ראש השנה- השינויים והתוספות בסדר התפילה

מקבץ "הלכות לסדר התפילה בימים שמראש השנה ועד יום הכיפורים" המובאים בחוברת בהלכה ובאגדה לימים הנוראים: השינויים בתפילת העמידה: "המלך הקדוש", ו"המלך המשפט", עושה 'השלום', לעילא 'ולעילא'. התוספות בתפילה: ארבע הוספות: "זכרנו לחיים..." - בברכת 'מגן אברהם'. "מי כמוך אב הרחמן..." - בברכת 'מחיה המתים'. "וכתוב לחיים טובים..." - בברכת 'מודים'. "ובספר חיים ברכה ושלום..." - בברכת 'שים שלום'. והוספה של "אבינו מלכנו" לאחר חזרת הש"ץ...

כמה פרטים בסדר התפילה

המלך הקדוש
בימים שמראש השנה ועד יום הכיפורים, תקנו חז"ל בברכת 'אתה קדוש' שבעמידה, שלא לחתום בה 'האל הקדוש', אלא 'המלך הקדוש'. לפי שבימים אלו מראה הקב"ה את מלכותו ביושבו על כסא דין לשפוט את העולם, ומראה שמלכותו בכל משלה, ומלך במשפט יעמיד ארץ. (קצ)

אם טעה וחתם 'האל הקדוש' ונזכר מיד תוך כדי דיבור, [דהיינו תוך כדי זמן של אמירת שלוש תיבות 'שלום עליך רבי'], ותיקן מיד ואמר 'המלך הקדוש', יצא ידי חובתו. אבל אם נזכר לאחר זמן זה, אפילו שלא התחיל ברכת 'אתה חונן', לא יצא ידי חובתו, וצריך לחזור לראש התפילה. ואם התחיל ברכת 'אתה חונן', אפילו אמר רק מילה אחת 'אתה', ואפילו אמרה מיד, צריך לחזור לראש התפלה. (קצ)

המסופק אם חתם 'האל הקדוש' או 'המלך הקדוש', צריך לחזור לראש התפילה. ואולם בתפלות של ראש השנה ויום הכיפורים שאנו מוסיפים בברכת אתה קדוש 'לדור ודור המליכו לאל...', אם זוכר שהוסיף כן, ואחר כך הסתפק אם חתם 'המלך הקדוש', אינו צריך לחזור, שמסתמא חתם 'המלך הקדוש'. (סח, קצ)

שליח ציבור - שטעה בתפלת החזרה של שחרית או מנחה, ואמר 'האל הקדוש' במקום 'המלך הקדוש'. ונזכר לאחר זמן של כדי דיבור, חוזר לתחילת ברכת 'אתה קדוש' ואינו חוזר לראש התפלה. (קצט)

שליח ציבור בליל שבת - בברכת 'מעין שבע' שאומר השליח ציבור בליל שבת, לא יאמר 'האל הקדוש שאין כמוהו', אלא 'המלך הקדוש שאין כמוהו'. ואם טעה ואמר 'האל הקדוש', אם נזכר באמצע הברכה, לפני שחתם 'ברוך אתה ה' מקדש השבת', יחזור ויאמר: "מגן אבות בדברו, מחיה מתים במאמרו, המלך הקדוש שאין כמוהו", וימשיך משם והלאה על הסדר. אך אם לא נזכר עד אחר שחתם 'מקדש השבת', אינו חוזר, שספק ברכות להקל. (פג)

"המלך המשפט"
בברכת 'השיבה שופטינו' שבעמידה, תקנו רבותינו בעשרת ימי תשובה שלא לחתום 'מלך אוהב צדקה ומשפט', אלא 'המלך המשפט'. ואם טעה וחתם 'מלך אוהב צדקה ומשפט', אם נזכר בתוך כדי דיבור ותיקן מיד 'המלך המשפט', יצא ידי חובתו. אבל אם נזכר לאחר כדי דבור, חוזר לתחילת ברכת 'השיבה שופטינו' וחותם 'המלך המשפט' וממשיך משם והלאה על הסדר. ואפילו אם נזכר בהמשך התפלה, כגון באמצע 'אלוקי נצור', חוזר לתחילת ברכת 'השיבה', וממשיך משם והלאה על הסדר. ומכל מקום אם סיים לומר 'אלוקי נצור' ובא לפסוע שלוש פסיעות של 'עושה שלום', ונזכר שלא חתם כהוגן, חוזר לראש התפילה ומתפלל שוב. והוא הדין כשהוא מסופק אם חתם 'המלך המשפט' או לא, שאנו אומרים שמסתמא אמר כהרגל לשונו בכל השנה ולא חתם 'המלך המשפט'. ואולם טוב שבכל מקרה שהוא חוזר להתפלל, שיעשה תנאי של נדבה קודם שיתחיל להתפלל, ויאמר כך: "אם אני חייב לחזור ולהתפלל, תהא תפלה זו תפלת חובה. ואם אינני חייב לחזור ולהתפלל, תהא תפלה זו תפלת נדבה". והנכון שגם בני אשכנז ינהגו כן לחזור בתנאי של נדבה.

ואע"פ שגם עתה שטעה ואמר 'מלך אוהב צדקה ומשפט', הרי הזכיר 'מלך', מכל מקום הבדל משמעותי יש ביניהם, כי 'מלך אוהב צדקה ומשפט', משמעותו שהוא אוהב שברואיו יתנהגו בצדק ומשפט, אבל 'המלך המשפט' משמע שה' יתברך בעצמו שופט את העולם. (רבנו מנוח, שיבולי הלקט) וכן פסקו רוב הראשונים שצריך לחזור, ומהם: הרי"ף, הרמב"ם, הרא"ש, רבנו סעדיה גאון, מחזור ויטרי, המאירי, הרמב"ן, הרא"ה, הריטב"א, מהר"ם מרוטנבורג, ארחות חיים, הכל בו, מהר"ם ריקאנטי, ועוד. וכן פסקו מרן השלחן ערוך (סימן תקפב סעיף א) ורוב רבותינו האחרונים, ומהם: הפרי חדש, מטה יהודה עייאש, החיד"א בברכי יוסף, נהר שלום, מאמר מרדכי, תפלה לדוד, הראשל"צ פרי האדמה, שלמי ציבור, מעשה רוקח, בית דוד, מכתב שלמה, זכור לאברהם, בני חיי, בן ידיד, קדשי דוד, הגאון רבי משה זכות, זכור ליצחק הררי, מחזה אברהם די בוטון, משחא דרבוותא, פתח הדביר, קמח סולת, בית עובד, ארץ חיים, פקודת אלעזר, רבי חיים פלאג'י, שדי חמד, מכתב לחזקיהו, ישיב משה, ועוד. וכן פשט המנהג בארץ ישראל כמו שהעידו בגודלם שער המִפְקד, ברכת יוסף ידיד, ברית כהונה, ועוד. והגאון בעל שו"ת זרע דוד כשנודע לו שאחד מתלמידיו הורה שלא לחזור מטעם ספק ברכות להקל, גער בו ומיחה בידו והודיעו שכבר פשט המנהג להורות כדעת מרן, ובמקום מנהג לא אומרים ספק ברכות להקל. ובלאו הכי, הרי מבואר בירושלמי וכן נפסק להלכה, שהמסופק באיזו ברכה הוא נמצא בעמידה, צריך לחזור לאותה ברכה שברור לו שאמרה וממשיך משם והלאה על הסדר. ומבואר שלא אומרים ספק ברכות להקל בעמידה. והטעם בזה, מכיון שהרי אם חיסר אפילו ברכה אחת בעמידה, לא יצא ידי חובת התפילה, וכל ברכותיו לבטלה, לכן עדיף לחזור מספק, ואז יוכל להמשיך בברכות התפילה ללא חשש, וגם יצא ידי חובת תפילה, מאשר שימשיך להתפלל וכל הברכות כולם ספק ברכות לבטלה, ושמא לא יצא ידי חובת התפלה. וכמו שכתבו הגאונים הנודע ביהודה, רבי אריה צבי פרומר, מנחת יצחק ועוד. ולפי זה נמצא שגם מי שלא אמר 'המלך המשפט', כיון שלפי סברת רוב הראשונים ומרן השלחן ערוך, כל ברכותיו שיאמר מברכת 'מלך אוהב צדקה ומשפט' והלאה הם ברכות לבטלה, וגם כל הברכות שאמר קודם לכן, הם ברכות לבטלה למפרע, אם כן לא שייך לומר כאן ספק ברכות להקל. ומעתה אף לבני אשכנז שפסק הרמ"א (סימן קיח) שאינו חוזר, הנכון הוא שיחזרו בתנאי של נדבה. וכן כתב הט"ז (שם) שכיון שבמקום ספק, אנו פוסקים שחוזר ומתפלל בתנאי של נדבה, כל שכן במקרה זה שדעת רוב ככל הפוסקים שצריך לחזור ולהתפלל, שיש לפסוק שיחזור בתנאי של נדבה. וכן פסקו כמה מגאוני אשכנז ומהם: הגאון יעב"ץ במור וקציעה, הגאון ישועות יעקב, הגאון רבנו זלמן, שו"ת מים רבים, ועוד. וגדולה מזו כתב הגאון באר משה (ח"ז דף שיג עמוד ד), שהאשכנזים תושבי ארץ ישראל שטעו לומר 'מלך אוהב צדקה ומשפט', "חייבים" לחזור לתחילת ברכת 'השיבה'. עי"ש. לכן הטוב ביותר לחזור בתנאי של נדבה ויוצאים יד"ח לכל הדעות. (קצג)

הרם קולך
טוב ונכון שכל אחד יגביה את קולו מעט באמירת 'המלך הקדוש' ו'המלך המשפט', כדי שיזכור היטב שהתפלל כהוגן, ולא יהיו לו ספקות אם אמר או לא אמר. וכך נהג הרמב"ן ז"ל להגביה את קולו בכל הזכרה חדשה שבתפלה ['מוריד הטל' וכדומה] במשך שלושים יום, שאז כבר מתרגלת הלשון ובודאי הזכיר כהוגן. (קצג)

ארבע הוספות
עוד תקנו חז"ל ארבע הוספות בתפילה, ואלו הן:
"זכרנו לחיים..." - בברכת 'מגן אברהם'.
"מי כמוך אב הרחמן..." - בברכת 'מחיה המתים'.
"וכתוב לחיים טובים..." - בברכת 'מודים'.
"ובספר חיים ברכה ושלום..." - בברכת 'שים שלום'.

זכרנו לחיים - שכח ולא אמר 'זכרנו לחיים', אם נזכר לפני שאמר ברוך אתה ה', חוזר לאומרו וממשיך על הסדר. אך אם נזכר אחר שאמר שם ה', לא יאמר 'למדני חוקיך', אלא יסיים 'מגן אברהם'. וכשיגיע לברכת 'שמע קולנו', יוסיף שם 'זכרנו לחיים...', כיון שזו בקשת רחמים. ואם שכח ולא אמר גם שם, יאמרנו בסיום 'אלוקי נצור'. (רה)

מי כמוך - שכח ולא אמר 'מי כמוך', אם נזכר לפני שאמר ברוך אתה ה', חוזר לאומרו וממשיך על הסדר. אך אם נזכר אחר שאמר שם ה', לא יאמר 'למדני חוקיך', אלא יסיים 'מחיה המתים'. ולא יאמרנו ב'שמע קולנו' או ב'אלוקי נצור', כיון שאין זו בקשת רחמים אלא שבח לה' יתברך. (רה. ת"ה קמג)

וכתוב לחיים טובים - שכח ולא אמר 'וכתוב לחיים טובים', אם נזכר לפני שאמר ברוך אתה ה', חוזר לאומרו וממשיך על הסדר. אך אם נזכר אחר שאמר שם ה', לא יאמר 'למדני חוקיך', אלא יסיים 'הטוב שמך ולך נאה להודות', ורשאי לאומרו בסיום 'אלוקי נצור'. (רה)

ובספר חיים ברכה ושלום - שכח ולא אמר 'ובספר חיים', אם נזכר לפני שאמר ברוך אתה ה', חוזר לאומרו וממשיך על הסדר. אך אם נזכר אחר שאמר שם ה', לא יאמר 'למדני חוקיך', אלא יסיים 'המברך את עמו ישראל בשלום', ויאמר 'ובספר חיים' בסיום 'אלוקי נצור'. (רה. ת"ה קמד)

עושה 'השלום'
בתפלת שמונה עשרה נוהגים לומר בסיום התפלה, עושה 'השלום' במרומיו. [רמז לשם המלאך ס-פ-ר-י-א-ל שהוא סופר וכותב את בני האדם בספר החיים. ושמו בגימטריא 'השלום']. וכן אומרים גם בסיום קדיש 'תתקבל' שאחר חזרת השליח ציבור, אבל בשאר קדישים אין צריך לומר כן. (פב. שו"ת יבי"א חלק ח סימן יא אות יב)

לעילא 'ולעילא'
מנהג בני אשכנז לכפול תיבת 'לעילא' שבקדיש ואומרים 'לעילא ולעילא', אבל מנהג בני ספרד לומר רק פעם אחת כמו בכל ימות השנה. (פב)

"אבינו מלכנו"
בעשרת ימי תשובה נוהגים לומר 'אבינו מלכנו' אחר חזרת השליח צבור בתפלת שחרית ומנחה. (רה) ובתפלת המנחה, אם הזמן מצומצם וקרוב לצאת הכוכבים ואם יאמרו 'אבינו מלכנו' יפסידו לומר נפילת אפים, ידלגו על 'אבינו מלכנו' ויאמרו נפילת אפים, ולאחר מכן יאמרו 'אבינו מלכנו'.

הנוסח הנכון יותר לומר באבינו מלכנו: זְכוֹר כי עפר אנחנו, ולא כמו שנקדו בכמה סידורים, זָכוּר כי עפר אנחנו. כי הכוונה בתפילתנו לפניו יתברך שיזכור כי עפר אנחנו, כמו שנאמר אדם להבל דמה, וימחול ויסלח לנו על כל עוונותינו. (כן כתבו הפרי חדש, מטה יהודה, כסא אליהו, הגר"ח פלאג'י, שלמי ציבור, אהלי יעקב ועוד. רו)

בשבת שובה שהיא השבת שבין ראש השנה ליום הכיפורים, וכן בראש השנה שחל בשבת, יש אומרים שאין לומר 'אבינו מלכנו', וכן מנהג בני אשכנז. ויש נוהגים לאומרו גם בשבת, וכן פשט המנהג ברוב בתי הכנסת של בני ספרד, אלא שמדלגים לשון 'חטא ועוון' המוזכרים שם, כגון: 'אבינו מלכנו חטאנו לפניך רחם עלינו', וכן 'אבינו מלכנו מחול וסלח לכל עוונותינו', וכן ראוי לנהוג. ורק במקומות שיש מנהג ברור שלא לומר 'אבינו מלכנו' בשבת, ישארו במנהגם. (קד)


© כל הזכויות שמורות ל"דבר תורה" - שיעורי תורה | צור קשר | סליקה בכרטיס אשראי
‪Google+‬‏