הפטורים מהתענית של יום הכיפורים

מקבץ מ"הלכות יום הכיפורים" מקבץ "הלכות תשובה" דינים הקשורים לפטורים מהתענית ביום הכיפורים המובאים בחוברת בהלכה ובאגדה לימים הנוראים: "דין ילדים ביום הכיפורים", "דין נשים מעוברות ומניקות ביום הכיפורים", "דין יולדת ביום הכיפורים", "דין חולה וזקן ביום הכיפורים" והדרכים להאכיל ולהשקות את החולה ביום הכיפורים...

הפטורים מהתענית של יום הכיפורים

ילדים:

עד גיל 9 - קטן או קטנה פחותים מגיל תשע, אינם מתענים כלל, ואפילו אם רצו להתענות, מוחים בהם שלא יתענו ומאכילים אותם. והגדולים מוזהרים להקפיד על הקטנים שיאכלו וישתו כל צרכם. ואמרו בתלמוד ירושלמי (יומא פ"ו ה"ד): מעשה באדם אחד שהיה מהלך בדרך ביום הכיפורים ובתו עמו, אמרה לו בתו, אבא צמאה אני, אמר לה המתיני מעט. חזרה ואמרה לו אבא צמאה אני, אמר לה המתיני, עוד מעט נגיע לבית, ופתאום נפלה ומתה. מכאן יש ללמוד את חומרת הענין שלא לתת לקטנים להתענות ביום כיפור. (של)

גיל 9 או 10 - מחנכים אותם לתענית שעות. כיצד? אם היו רגילים לאכול בכל יום בשעה שמונה בבוקר, נותנים להם לאכול בשעה תשע או עשר, כפי כוחם. ויקפידו ההורים שיאכלו וישתו כהוגן בערב כיפור, ובפרט שירבו בשתיה, כדי שלא יצמאו ויצטרכו לשתות בליל כיפור. ומכל מקום אם התעוררו בלילה ומבקשים לשתות, יתן להם לשתות. ואם רוצים הם להמשיך ולהתענות כל היום, אין לתת להם בשום אופן. והורים המזלזלים ונותנים לילדיהם לצום, עתידים ליתן את הדין על שלא שומרים על הפיקדון החשוב שבורא עולם נתן להם. (של. ת"ה רמא)

גיל 11 - אע"פ שמעיקר הדין היה מצוה לחנך את הילדים מגיל 11 שיתענו, מכל מקום בזמנינו שירדה חולשה לעולם, לא יתענו אלא עד חצות היום [בערך 11:35, לפי שעון חורף]. ואם אינם יכולים, רשאים לאכול קודם חצות. (שמ. ת"ה רמא)

בר מצווה - נער בן 13 שנה ונערה בת 12 שנה שהביאו שתי שערות, הרי הם כגדולים לכל דבריהם, וחייבים להתענות מהתורה. ואם הם חלשים, ישאלו רופא. ולא יחמירו עליהם, שכבר נאמר (קהלת ז טז): "אל תהי צדיק הרבה". (שמ)


"דין נשים מעוברות ומניקות ביום הכיפורים":

מעוברות - חייבות להתענות, אלא שאם יש לה סיבוכים בהריון, והרופא אומר שאם תצום, יש חשש סכנה לה או לולד, פטורה מלהתענות. (ת"ה רמו)

אישה שהתעברה בעזרת טיפולים, בהיות ועל פי דעת הרופאים יש "בשבועות הראשונים" של ההריון סכנת הפלה יותר משאר מעוברות, צריכה לשתות כשחל כיפור באותם שבועות, ותנוח הרבה מאוד, ולא תלך לבית הכנסת, אלא תתפלל בשכיבה בבית. (הליכות שלמה אוירבך. רפז, רצה)
מעוברת שהרופא חושש שהצום יכול לגרום לה להפלת העובר, צריכה בודאי לאכול, ואף על פי שלא הפילה בפעמים הקודמות. (הליכות שלמה עמוד פא)

מעוברת שהחלו לה צירי לידה סדירים, תתחיל לשתות, כדי שלא תהיה בשעת הלידה במצב של חוסר נוזלים. ולא תחמיר לשתות מעט מעט כל תשע דקות כמבואר להלן, אלא תשתה יותר מהר, כדי שבגופה תהיה מידת הנוזלים הראויה לה בשעת הלידה. וכן אם החלה ירידת מים תשתה ולא תדקדק בזה. ועדיף שיתנו לה משקה המזין את הגוף כחלב או מיץ ענבים. ואם מרגישה שצריכה לאכול ולא די לה בשתיה בלבד, תאכל ותבוא עליה ברכה. (הליכות שלמה. רצ)

מניקות - חייבות להתענות, ואפילו אם יחסר מעט מהחלב בגלל הצום. ומכל מקום כל מניקה תשתה הרבה חלב בערב הצום, כדי שלא יחסר לה ממזון התינוק. (רפז)

ואולם אם התינוק חולה ואם היא תתענה יכולה לגרום חשש סכנה לתינוק, הריהי פטורה מלהתענות. ואפילו אם ישנה אפשרות להשתמש בתחליפי חלב לתינוק, אין להתחשב בכך, כיון שמזונו של התינוק הוא חלב האם. ועל פי הרוב, די שתשתה ולא תאכל. (הליכות שלמה אוירבך. רפז)


"דין יולדת ביום הכיפורים":

יולדת בתוך שלשה ימים - ללידתה, הריהי נקראת חולה שיש בה סכנה ופטורה מלהתענות. ואפילו אם היא אומרת שיכולה להתענות, אין שומעים לה. ואפילו אם הרופא גם כן אומר שיכולה היא להתענות, אין שומעים לו. ותוך שלושה ימים ללידה, היינו שילדה בתוך שבעים ושתיים שעות קודם יום כיפור. (וזהו שלושה ימים 'מעת לעת'. 'מעת לעת' הוא 24 שעות). ולכן אשה שילדה בתאריך ז' תשרי בשעה 16:00 אחה"צ, פטורה היא מלהתענות ביום כיפור עד שעה 16:00. כן פסקו בעל הלכות גדולות, רבנו גרשום, התוספות, האשכול, הרשב"א, הריטב"א, רבנו פרץ, הרא"ש, הר"ן, האור זרוע ועוד רבים מרבותינו האחרונים, שלא אומרים בדין זה 'מקצת היום ככולו', כיון שזה עניין חמור של נפשות, ואוכלת כל שלא עברו שלשה ימים מלאים ממש [72 שעות], ואסור להחמיר בזה. (רצ)

יולדת משלשה ימים ועד שבעה - יולדת שעברו מהלידה שלושה ימים מעת לעת [72 שעות], כל עוד שהיא בתוך שבעה ימים ללידה, תלוי הדבר בהרגשתה, שאם אמרה איני צריכה לאכול, אין מאכילים אותה. אך אם לא אמרה כלום ושתקה, מאכילים אותה. ושבעה ימים היינו 'מעת לעת'. ולכן אם ילדה בתאריך ג' תשרי בשעה 16:00 אחה"צ, אם לא אמרה איני צריכה לאכול, עד שעה 16:00 ביום כיפור, מאכילים אותה. (רצא)

אם הרופא קבע שאם היא תתענה יש חשש סכנה בכך, אפילו אמרה איני צריכה לאכול, מאכילים אותה. ואם אין רופא במקום שיודע אם היא צריכה לאכול, וגם היא אינה יודעת אם היא צריכה, מחשש ספק נפשות מאכילים אותה. (ת"ה רנג)

הפילה - אם הפילה לאחר ארבעים יום מהריונה, דינה כיולדת וכנ"ל. (רצה)


"דין חולה ביום הכיפורים":

חולה שיש בו סכנה - נאמר בתורה, "ושמרתם את חקותי ואת משפטי אשר יעשה אותם האדם וחי בהם". ודרשו חז"ל 'וחי בהם' ולא שימות בהם. ולכן אם קבע הרופא [אפילו גוי] שאם החולה יתענה יש חשש שיבוא לידי סכנה, הרי הוא חייב לאכול ביום כיפור. ואפילו אם אין הסכנה מיידית, אלא תבוא רק לאחר מכן, צריך לאכול, שפקוח נפש דוחה את כל המצוות שבתורה. (סימן תריח סעיף א. רפז. ת"ה רנה)

אסור לחולה להחמיר ולהתענות - חולה שאכל ביום כיפור, אינו צריך תשובה וכפרה על כך כלל, כי לא רק שלא עבר על חשש איסור ואפילו קל שבקלים, אלא אדרבה קיים מצוה באכילתו. ואפילו אם החולה רוצה להחמיר ולהתענות ביום כיפור, אינו רשאי. ואפילו אם הוא טוען שמרגיש בעצמו שיכול להתענות ולא יבוא לידי סכנה, והרופא קובע שהחולה צריך לאכול, אינו רשאי להתענות. ובכל אופן כשהוא פטור מלהתענות, אם עבר והתענה, לא רק שלא עשה מצווה וחסידות, אלא ענוש יענש בידי שמים על כך, והרי הוא מתחייב בנפשו. ומצוה להסביר את הדברים לחולה בטוב טעם ודעת, על ידי תלמידי חכמים היכולים להשפיע עליו, ושב ורפא לו. (רפז. ת"ה רנה)

לב יודע מרת נפשו - אפילו אם מאה רופאים אומרים שהחולה יכול להתענות, אך החולה אומר שמרגיש בעצמו שאינו יכול להתענות וחושש שיבוא לידי סכנה, שומעים לחולה ומאכילים אותו, כי "לב יודע מרת נפשו". (סימן תריח סעיף א)

זקן - מופלג שאם יצום יחלש כוחו מחמת התענית, דינו כחולה שיש בו סכנה, ואפילו אין לו שום חולי, צריך לאכול ביום הכיפורים. (ת"ה רעא)

כיצד מאכילים את החולה - הכמות שאם אדם אכל בכיפור חייב עונש כרת, היא: 'כותבת הגסה', [דהיינו תמרה גדולה, ושיעורה כשני שליש ביצה = 36 גרם]. ודוקא כשאוכל בתוך זמן קצוב של 'אכילת פרס' [שיש אומרים שהוא 7.5 דקות, וי"א 9 דקות]. לכך מאכילים את החולה פחות מכמות שחייבים עליה כרת, כדי להקל את חומרת האיסור. (רצז)

יש להכין לחולה בערב כיפור פרוסות שמשקלם 30 גרם לכל פרוסה, וכשיצטרך לאכול, אוכל פרוסה אחת, ושוהה כעשר דקות, ואוכל פרוסה שניה. ואם צריך לאכול עוד, שוהה שוב כעשר דקות, ואוכל פרוסה שלישית, עד שיאכל כפי שהרופא אמר שהוא מוכרח לאכול ולא יותר. ואם שכחו בערב כיפור לשקול את הפרוסות, ישקלו ביום כיפור, ופשוט שלא במשקל חשמלי. (רצז)

נטילת ידים וברכת המזון - חולה שאוכל כזית לחם כנ"ל, צריך ליטול את כל פרק היד עד הזרוע, [כיון שהרבה מהראשונים אומרים שמן הדין צריך ליטול ידים לסעודה עד הזרוע, ואין זו רחיצה של תענוג אלא למצוה], אך לא יברך 'על נטילת ידים', [כיון שאוכל רק כזית בזמן אכילת פרס]. ויברך 'המוציא' קודם אכילתו. ולאחר שיסיים אכילתו, יברך ברכת המזון, ויאמר 'יעלה ויבוא' ויזכיר: 'ביום הכיפורים הזה ביום סליחת העון הזה'. ואם שכח לומר 'יעלה ויבוא', אינו חוזר. וכשחל יום כיפור בשבת, צריך החולה לומר גם 'רצה והחליצנו', ואם שכח אינו חוזר. (שח. חזו"ע ארבע תעניות רצב. ת"ה רסה)

כיצד משקים את החולה - כמות השתיה שאם שתה אדם ביום כיפור חייב כרת, הוא: 'כמלוא לוגמיו' [41 גרם]. ודוקא כששותה בתוך שיעור זמן של שתיית רביעית, שזה כשלוש שניות. לכן יתנו לחולה מים במדה עד 35 גרם, וישהה כמה שניות וישתה שוב עד 35 גרם, ושוב ישהה מעט וישתה. וכן יעשה לפי הכמות שהרופא קבע ולא יותר כלל. ואם אפשר, טוב שישהה בין שתיה לשתיה כתשע דקות. (רצז)

גלולות ותרופות - חולה שיש בו סכנה מותר לו לבלוע גלולות ותרופות, אפילו הם מתוקים, אלא שעדיף שיבלעם בלי מים. ואם אינו יכול לבלעם כך, רשאי לשתות מים עמהם. אלא שיזהר לשתות בלגימות קטנות שאינם יותר מ- 35 גרם. (רעא)

חולה שאין בו סכנה הצריך לבלוע תרופות, אם טעמן מר ביותר ואינן ראויות לאכילה, רשאי לבולען בלי מים. ואם אינן מרים, יעטפם בניילון נצמד, ויבלע. (רעא)


© כל הזכויות שמורות ל"דבר תורה" - שיעורי תורה | צור קשר | סליקה בכרטיס אשראי
‪Google+‬‏