תיקון גדול לעוון החמור. ואם אין להם ספרי תורה להוציא, אין זה מעכב. (רסה)

אנחנו מתירים להתפלל את העבריינים - הש"צ פותח באמירת: "בישיבה של מעלה ובישיבה של מטה על דעת המקום ברוך הוא ועל דעת הקהל הקדוש הזה, אנחנו מתירים להתפלל את העבריינים". וטעם הדבר, מפני שאמרו חז"ל (כריתות ו ע"ב): כל תענית צבור שאין בה מפושעי ישראל, אינה תענית. שהרי החלבנה ריחה רע, ומנאה הכתוב עם סממני הקטורת. (רסג)

כל נדרי - אומר הש"צ בקול רם 'כל נדרי', והצבור אומרים בלחש. ונהגו לכופלו ג' פעמים. ויש נהגו ששלושת הקונים הראשונים הם אומרים בקול רם 'כל נדרי'. ופשט המנהג לומר 'כל נדרי' אחר צאת הכוכבים. (רב האי גאון, רב סעדיה גאון, רש"י, ספר הישר, נימוקי יוסף, הריב"ש, הרוקח, מהר"ם מרוטנבורג, הטור, רבנו ירוחם ועוד) (רסב, רסד)

שהחיינו - מברכים 'שהחיינו' בליל יום הכיפורים. ונהגו שהקונה את ספר התורה הראשון הוא מברך 'שהחיינו' בקול רם, ומוציא את הקהל ידי חובה. וצריך שיודיע לצבור שמכוין להוציאם ידי חובה, ויכוונו גם הם לצאת. ויזהרו שלא לענות 'ברוך הוא וברוך שמו' אלא רק 'אמן'. ואם הזוכה בספר התורה, אינו יודע להוציא ידי חובה, אם אפשר לפייסו שהשליח צבור או הרב יברכו ויוציאו ידי חובה, יעשו כן. ואם אי אפשר, יכריזו שהזוכה יברך בקול רם, וכל הצבור יברכו אחריו. (רסו)

חסד של אמת - מנהג נכון והגון מאוד לעשות השכבה לנפטרים ביום כיפור, ולתרום כסף לצדקה לעילוי נשמתם, כי גם המתים צריכים כפרה, ומעשים אלו מועילים לכפר עליהם, ולהקל את דינם, ולהעלותם מדרגה לדרגה בגן עדן. ומנהג זה יסודתו בהררי קודש, כמבואר בהרבה מרבותינו הראשונים, ומהם: רש"י, מחזור ויטרי, הרוקח, ראבי"ה, שבולי הלקט, ארחות חיים, המנהגות, המרדכי ועוד. (רסח)



תפלת ערבית

קודם תפלת ערבית יאמר השליח צבור חצי קדיש, ואחר כך יאמר פסוק, "והוא רחום יכפר עוון..." ואפילו אם חל יום כיפור בשבת, אומרים אותו. (רב עמרם גאון, רבנו יצחק בן גיאת, מחזור ויטרי, העיטור, המנהיג, שבולי הלקט, הרא"ש, הטור, רבנו ירוחם, אבודרהם, ארחות חיים, כל בו, סדר היום, שלמי ציבור, חמדת ימים, בתי כנסיות, שלחן גבוה, הגר"ח פלאג'י, זבחי צדק ועוד) ואע"פ שאין אומרים 'והוא רחום' בליל שבת ויום טוב, שונה יום הכיפורים, כיון שהשעה צריכה לכך. (רסט)

אחד מימינו ואחד משמאלו - בכל התפלות ביום הכיפורים, יעמדו שני אנשים אחד מימין השליח צבור ואחד משמאלו. כמו שנאמר אצל משה רבנו במלחמת עמלק, "ואהרון וחור תמכו בידיו מזה אחד ומזה אחד". ואולם מנהג אשכנז שאין עומדים השניים אלא עד אמירת 'ברכו'. (סימן תריט סעיף ד, שיירי כנסת הגדולה ועוד. רפו)

"ברוך, שם כבוד מלכותו, לעולם ועד". - אומרים ביום כיפור בקול רם. ויש להיזהר להפסיק בין תיבת 'ברוך' לתיבת 'שם'. והסבירו במדרש, שבשעה שעלה משה למרום לקבל את התורה, שמע את מלאכי השרת שהיו אומרים לפני הקב"ה "ברוך, שם כבוד מלכותו, לעולם ועד", ולימדו לישראל. ולמה אנו אומרים אותו בלחש? אמר רבי אסי, משל לאחד שגנב תכשיט מארמון המלך, ונתנו לאשתו ואמר לה, אל תתקשטי בו בפרהסייא אלא בתוך הבית. אבל ביום כיפור שעם ישראל דומה למלאכי השרת, יכולים לאומרו בפרהסייא ככל מלאכי השרת. (רסט)

קול בכי - יתפלל בכוונה גדולה, בהכנעה, באימה ויראה מחרדת יום הדין. ויתפלל בבכי, ובפרט בעת אמירת הוידוי, ששערי דמעה לא ננעלו. אך אם אינו יכול לבכות ממש, יתפלל ויתוודה בקול של בכי, שנאמר 'כי שמע ה' קול בכיי'. (רעא, עדר)

הווידוי - צריך לאומרו מעומד, וישחה מעט לאות הכנעה, ויכה בנחת באגרוף ימינו על צד שמאלו כנגד לבו. ולבד מהווידויים שאנו אומרים בתפלות הלחש, בכל פעם כשאומר הש"צ וידוי, צריכים הציבור לומר יחד עמו. נמצא שבסה"כ אנו אומרים עשרה וידויים. ואם שמע קדיש או קדושה או ברכה בווידוי, יענה. (רנא, עדר)

הווידוי הארוך - חובר על ידי רבנו ניסים גאון. יש שנהגו לאומרו בשחרית. ויש שנהגו לאומרו בערבית, כדי שלא לעשות טורח צבור בבוקר, שבלאו הכי התפלה ארוכה מאוד. וישתדל לאומרו בדמעות שליש. וידוע על הרבה גדולי ישראל שבכו בכי גדול בשעת אמירת הווידוי, ובפרט בשעת אמירת "בטלנו תורתך ימים ולילות", ואם בארזים נפלה שלהבת, מה יעשו אזובי הקיר. (מועד קטן כה ע"ב). (רעא. ת"ה רצג)

זיכוי הרבים - מנהג טוב נהגו במקומות רבים לזכות את הצבור לאחר תפלת ערבית ולהשמיע להם דברי מוסר והתעוררות, או מהלכות יום הכיפורים והסבר 'סדר העבודה' שקוראים למחרת, או מהלכות חג הסוכות הסמוך לאחר יום הכיפורים. וכל אחד ישתדל לעשות ככל האפשר לזכות את ישראל. ומותר לקרוא תהלים בליל כפור, ולכן אם קשה להם ללמוד, יחלקו את התהילים בין הקהל. וכל המזכה את הרבים, אין חטא בא על ידו. ובפרט ביום הקדוש שבוודאי חשוב להוסיף עוד ועוד זכויות וסנגורייא על עם ישראל, ואשריו בעולם הזה, וטוב לו בעולם הבא.

לא להאריך - לא יאריכו בפיוטים מדאי בתפלת שחרית. ויש לקצר גם במכירת המצוות, וישתדלו שלא להעלות מדאי מוסיפים, שלא להלאות את הציבור, ולגרום להם לדבר חס ושלום בבית הכנסת. ונאמר 'ויאמר לקוצרים ה' עמכם'. (שמו)



תפלת שחרית

ברכות השחר - מברכים 'שעשה לי כל צרכי' ביום כיפור, שאע"פ שאנחנו אסורים בנעילת הסנדל, מכל מקום הברכה על מנהג כל העולם שנועלים נעליים ביום זה. ועוד שאין אנו הולכים יחפים אלא נועלים מנעלים שאינם של עור. ועוד שנועלים מנעלי עור במוצאי כיפור, וכשמברכים בבוקר, הברכה היא גם על הלילה. (שכ)

ובכן נקדישך מלך - הוא סדר קדושה שחיברו רבי יהודה הלוי, ואומרים אותו לפני הקדושה שבחזרת הש"צ. והסומך שעומד על יד הש"צ אומרו, והש"צ שותק. ואם אין מי שיאמרו זולת הש"צ, רשאי הש"צ לאומרו, ואין בזה חשש הפסק. (שמג)

נטילת ידיים לברכת כוהנים - כהן העולה לדוכן, נוטל ידיו עד סוף הפרק כמו בכל השנה. [כיון שכך היה קידוש ידי הכהנים בבית המקדש, וגם אין זו רחיצה לשם תענוג]. (שיב)

י"ג מדות - אין אומרים בפתיחת ההיכל. וכן מנהג מרן ר' עובדיה יוסף שליט"א. (הלכה ברורה ח"ז עמוד עז)

קריאת התורה - קוראים בפרשת אחרי מות על מיתת שני בני אהרון. וכתוב בזוהר הקדוש שקריאה זו מכפרת על עוונות בני ישראל, שאמר הקב"ה אם בני עוסקים במיתת הצדיקים, נחשב כאילו הקריבו לפני קרבן לכפר עליהם. וכל המצטער על אובדן הצדיקים ומוריד עליהם דמעות, מכריז עליו הקב"ה: "וסר עוונך וחטאתך תכופר". ולא ימותו בניו בחייו ח"ו, ועליו נאמר "יראה זרע יאריך ימים". (שמח)

העולים לספר תורה - חולה שיש בו סכנה שחייב לאכול, רשאי לכתחילה לעלות לתורה בשחרית ומנחה. שאין דין כיפור כשאר צומות שאם אינו מתענה, לא יעלה, כי הקריאה בתורה ביום הכיפורים, היא בגלל קדושת היום כמו בכל שבת ויום טוב ולא מחמת התענית. וגם מכיון שאינו אוכל אלא פחות פחות מהשיעור, עדיין שם תענית עליו. (שמט)

המחלל שבת בפרהסיא שקנה עלייה לספר תורה, מותר להעלותו ואפילו הוא כהן, אלא שיוסיפו עולה אחר לעליית 'מוסיף' כנגדו, ואין צורך לחזור על הפסוקים שקראו לו, כי העיקר הוא שיעלו ששה אנשים כשרים. ומכל מקום העובר על שאר איסורי תורה חוץ מחילול שבת, כל שאין בכוונתו להכעיס, מעיקר הדין כשר הוא לעלות לספר תורה, אבל אם אפשר, יעלו מוסיף אחר כנגדו. (יחו"ד ח"ב סימן טז)

סדר העבודה - בתפלת החזרה של מוסף אומר השליח ציבור את סדר עבודת בית המקדש שהיתה ביום הקדוש הזה. וכתב בספר חמדת ימים: "ומה מאוד יתאונן אדם חי להיות דווה ליבו בחטאיו ולהתעורר בבכי ואנחה בעת ובעונה של אמירת סדר העבודה, על כי גלה משוש ליבנו, זבול מקדשנו חרב בעווננו ובטלה העבודה, לא מזבח ולא קרבן ולא כהן גדול לכפר על עדתנו וכו'. ומבכה השליח צבור עמו את הצבור על חרבן בית המקדש וגלות ישראל וחסרון עבודת בית ה' אלוקינו, כי עוונותינו הטו אלה. ויאמר גם את הפיוט 'אשרי עין ראתה כל אלה...' בדמעות הלב ובאנחה גדולה. ולא כמנהגי איזה שליחי צבור שאומרים את כל סדר העבודה בלי שום בכי ואנחה, רק בתודה וקול זמרה. ועושי אלה ומעוררים ליבות בני אדם על כבוד שמו ושממות היכלו, המה יזכו לראות פני שכינה". ע"כ. (מזהב ומפז עמוד תק)

כורעים ומשתחוים - נוהגים שכל הציבור כורע באמירת "כורעים ומשתחוים ונופלים על פניהם ואומרים: ברוך, שם כבוד מלכותו, לעולם ועד". ויזהרו שלא להשתחוות על רצפת אבנים אלא יפרסו שטיח על הארץ, ואם אין שטיח, יפרוס מהטלית וישתחוה עליה או על הספסל. והשליח צבור, לא ישתחוה עם הקהל, כיון שאסור לו לזוז ממקומו בחזרה אלא ישתחוה על התיבה כשהוא עומד. (שנג)

[ויש לדעת, כי אסור להשתחוות על רצפת אבנים אפילו בלא פישוט ידים ורגלים, אלא אם כן נותן איזה דבר המפסיק בין פניו לרצפה. ולכן העושים 'שכיבות שמיכה', יש ליידע אותם שאסור לעשות כן, אלא אם כן יתנו איזו מגבת או משהו אחר בין פניהם לרצפה.]

ברית מילה - כאשר ארע ברית מילה בכיפור, חייב המוהל למצוץ את הדם, אך לא על ידי יין, שמא יבלע מהיין. ומברכים 'אשר קדש ידיד' בלי כוס. ויש נהגו לברך 'בורא פרי הגפן' על היין, ולתת לקטן שהגיע לגיל חינוך שישתה. ובמקרה זה, צריך לכוין עליו ולהוציאו ידי חובה בברכת 'הגפן', ולומר לו שיכוין לצאת. (שמא, שמג)

ודברת בם ולא בדברים בטלים - מה טוב ומה נעים, מה שנהגו לארגן שיעור בדברי תורה קלים ומעשיות של צדיקים, בזמן ההפסקה שבין מוסף למנחה, למען חיזוק הקהל ביום הקדוש הזה, שלא יאבדו את היום בדברים בטלים או בדיבורים אסורים חס ושלום. כי יושב בטל כישן דמי, ולכן אם יודע שהוא לא ילמד, עדיף שילך לישון, כדי שלא יכשל בדיבורים בטלים ואסורים ביום הקדוש הזה.

מאה ברכות - חייב אדם לברך מאה ברכות בכל יום. וביום הכיפורים יש להתאמץ ולהשתדל בכך ביותר, כיון שחסרים למעלה משלושים ברכות, ולכן ישלים בברכות הבשמים 'עצי בשמים' [הדסים, לואיזה], 'עשבי בשמים' [נענע, רודא], 'מיני בשמים' [מי בושם], 'הנותן ריח טוב בפירות' [אתרוג, לימון אחר שפשוף בקליפה], ואין לחשוש שמא יאכל מהפרי. ואשרי המביא בשמים לבית הכנסת לזכות את הצבור ביום הקדוש הזה, וקונה סנגורים לעצמו. וטוב שיעלה 'מפטיר', ובתנאי שיודע לקרוא את ההפטרה בטעמים ונקודות כהוגן, ובזה ירויח עוד כמה ברכות. (רפג. ח"ע ברכות שיג)

ועצה טובה, שיודיעו לציבור לפני קריאת התורה, שהעולים לתורה יברכו בקול, ויקשיבו היטב הציבור ויענו 'אמן' ויצטרף להם למאה ברכות, כי גדול העונה 'אמן' יותר מהמברך. (רפד ס"ג, רעק"א ס"ק ד)

וכך היה נוהג החתם סופר להביא עמו בשמים לבית הכנסת ביום כיפור, ומברך עליהם בתחילת הלילה אחר 'כל נדרי', ועוד כמה פעמים ביום, כל שהיה היסח הדעת. והיה מכבד לאחרים לברך ולהריח, כדי לענות אמן אחריהם, ויצטרף לו למאה ברכות.



תפלת מנחה

בתפלת המנחה מתעטפים שוב בטלית, ואם פשט טליתו יותר מחצי שעה, יתעטף ויברך שוב, אבל אם רק הוריד את טליתו ללכת לבית הכסא, או שנפלה טליתו מעליו, כשחוזר להתעטף לא יברך. והוא הדין בכל ימות השנה, שכלל גדול בידינו 'ספק ברכות להקל' אפילו נגד מרן השלחן ערוך, וכן פסקו גדולי האחרונים. (שנד)

קריאת התורה - קוראים שלושה עולים בפרשת איסורי עריות, כדי לרמוז שכשם שהקב"ה הזהירנו שלא לגלות ערוה, כך הוא יתברך לא יגלה חרפתנו בעוונותינו. וגם כדי שמי שנכשל בעריות או בנידה, ישוב בתשובה כשישמע קריאה זו. (שנה)

העולה השלישי יאמר קדיש לאחר ההפטרה, ואח"כ יחזירו את הספר תורה ויאמרו "מזמור לדוד הבו לה' בני אלים", ויאמר השליח צבור קדיש קודם העמידה. (שנח)

כהן שחשקה נפשו מאוד לעלות שלישי במנחה, כדי לקרוא את הפטרת יונה, יש לו על מה לסמוך, רק שיכריז השליח צבור: "אע"פ שהוא כהן, יעמוד למפטיר". (שס)



תפלת נעילה

תחילת העמידה של תפלת נעילה הוא חצי שעה לפני השקיעה. ויתחילו קודם לכן בפיוט 'אל נורא עלילה' בשמחה ובהתלהבות של קדושה. ומפני שזמנה מצומצם, צריך השליח ציבור לקצר במנגינה, כדי שיגיע לברכת כהנים מספר דקות קודם שקיעת החמה, ויסיימו ברכת כהנים קודם השקיעה. (שסב, שע)

ברכת כוהנים - אם נמשכה תפלת הנעילה אחר השקיעה, ישאו הכהנים כפיים ויברכו בבין השמשות. אבל אם נמשכה התפלה עד צאת הכוכבים, לא ישאו את כפיהם. ויש מבני אשכנז שנוהגים שאין נושאים את כפיהם בנעילה כלל. (שסז)

סליחות - אחר תפלת הנעילה מאריכים קצת בסליחות עד כעשרים דקות לאחר השקיעה, כדי שיגיע צאת הכוכבים ויוכלו לתקוע בשופר ללא חשש. ואע"פ שמן הדין מותר לתקוע בבין השמשות, אולם הנכון לאחר את התקיעות, מפני עמי הארץ שממהרים לאכול לאחר התקיעות מיד, ואם יאכלו בבין השמשות יכשלו בספק איסור כרת. (שעו)

ה' הוא האלוקים - המנהג לומר בסוף הסליחות פסוק "שמע ישראל" ו"בשכמל"ו". ומנהג בני אשכנז לומר "בשכמל"ו" ג' פעמים. ונהגו לומר פסוק "ה' הוא האלוקים" ז' פעמים, ואח"כ פסוק "קראתי בכל לב, ענני ה' חוקיך אצורה" ז' פעמים. (שעג)

תקיעות - בקדיש שלאחר הסליחות, תוקע תשר"ת תש"ת תר"ת פעם אחת. ולאחר הקדיש תוקע תרועה גדולה. ומנהג בני אשכנז לתקוע רק תקיעה אחת. (שעג)

אנוס - נאנס ולא התפלל נעילה, אין לו תשלומים להתפלל ערבית שתיים. (שע)

© כל הזכויות שמורות ל"דבר תורה" - שיעורי תורה | צור קשר | סליקה בכרטיס אשראי
‪Google+‬‏